מה לא ניסיתי כדי למצוא את הנפש התאומה?
נרשמתי לארבעה אתרי היכרויות, הצטרפתי לסדנת "תן סיכוי לפיתוי" של גורו הדייטינג הנודע, ואפילו ביליתי סוף שבוע של ריקודי עם קווקזים בתוך אוהל בנגב במסגרת אירוע פנויים-פנויות אלטרנטיבי. ואז החלטתי לשים לזה סוף
בהיותי רומנטיקן חסר תקנה, הכישלון המתמשך למצוא חום ואהבה בזרועותיה של סיוון או אורטל כלשהן (מבחינתי אפשר גם חפציבה, רק שתבוא כבר) גרם לי לשקוע אל תוך קדרות גדלה והולכת. ומה לא ניסיתי כדי למצוא נפש תאומה? נרשמתי לארבעה אתרי היכרויות שונים, הצטרפתי לסדנת "תן סיכוי לפיתוי" של גורו הדייטינג הנודע מושון "הקליק" גבעוני, ואפילו ביליתי סוף שבוע של ריקודי עם קווקזים בתוך אוהל בנגב במסגרת אירוע פנויים-פנויות אלטרנטיבי. אלא שבאותו בוקר גורלי שבו מתחיל סיפורנו החלטתי לשים לכך סוף.
וכך גררתי את עצמי לבית הקפה ליד הבית, וכשברקע מתנגן לו שיר עצוב באנגלית ("אינך יכול למצוא את זה, קודם אתה צריך לאבד את זה") פתחתי בחיפושיים קדחתניים באינטרנט אחר מטפל ראוי. מישהו שיסביר לי מה נדפק אצלי, ואיך זה שמרווק תל אביבי מבוקש ומרטיט לבבות הפכתי להיות אטרקטיבי כמו משה קצב לאחר חקירה. מצאתי כמה וכמה שמות, אלא שלא היה לי שמץ מושג מי מהם יחזיר לי את חדוות חיי האבודה.
לבסוף התקשרתי לידידה טובה, ענבל, לשאול בעצתה. "היית בא אליי מיד", כך ענבל. "לא ידעתי שאתה במצב כזה, ויש לי מישהי מעולה בשבילך", היא אומרת מבעד לשאון המסעדה שבה היא זוללת את ארוחת הצהריים שלה, המבורגר כפול ודיאט קולה, על פי הרחשים המוזרים הבוקעים מהשפופרת. "קוראים לה אביבה בן-אור, 'הקוסמת', אולי שמעת עליה – היא הוציאה מאות אנשים מדיכאון קליני עמוק לזוגיות בריאה, ואומרים שהיא הכי טובה בעסק. 500 שקל לפגישה, אבל שווה כל אגורה, אני כבר מוצאת את המספר וחוזרת אליך".
"עזוב את הקוסמת הזאת, עוד פלצנית"
אני מרגיש מעודד, "הקוסמת" נשמעת בדיוק כמו מה שחיפשתי, מישהי מנוסה ומקצועית שתעזור לי לעלות על דרך המלך. בעוד אני שוקע בזכרונות מתוקים מצלצל הפלאפון. זו זלדה, עמיתה לשעבר שחזרה לא מזמן מאנגליה, ותוך כדי שיחה אני נזכר שהיא למדה פאראפסיכולוגיה הוליסטית (או אולי הוליסטיקה פאראפסיכולוגית?) ומבינה דבר או שניים בטיפולים. אני מספר על מצבי ועל "הקוסמת", אלא שהיא מיד מפסיקה אותי. "עזוב את הקוסמת הזאת, עוד פלצנית שמרשה לעצמה לגבות מחירים מגוחכים כי פעם הושיבו אותה ליד נתן דטנר בתוכנית של אודטה. אתה צריך ללכת על ידידיה 'הלוליין' אור-שלום, קוראים לו ככה כי הוא מסוגל להתמודד עם חמש בעיות שונות בו זמנית ולהוביל אותך לפתרון מקיף, וגם עושה לך עיסוי קרקפת תאילנדי בסוף הסשן. הוא לוקח 400 שקל לשעה ומגיע אליך הביתה בכל שעה. תתקשר אליו עוד היום".
אני מודה לזלדה בחום על שהצילה אותי מציפורניי "הקוסמת", רושם את מספר הטלפון של "הלוליין", ומבטיח לעצמי שאתקשר אליו אחר הצהריים. אני מזמין עוד כוס קפה, חש כיצד כוחותיי שבים אלי אט אט, ונדמה שאני מזהה קרן אור דקה מבליחה בשמיים הכהים שמעלי. הקפה מלא עכשיו, אנשים עסוקים בשיחות מסביבי, ומהרמקולים בוקע שיר קאנטרי אמריקאי ששר זמר עם קול פצוע ("מי יחזיר אותך הביתה, מי יחזיק אותך קרוב?"). אני מזמזם את השיר לעצמי כשפתאום אני חש טפיחה על הגב ומוצא את עצמי מול אדיר, חבר ותיק מהצבא שגר בשכונה ונתקל בי מפעם לפעם. הוא מחייך חיוך גדול, שואל מה קורה אצלי ומרשה לעצמו לקחת עוגיה מתוך הצלוחית שלידי ולתחוב אותה אל תוך פיו בעליצות. אני מחליט לספר לו את האמת - אני קצת מדוכא לאחרונה, אבל עובד על זה, הנה רק עכשיו קיבלתי שם של מטפל שהולך לפתור לי את כל הבעיות.
"שמע, חביבי, דיכאון זה לא צחוק"
אדיר מתיישב מולי בחדות, מניח יד על כתפי ומרצין. "שמע, חביבי, דיכאון זה לא צחוק, בינינו אני יכול לספר לך שגם לי היה משהו כזה לפני כמה שנים, לא קל בכלל, ויופי שאתה הולך לטיפול. מי זה המטפל הזה?".
אני מספר לו על "הלוליין", והוא מקשיב בעניין, מכווץ את גבותיו ונשען כלפיי, ואז מניד בראשו. "לא רוצה ללכלך סתם, אבל הלוליין הזה נשמע לי כמו אחד שמתאים לפולניות חרדתיות בגיל העמידה, הוא יחפור לך במוח ויבלבל אותך עוד יותר. אתה צריך מישהו חד, חזק, שלא דופק חשבון ויגיד לך את כל מה שתמיד לא רצית לשמוע, בלי למרוח אותך שנים בחיטוטים נפשיים עמוקים על פחד הטיסה של סבתא שלך וחיבתך הנסתרת לסוסים". תוך כדי דיבור הוא שולף מכיסו כרטיס ביקור ומגיש לי, "אני תמיד שומר כמה עלי לכל מקרה. לך אליו, הבן אדם תותח-על, הוגו 'המנתח' בוארון. האיש הזה אף פעם לא צריך יותר מארבע פגישות, הוא יכנס לך למוח כמו שיפוד טורקי לחמאה, תצא משם אדם חדש, באחריות".
אני לוקח את הכרטיס ומודה לאדיר נרגשות. אבל אחרי שהוא עוזב אני מרגיש קצת מבולבל, לא יודע כבר מי מכל אותם מומחים יוכל להציל אותי מעצמי. אני צועד לאיטי בשדרות רוטשילד, מוטרד ועייף, אלא שלפתע עולה במחשבתי רעיון חדש ולא צפוי. רעיון ענק! אני רץ לדירה, פותח את המחשב, ומתחיל להקליד במרץ את עיקרי הדברים...
חצי שנה עברה מאז, והיום אני כבר די מאושר. לא עברתי שום טיפול, אצל שום לוליין, קוסם או מנתח, אבל "קשת" החליטו להשקיע בפורמט הריאליטי החדש שפיתחתי עבורם, "תרפיסט נולד", ועשו מזה המון כסף. אני גרפתי עשרה אחוז לחשבוני הפרטי, וסמנכ"לית התוכן שלהם כבר חודשיים וחצי בת הזוג הצמודה שלי. למעשה, אני בדיוק ממתין לה פה באוטו החדש שתסיים כבר לעבוד, ובינתיים מזמזם יחד עם הרדיו: ""תפוס ת'מזומנים בשתי הידיים...מכונית חדשה, קוויאר, וחלום של ארבעה כוכבים". פינק פלויד, נדמה לי. איזה יופי של שיר.
לפנייה לכתב/ת 
