"זה לא טור של מישהו שהולך למות בקרוב"
חי שטיינבוים, בן 38 ואבא לשלושה ילדים קטנים, חשב שכאבי הגב שהוא סובל מהם הם תוצאה של אימון אייקידו שהשתבש. אחרי ששום טיפול לא עזר, הוא נשלח ל-CT - ואז התחיל, כמו שהוא קורא לו, "הבלאגן". טור שבועי חדש של בחור שמבטיח: "אני לא הולך למות בקרוב"
אני מניח שאין שעה ממש מתאימה להתחיל לכתוב. בי זה התחיל לפעפע חזק קצת אחרי חצות, כשהראש היה כמה סנטימטרים מעל האסלה, וחיכיתי שמשהו יפרוץ.
אז מאיפה להתחיל? קוראים לי חי, אני בן 38 ולפני כשלושה שבועות גילו שיש לי מיאלומה נפוצה - סוג של סרטן במוח העצם. זה לא טור של מישהו שהולך למות בקרוב. גם אם חשבתם ככה לרגע, אני בהחלט מתכנן את 38 השנים הבאות שלי בסביבה, עוד תראו.
לפני שהבלאגן התחיל
רקע קצר: אני נשוי לנגה ואבא לשלושה ילדים מדהימים: נטע בת 9, אופיר בן 6.5 ואלון בן 3 (אני לא יודע אם הבחילה חוזרת או שהפכתי 'רגשי' כשכתבתי את המילה "ילדים", אבל משהו עבר לי בגרון כרגע).
אני מובטל היי טק בכיר מזה חצי שנה (יש מקצוע כזה, אתם יכולים לבדוק), חובב אייקידו ובריא בדרך כלל (מצחיק, אבל גם את חולי הסרטן שואלים אם הם בריאים בדרך כלל). אני בדרך כלל פעיל בעוד הרבה הרבה דברים; או לפחות הייתי עד לפני כמה שבועות, כשהבאלגן התחיל.
סיפור המיאלומה שלי מתחיל לפני חודשיים בערך. התחילו לי כאבי גב חזקים, לא ברורים, כשבדרך כלל הנוסחה היא כזו: תרגול לא טוב באימון אייקידו או הרמה לא טובה של משקולות בחדר כושר, שמובילה לפריצת דיסק, שמובילה לכאבי גב מטורפים, ואז זריקות בתחת + כדורים נגד כאבים + קללות עצמיות וקללות מהאישה + מנוחה וטיפולים מונעים אחרים לשלושה חודשים.
יופי של נוסחה, ואחת שעבדה אצלי יופי כבר כמה פעמים בשנים האחרונות.
רק שהפעם זה נגמר אחרת.
כששום טיפול לא עוזר. חי שטיינבוים, השבוע (צילום: אנה פולנסקי)
כשהמילה "הרסני" מופיעה באבחון
כאבי הגב התגברו ללא סיבה הגיונית, ואני לתומי חשבתי שזה בגלל שלא נחתי מספיק. כאב לי ברמה שהתעוררתי בכל לילה מכאבים. בכל בוקר עברתי ריטואל של זריקה בישבן וקוקטייל של כדורים נגד כאבים היישר מאגף הפילים בספארי, סבבים של דיקור סיני, קוריאני וכל אוריינטלי אחר אפשרי, וטיפול בהפגת מתח שריר בגב עם חשמל אצל דייגו, הכירופרקט האהוב עליי.
דבר לא עזר. החלטתי שצריך לקחת את העניינים ברצינות הפעם, ופניתי לרופא בבקשה לעבור בדיקת CT. הרופא היה צריך לדבר עם קופת החולים שלי פעמיים לפי ששכנע אותם שמצבי באמת מצדיק את העלות של הבדיקה. לך תבנה מדינה.
נסעתי ביום שישי לאשדוד, שם נקבעה לי הבדיקה, נרגש מעומק המעמד. נסרקתי וקיבלתי דיסק לא מפוענח והבטחה לפיענוח עד יום שלישי.
ביום ראשון בערב שיחקתי אותה טכנולוג משועמם: הכנסתי את הדיסק למחשב וניסיתי להבין מה לעזאזל קורה לי. ואז ראיתי, או יותר נכון - לא ראיתי, את רוב תוכנה של חוליה אחת בגב. בעמוד שדרה נורמלי יש חוליות לבנות, יציבות ושוות, אחת מעל השנייה - כמו בפרסומות למזרנים ובערוצי המדע והטבע. אבל אצלי היתה חוליה חלולה, קצת עצם מסביב - וכלום גדול באמצע.
נגה, נטע, אופיר ואלון הקטן. נגה טסה למיון והזעיקה את ההורים
למחרת נסעתי לטיפול אצל דייגו ולקחתי איתי את הדיסק. הכירופרקט הביט בעניין בסריקה ואמר לי, בקול עמוק ובמבטא ארגנטינאי שלא הותיר מקום ליותר מדי שאלות: "אתה חייב לראות מומחה גב, והיום". "מיון?", שאלתי והוא ענה לי מייד - "כן".
טסתי הביתה, עברתי לבגדי אישפוז יום, ובדקתי במחשב אם הגיע הפיענוח ל-CT.
הוא הגיע, וקריאה קצרה בו לא הותירה לי ספק לגבי הצורך בפינוי בהול למיון. חוץ משתי פריצות דיסק בחומרה כזו או אחרת, גילו לי "נגע ליטי ותהליך הרסני ב-T12". אני לא זוכר שאי פעם ראיתי את המילה הרסני בבדיקה רפואית ושאלתי את עצמי אם "הרסני" זה פרוטוקול תיאורי קבוע. בהמשך נכתב שזה יכול להיות "מיני ממיני דברים" ואני כמובן הרצתי את כל האפשרויות שצוינו ב"גוגל". קיבלתי, כמובן, הרים של מידע מאיים על גידולים והתפרצויות ואבולה, ומה לא.
התקשרתי לזוגתי, שטסה היישר מהעבודה הביתה, והלכתי לרופא לקחת הפנייה למיון. במקביל, זוגתי הקפיצה את הוריה מטיול מאורגן לחמת גדר, כדי לקחת פיקוד על הבית. ואז, עם הכניסה למיון, התחל הבלאגן.
בטור הבא: חי "נכנס למערכת" ועובר אחר הצהריים מתיש במיון, עד לגילוי.
לפנייה לכתב/ת 
