משתה של שתיינים
מסורת ארוכת שנים, ארבע ליתר דיוק, הובילה את רוב משפחת פיחוביץ' למטבח בערב השנה האזרחית החדשה. את מה שארע מתארת הבכורה עם כוסית רום ביד. בואו נגיד שאלכוהול לא היה חסר, גם לא באוכל
מזה ארבע שנים של מסורת במסעדה, בזמן לארוחת ערב השנה האזרחית, הצוות הקבוע מפנה את מקומו לשבט פיחו חובב המטבחים, הצילחות והשקיית אנשים עד-דלא-ידע. אור, התימנייה העדינה שמטפלת לי במטבח במסירות, כבר כמעט שנה, אישרה מיד נוכחות, והודעת טקסט לחמישייה הפותחת שלי הרגיעה אותי עם תשובות חיוביות משלושה. זה מספיק בינתיים. נראה את הסרבנים יושבים בבית או במסיבה אחרת כשכולנו חוגגים בין הסירים והבקבוקים - זה אף פעם לא עובד. יופי, יש צוות. עכשיו צריך תפריט.
יוצאים לפעולה במטבח (צילום: נוי סבן)
"אני אוהבת לבשל עם יין, לפעמים אני גם מוסיפה אותו לאוכל" - זה מגנט שתלוי על המקרר שלי כבר שנים. עופר, ידידי השתיין, מספר על העוף שהוא מכין לארוחת שישי המשפחתית - עוף עם ויסקי. מכין עוף ושותה המון ויסקי. אני בכלל חושבת שאת החוק הזה, שלא מבשלים במה שלא מוכנים לשתות, המציא שף שתיין שחשב קודם כל מה בא לו לשתות באותו ערב ורק לפי זה פיתח את המתכון למנה. כי אצלנו השתיינים, הרי, המנה היא רק תירוץ.
אז ככשחשבתי על נושא לארוחת הסילבסטר, ישבתי על הבר עם כוסית רום ונזכרתי בכל ערבי הסילבסטר ספוגי האלכוהול, או בכל הערבים ספוגי האלכוהול באופן כללי, בכל הבקבוקים שפתחתי בימי חיי "בשביל המנה", והחלטתי לבשל משתה של שתיינים. ארוחה שלמה, מהלחם והמנות הראשונות, ועד לקינוח שמבוססת על הבקבוקים הפתוחים אצלי על הבר.
מיד הפעלתי את מיטב המוחות השתיינים, אכלנים, בשלנים שבחיי וגם אבא פיחו, שאול אברון ויועזר נרתמו בשמחה. שוקרוט אלזסי הוא מה ששניהם מיד הציעו, היועזרים נידבו אויסטרים בשמפניה וביף בורגיניון (שהוא אחת ממנות הדגל של המסעדה), אבא פיחו לא פסח כמובן על כבד אווז עם קלבדוס מנורמנדי וקרפ סוזט, ואני כבר בשלבי ריור מתקדמים.
שבועיים של התלבטויות ונסיונות במטבח הולידו את התפריט הסופי למשתה של שתיינים:
- וישיסואז עם עראק וגריסיני אניס.
- Oeuf en meurette (מנה מבורגון של ביצים עלומות ביין אדום, בייקון ופטריות).
- סרדינים כבושים עם סלט מבושל של עגבניות שרי במרטיני.
- קרוסטיני עם מעורב קדאקס - כבדי עוף ולב עגל במרסלה (כי במשתה של שתיינים חייבים מנה בשביל הכבד).
- ניוקי עם קאווה, ציר שרימפס וחמון.
- נזיד אירי (תבשיל בשר בבירה עם ירקות שורש).
- טופי רום, בננות וקצפת.
וישיסואז עם עראק וגריסיני אניס (צילום: נוי סבן)
בשמונה בערב הם הגיעו, כולם חוץ מהמלאך גבריאל ששכבה עם חום במיטה. אליהם הצטרפו הבלונדה של פיחו, הרוסי הקירח של אוס, הצפונבון חובב החומוס של המלאך המושבתת ונטשה הקשוחה שמכירה יופי את המטבח שלנו ובעיקר - לא מפחדת מכלום (או מלעבוד עם צוות שכולו מורכב מחולי שליטה פרפקציוניסטים, נצר למשפחת פיחוביץ').
התימנייה העדינה ואני עבדנו במשך כל השבוע על ההכנות ובערב הארוחה התחלנו בתדריכים. התימנייה אחראית מטבח, פיחו הגברבר איתה על הלהבות. הגבוהה תכולת העיניים אחראית סרוויס עם נטשה לצידה, אוס מארחת, הבלונדה ממלצרת, הרוסי הקירח ברמן והצפונבון צלם וסנג'ר (דחוף, בטריות למצלמה. תעשה סיבוב בכל הבתים בקיבוץ ותאסוף כמה ביצים שאתה יכול).
המטבח התפזר להכנות אחרונות בניצוחה העדין של התימנייה, ואני נשארתי עם צוות השירות לבריף מלצרים, הסברים על התפריט, הדרכת שולחנות וחלוקת עבודה לסידור ועריכה. עבר החלק הקל, אוס, עם רשימת מטלות, שרטוט שולחנות ועובדים נמרצים, החלה בסידור המקום והרוסי הקירח קיבל משימה - להתאמן בשבילי על מוחיטו.
הניוקי עם הקאווה (צילום: טל פיחוביץ')
צוות המטבח הגיע מגובש ומוכן לעבודה ואני עם מוחיטו ראשון התחלתי בתדריך מטבח. אוס עברה לידנו, קרצה וזרקה משהו על זה שהתדריך חייב להיות משורטט ומפורט, כי אחרת למפקד יש תופעות אנאליות קשות. הוא בתגובה, עם רגליים פרושות קדימה בישיבה "נינוחה" וחצי חיוך, אמר "מה פתאום, אני? אני זורם...". השולחן כולו הזדקף, הבלונדה נדרכה מהקצה השני של המסעדה, והחיוך התרחב כשהמפקד הסביר "אתם לא רואים שאני זורם? האנאליות שלי נשפכת מכל הכיוונים. יאללה, תראי לי בדיוק איך את רוצה את זה ואיפה כל דבר בצלחת".
סיימתי תדריכים, עברתי לשתות רום נקי ושחררתי. איזה פלא, השולחנות התמלאו, צלחות יצאו מלאות מהמטבח וחזרו ריקות, האלכוהול נמזג והמנות יצאו מושלמות. מדי פעם כשעברתי במטבח חטפתי נזיפות של "תצאי מפה, את מפריעה לזרימה". ואני, עם כוס הרום שלי, בעיקר הסתובבתי בין השולחנות חסרת מעש, שתויה, מחויכת ונינוחה וראיתי את המשפחה הלא מנוסה שלי מתקתקת לי סרוויס מושלם.
הביצים העלומות (צילום: נוי סבן)
בסוף הארוחה כשהתפזרו האורחים כולם ישבו ונשנשו מהמנות, אני חמקתי לכלים כי סוף-סוף היתה לי קצת עבודה באותו הערב. המפקד קרא לי ונזף על זה שמנהיג טוב צריך לשאת נאום לסיום, מילה טובה לחיילים. אבל אני, שתויה, ביישנית, ממש לא מנהיגה, ובעיקר חסרת מלים מעצמת התודה לכולם. אז עשינו נאום תודה בצחוק, הוא לוחש לי מה לומר ואני חוזרת אחריו.
אבל זה ממש לא מספיק. המלים שלי הרבה יותר חזקות על הנייר, ואם לא הצלחתי להעביר לצוות שלי את עצמת התחושות והתודה - שיהיה לכם ברור, אני לא יכולה לדמיין צוות אחר שהייתי רוצה להיתקע איתו על אי בודד (או אם לדייק - בסרוויס עמוס ומורכב) - תודה, תודה ושוב תודה ענקית!
הנזיד האירי (צילום: נוי סבן)
המנה שלנו מורכבת משלושה מתכונים: סרדינים כבושים עם סלט ירוק בויניגרט מרטיני ועגבניות שרי אפויות עם שום ומרטיני, וכך מרכיבים אותה: במרכז הצלחת סלט ירוק - חסות, בצל סגול ופרוסות דקיקות של תפוח ירוק חמצמץ עם ויניגרט מרטיני תפוחים. קצת מעל ומסביב מעגבניות השרי האפויות ונגיעות של הרוטב האפוי. מעל הכל מסדרים את הסרדינים הכבושים.
ועכשיו להכנות:
סרדינים כבושים
כבישה של סרדינים היא פשוטה מאוד, החלק הקשה הוא לפלט אותם, אבל עם הזמן והאימון זה נהיה קל יותר. אחרי שקישקשנו (את הקשקשים) ופילטנו, מניחים את הסרדינים בין שכבות של מלח גס למשך 1-3 שעות (תלוי בגודל הסרדינים ובמידת הכבישה הרצויה. אני מעדיפה אותם כמה שיותר קרוב לנא, יש כאלה שמשאירים במלח אפילו יומיים-שלושה), מוציאים, שוטפים, מסננים ושומרים בשמן ושמן זית.
סלט אפוי של עגבניות שרי, שום ומרטיני
2 חבילות של עגבניות שרי (בערך קילו)
250 גרם שיני שום קלופות שלמות
2 כוסות מרטיני ביאנקו
1 כוס שמן זית משובח
מלח גס ופלפל שחור
אופן ההכנה:
- אופים את כל המצרכים בתבנית מכוסה בנייר כסף בחום בינוני למשך שעה. לאחר כחצי שעה של אפייה מערבבים בעדינות.
- הסלט מוכן לאחר שהוא מתקרר ואפשר להשתמש בו כתיבול, תוספת או סלט קר.
ויניגרט מרטיני ותפוחים
המרכיבים:
1/2 כוס מרטיני ביאנקו
מיץ מ-2 לימונים
3 כפות מיונז
1 כף חרדל
2 כפות תרכיז סיידר תפוחים
1/4 כוס שמן זית
מלח לפי הטעם
אופן ההכנה:
- מרתיחים את המרטיני ומבשלים חמש דקות.
- מוסיפים לצנצנת עם שאר המרכיבים ומנערים היטב.
כך זה נראה בסוף (צילום: נוי סבן)
- טל פיחוביץ' היא הבעלים של מסעדת קדאקס