אני נשוי לאחת, בוכה על אהבתי לאחרת
אילו יכולתי להחזיר את הגלגל אחורה הייתי בורח מהכל ומבטל הכל, הייתי חוזר לאותה אחת שגורמת לי לקום כל בוקר ולצחוק, לזאת שלא תגרום לי להרגיש את הפספוס של חיי
הכרתי אותה בגיל 17, היא היתה היהלום המיוחד בחיי. שיחות ארוכות שנמשכו אל תוך הלילה, פגישות נבוכות שלא רצו להיגמר ומבטים תמימים של נערה מאוהבת בילד מאוהב ושובב שלא ידע קודם התאהבות מהי.
הכאב הגדול ביותר הוא כאב של אהבה שלא נגמרה, אהבה שלא מימשת, אהבה שהיתה ואיננה. כל לילה אני נזכר בערגה בלחייה הסמוקות ובעדינותה שהיתה גורמת לי להרגיש חי ואמיתי.
הימים הפכו לחודשים והפכו בהמשך לשנים. רצף של אירועים הוביל לפרידה / נתק... פרידה / נתק. זה התחיל בכך ששיקרה בקשר לשם שלה, וכשרצתה לגלות את זה היה כבר מאוחר מדי. זה המשיך כשאני לא ידעתי להבין מה שהיא רצתה, והיא לא ידעה או הבינה במה בחרתי. רק האהבה היא זו שהחזירה אותנו בכל פעם מחדש.
קרה לנו הדבר שכל זוג מאוהב חושש ממנו - "התערבות של ההורים". אבא שמתערב וכל הזמן מנע ממני לחזור אל אהובתי, האחות שבחו"ל שבכל יום התקשרה לפרח שלי כדי לוודא שלא נחזור.
הנחשול של האהבה סילק את כל המכשולים, אבל סדקים באמון הפכו לשברים. "אהבה עלולה להפוך לעוינות", אמרה לי פעם אחותה – וצדקה.
היא היתה האחת והיחידה שאהבה אותי ועדיין אוהבת אותי בלי הסתייגות. היא ויתרה על הכל עבור האהבה שלנו, ואני בטיפשותי ובחוסר ניסיוני לא ידעתי לתקן את הסדקים שפוררו הכל.
הסוף הוא נורא מכל: אחרי שנה של חוסר קשר איתה ואחרי שנה של כאב שלא נגמר, בחרתי לעשות את הטעות שגימדה את השאר - להינשא לאחרת.
עוד מבט:
למה איתה אין לי אפשרות לעשות מועד ב'?
יוחי דפ
אני רוצה שהיא תדע שכן יכול להיות לנו טוב יחד שוב ושהיא יכולה להתאהב בי שוב באותה מהירות שהתאהבה בפעם הקודמת. כשמקבלים ציון נכשל קודם כל מערערים, אם הערעור נדחה הולכים למועד ב', הפעם עם יותר ידע וחוכמה, אחרי שראינו את ההערות של המתרגלת והבנו שבאמת טעינו
היא היתה לי כנסיכה, ואני בטיפשותי בחרתי לברוח עם הכאב. היום אני בוכה על האובדן, על אותה הנערה שהיתה כל עולמי ואיננה עוד.
פגישה אחרי הנישואים ושיחה שהפכה לנגיעה ונעצרה בקושי רב רק חידדו זאת - מאהבה לא בורחים, כי אם מתמודדים.
אילו יכולתי להחזיר את הגלגל אחורה הייתי בורח מהכל ומבטל הכל, הייתי חוזר לאותה נסיכה שעולמי הוא עולמה, לאותה אחת שגורמת לי לקום כל בוקר ולצחוק, לזאת שלא תגרום לי להרגיש את הפספוס בחיי.
אבל מה עם ההגינות כלפי הלב?
הלב זועק לשבור את הנישואים, השכל זועק למוסר ולהגינות. אבל מה עם ההגינות כלפי הלב? עד שלא אמלא את ליבי בחיוכה המתגלגל של אותה נערה לא אמצא מנוח.אני מאוהב ולא יודע מה לעשות. האם לקרוע את המסיכה ולעשות את הצעד, או להתאפק ולבכות.
כי אותה נערה כפר-סבאית לעולם לא תסור מליבי. כי האהבה היא אהבת אמת, ואלמלא משפחות הורסות היום היינו זוג.
נשאר כאב של נער ירושלמי הרוצה להיות מאושר וכאבה של נערה שעדיין בוכה וממתינה לצעד המהסס שלי לקראתה.
כי הלב בוכה, והשכל נשוי...
![](/images/letter.png)
![](/images/arrow.jpg)
מומלצים