לאן נעלמה האהבה שלך עם המריבה הראשונה?
למה בפעם הראשונה שיש התנגשות חזיתית, כואבת וקשה, פתאום הכל כבר לא טוב? האהבה שאני מכיר ורוצה היא ללא תנאים. היא חיה במקביל לכעס, על אף כל עימות וקונפליקט
ניסיתי להגיד לך שככה אני. שאני יכול להתאמץ, אני יכול להתכווץ, לנסות להתרוצץ, אבל אחרי הכל - אני נשאר אני. לא תמיד היה לך כל כך רע עם האני הזה. פעם היית צוחקת מכמות המרכך שהייתי שם על כל מילה שכיבסתי. פעם הרגישות הסלקטיבית שלי היתה בעינייך קור רוח שהיווה מקור להערצה ולחיוכים הדדיים. פעם חוסר האכפתיות שלי כלפי כל מה שמבקש להשפיע עליי ולא מצליח היה מקור ליציבות מעוררת קנאה בעינייך. למה עכשיו, כשזה מתנגש עם מה שאת רוצה, זה פתאום כבר לא בסדר? למה בפעם הראשונה שיש התנגשות חזיתית, כואבת וקשה כל כך, פתאום הכל כבר לא טוב?
אז עכשיו את הפרס ואני סתם גנב?
אז עכשיו את הקורבן ואני הרשע. עכשיו את הפרס ואני סתם גנב. האגו הגברי שלי, שפעם הפך אותי לגבר מושך, היום הופך אותי לכלב נושך. זה מרגיש כאילו את מנסה לקחת אותי לקצה ולראות עד כמה אפשר לכופף לפני שאני נשבר. הרגישות הסלקטיבית שלי פתאום נאלצת לעמוד למבחן הסחטנות הרגשית שלך.
מה לעשות עכשיו? להיות נאמן לעצמי או לך? להגיד לך מה שאת רוצה לשמוע, או את מה שלדעתי את צריכה לשמוע? כמה דרמה. זה כאילו הכותבים של דוסון קריק, אחים ואחיות והמפיק של האח הגדול התחילו לעשות לך פגישות הכנה ולשבת איתך על חומרים לפני כל שיחה.
לא אכפת לי גם מכל החברים וממה שיגידו
זה נכון. באמת שלא אכפת לי מה אחרים חושבים. לא אמא שלך, לא האחיות שלך ולא החברות שלך. לצערך הרב, ברוב המקרים הן אומרות לך מה שאת רוצה לשמוע, בזמן שחבר אמיתי היה מנסה להעיר אותך ולהסביר לך שדרמה איכותית טובה רק בקולנוע. לא רק מהם לא אכפת לי. לא אכפת לי גם מכל החברים שמסביבנו וממה שהם יגידו. אף פעם לא שאפתי להיות אהוב ומתחבב על הסביבה – התנחמדות ורצייה חברתית היא דרך חיים של אנשים שמוכנים לוותר על עצמם או של כאלו שחיים באשרם בהודו. מרקס אמר שבלי קונפליקטים אין קידמה ויש מאבק מתמיד על כוח, מאבק שהוא חיוני עבור שינוי וצמיחה. כל אדם מושך אליו את מה שמגיע לו באופן בו הוא מתנהג. אם פעם גם את נמשכת והגעת אליי, נראה שאני לא כזה נורא.
את חושבת שאני ילדותי? ילד שלא מצליח במשחק, מתחיל לרמות או לבכות. מבוגר שלא מצליח במשחק מנסה שוב מספר פעמים. כשהמשחק מתחיל להיות רע וחסר פוטנציאל לכיף על אף הנסיונות, הוא מתחיל לחשוב עד כמה המשחק הזה באמת מתאים לו. אם כבר לא מתאים כמו פעם, במקום לרמות ולנסות לשנות את הכללים בכוח או בבכי – הוא פשוט עובר לשחק משחק אחר, עם מישהו אחר.
אין פה מנצחים במשחק שלנו. רק מפסידים יש. גם אין פה כבר אהבה, כנראה. האהבה שאני מכיר ורוצה היא ללא תנאים. היא חיה במקביל לכעס, על אף כל עימות או קונפליקט – היא חיה בזכות עצמה. כל עוד האהבה שלנו תלוייה בעינייך בכל כך הרבה גורמים משתנים, כל עוד היא קורבן מיידי ברגעי כעס ובילבול – את יכולה לתלות אותה על החבל. שם, ליד המילים המכובסות שלי. כך תוכלי לשבת בשקט ולראות איך שניהם מתייבשים ביחד ונופלים.
