"הרי אמרו בטלוויזיה, הרי כתבו בעיתון"
"למרות ריבוי אמצעי התקשורת, ב-2010, עדיין איני יכול להסתמך על התקשורת בישראל בשפה הרוסית, ואני עדיין נסמך על תקשורת בשפות זרות: עברית אנגלית וצרפתית. העיתונות בשפתי, רוסית, מעוררת דאגה, וצריכה לעורר את דאגת כולנו במגמתיות וחוסר המקצועיות שלה". קריאה לסדר
בברית המועצות של שנות השישים אי אפשר היה לקנות עיתונים מחו"ל, הייתה זו הדרך של המעצמה הקומוניסטית לשמור על מונופול בתקשורת, שליטה במידע. היו עיתונים זרים שזכו לפרוץ את מסך הברזל, אלו היו עיתונים קומוניסטים כמו "מורנינג סטאר" ואומניטה", שקיבלו הקלות, בשם האחדות הקומוניסטית.
כל יום אחרי הלימודים הייתי קונה את "אומניטה", עיתון קומוניסטי בצרפתית. העיתון היה מגויס ומגמתי מבחינה פוליטית, אבל בו בעת הוא היה מחויב לתת מידע בסיסי, בלי עיוותים וזיופים, על עיקר האירועים בצרפת ובעולם, ומנגד, עמדות פוליטיות של מפלגות.
כך למדתי להבחין בין העיתונות הרוסית, לעיתונות אחרת, העיתונות הזרה הייתה למקור המידע האמין, הפחות מגמתי. כשהגעתי לישראל וראיתי את כמות העיתונים, בדוכן העיתונים ברחוב יפו בירושלים, הרגשתי שהגעתי לעולם החופשי. נער הייתי וגם זקנתי, ולצערי, למרות ריבוי אמצעי התקשורת, בשנת 2010, עדיין איני יכול להסתמך על התקשורת בישראל בשפה הרוסית, ואני עדיין נסמך על תקשורת בשפות זרות: עברית אנגלית וצרפתית, העיתונות בשפתי, רוסית, מעוררת דאגה, וצריכה לעורר את דאגת כולנו במגמתיות וחוסר המקצועיות שלה.
מערך התקשורת ברוסית, העיתונים המודפסים, שידורי הרדיו והטלוויזיה, לכל אלו לצערי איני יכול להתייחס ברצינות. מחקר שערך הארגון אליו אני משתייך, "מורשתנו", ארגון של עולים חדשים וישראלים וותיקים, בדק את התקשורת הרוסית ומצא שהמגמה ברורה: ימניות הולכת וגוברת, בלי ביסוס עיתונאי.
רוצים דוגמאות? הנה לכם. בשידור טלוויזיה בערוץ פלוס העורף הראשי של עיתון "אכו", אלכסנדר רונקין בישר לצופים שנשיא ארצות הברית, ברק חוסיין אובמה היה חבר בכת מוסלמית, וידיד קרוב של מנהיג קיצוני, פאראחן. רונקין אף אמר: "אובמה חוזר על דברי נאמנות לביטחון ישראל, אבל אם מישהו נראה כמו חזיר, הוא חזיר. אני לא מתכוון לאף אחד". אותו רונקין גם סבור ש"שמאלנים הם אנשים לא נורמאלים, לא מפותחים, פושעים!".
יעקב שאוס כתב בווסטי שנשיא אובמה משתתף בתוכנית חיסול ישראל בשלבים. זה מה שנקרא מידע עיתונאי עם מקורות ניתנים להוכחה! גם מה"אויבים הפנימיים" לא נחסכות מחמאות. קחו לדוגמא את דעתו של אחד העיתונאים על בן כספית: "בן כספית, איש בעל דעות שמאלניות, היום כמובן הוא חולם רק על דבר אחד - להחליף את השלטון במדינתו. בן כספית וחבריו היו מאושרים כל עוד אובמה התמיד בפוליטיקה האנטי ישראלית שלו. הוא מחא כפיים וניסה ללבות את אש חוסר האמון בינינו לבין האמריקאים עד השמיים. מדינתנו הייתה חשובה בעיניו כקליפת השום. הרי באש זו אמור היה לעלות שנוא נפשו, ביבי נתניהו".
"סלחנותה" של המערכת המשפטית כלפי ענת קם הביאה לגינויים ברורים: "בדיוק סוג כזה של ותרנות ואפילו עידוד זדוני של מעשיה על ידי האליטה השמאלנית... מעוררים חששות יותר מסכנה ישירה לביטחון המדינה. הקשר בין החלטות בג"ץ לצדק הוא כמו בין מכנסיים לשקיעת החמה" (א. אנטובה, "ויסטי-אוקנה").
אך הרוב הגדול של הצופים יאמין לו, לא לי. הם לבטח יגידו לי: "העיתונאי הידוע מספר בשידור טלביזיה עובדות חשובות אודות נשיא ארצות הברית, ואתה עוד מעיז פנים להטיל ספק באמינותם?" כזה הוא היחס האופייני של ציבור עולי חבר העמים למקורות התקשורת. הם סיפרו בדיחות על "פראבדה", אך המשיכו לחיות בעולם, המעוצב במידה רבה באותה "פראבדה". "הרי, אמרו בטלוויזיה, הרי, כתבו בעיתון", זה הטעון המנצח בכל וויכוחים פוליטיים.
ואם זה לא הספיק לכם אז ברדיו רק"ע נאמר ברב שיח עיתונאי ש"לפלסטינים אסור להאמין, לא מנטלית, לא אתנית, לא דתית, הם בהכרח ירמו. הם אינם מסוגלים ללא טרור, זה טבעם". כאשר פורסם מידע על מצוקה ואונס במשפחה ערבית הכותרת הייתה: "קונפליקט במשפחה הערבית", וכאשר הייתה אלימות מצד שני ערבים ישראלים כלפי רופא בבית חולים בנצרת הכותרת הייתה: "ערבים מרביצים לרופאים".
החמור ביותר בעייני הוא היעדר דעות חלופיות. גם בעיתונות העברית יש עיתונים עם העדפה פוליטית ברורה, אבל לפחות יש פתחון פה ובמה למגוון דעות. בתקשורת הרוסית לא ניתן לדמיין מצב כזה. הכניסה לבעלי דעה אחרת, אסורה. הצרכן, שאינו מבין עברית טוב מדי, עשוי להתרשם שזוהי המציאות.
ארגון מורשתנו, הקיים זה שלוש שנים, עוקב אחר התופעות הללו זמן רב. לאורך כל התקופה ניסינו להבין מה המקורות של עיוות האתיקה העיתונאית בתקשורת הרוסית. השנה אף יזמנו תוכנית מעקב מיוחדת אחרי ביטויי הסתה וגזענות בתקשורת הרוסית. הדו''ח המלא בעברית נגיש כאן. אך נשמח לא להיות לבד במערכה, שגם קהל העיתונאים, והציבור, דובר הרוסית והעברית, ייקח חלק בדיון, ויותר מכל, שנוכל לחשוב על דרך לתקן את המצב, שמישהו ייקח אחריות על המרחב הפרוץ הזה.
מילים אחרונות. אחרי שסיימתי לכתוב, ניסיתי לקרוא את הכתבה בעינו של הקורא דובר העברית. אולי המחבר מגזים? אתם תוהים. למה להאמין לו ולא לקהילה המכובדת העוסקת במלאכת התקשורת הרוסית? הרי גם לו דעות משלו, אותן הוא רוצה לקדם. אז בנוסף לדו"ח, אני זורק כפפה נוספת, לתקשורת הרוסית, האם מישהו מכם יהיה מוכן לפרסם את המאמר?
- הכותב הוא רכז עמותת "מורשתנו".
- מעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם? שלחו ל hevra@y-i.co.il וציינו בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.
- לקריאות נוספות לסדר לחצו כאן.
לפנייה לכתב/ת 
