מפענח בדיקות הדם: מדריך מלא ומועדכן
גם אתם מבולבלים מהמספרים, המילים והכוכביות בטופס בדיקת הדם שלכם? לפניכם מילון בסיסי מעודכן לערכים המרכזיים: מה תפקיד התאים הלבנים, מה קורה כשרמת הנתרן בדם גבוהה מדי ומהו הטווח התקין של שומנים בדם?
ספירת דם
ספירת דם מודדת את כמות תאי הדם, את גודלם ואת צורתם. היא יכולה להצביע על אנמיה, על זיהומים שונים ועל ממאירויות.
תאי דם לבנים -White Blood Cells - WBC
תפקיד התאים הלבנים להתמודד עם זיהומים (חיידקים, נגיפים) וגם עם תאים סרטניים. עלייה שלהם מעידה על כך שהגוף נלחם בזיהום או במקרים נדירים של סרטן הדם. יש כמה סוגים של תאים לבנים, והעיקרים שבהם: נויטרופילים, לימפוציטים, מונוציטים, בזופילים ואאוזינופילים.
טווח תקין: 4,300־10,800 תאים למיקרוליטר
ערך נמוך עלול להעיד על:
- בעיה במערכת החיסון
- תגובה לזיהום נגיפי
ערך גבוה עלול להעיד על:
- זיהום חיידקי
- דלקת
- סרטן
הערות: בספירת הדם נבדקים גם הערכים של תת סוגי תאי דם לבנים שונים, וחריגה מהנורמה בכל אחד מהם מלמדת על דברים שונים. ריבוי לימפוציטים, למשל, אופייני לזיהומים נגיפיים (כמו מחלת הנשיקה) ולמחלות דלקתיות של המעי, ריבוי מונוציטים עשוי ללמד על זיהומים חיידקיים מסוימים (עגבת, שחפת), והבזופילים והאאוזינופילים נוטים להופיע בזמן של התקפי אלרגיה ואסתמה וכשקיים זיהום טפילי. מובן שחלק ממקרי האנומליות של תאי הדם הלבנים עשויים להצביע גם על סוגים מסוימים של סרטן.
המוגלובין - Hemoglobin - HB
ההמוגלובין הוא החלבון האחראי לקשירת החמצן בדם והוא זה שנותן לדם את צבעו האדום.
טווח תקין: גברים: 14־18 גרם לדציליטר, נשים: 12־16, ילדים: 11־13
ערך נמוך עלול להעיד על:
- דימום (פנימי או חיצוני)
- חוסר בברזל
- חוסר בוויטמין B12 ובחומצה פולית
- פגם בייצור הכדוריות האדומות
- תמס דם (המוליזה = הרס תאי הדם האדומים)
- מחלות כרוניות שונות
ערך גבוה עלול להעיד על:
- הפרעה ראשונית במוח העצם
- פיצוי על ירידה בחמצון הדם עקב עישון
- חיים במקומות גבוהים
- מחלות ריאה כרוניות
- מומי לב מסוימים
- חוסר יחסי כרוני של נוזל הדם
המטוקריט, Hematocrit - HCT
מדד נוסף לכמות כדוריות הדם האדומות הוא הנפח שהן תופסות מתוך נפח כלל הדם.
טווח תקין: גברים: 40% ־53%, נשים: 38% ־50%, ילדים אחרי גיל שנה: 29% ־41%, יילודים: 55% ־68%
הערות: משמעותן של רמות המטוקריט גבוהות או נמוכות דומה לאלה של רמות המוגלובין גבוהות (פוליציתמיה) או נמוכות (אנמיה). בדרך כלל רמת ההמטוקריט היא בערך פי שלושה מרמת ההמוגלובין.
טסיות הדם (טרומבוציטים)
הטסיות הן התאים האחראים לקרישת הדם. ירידה משמעותית במספרן עלולה לגרום לדימומים קשים. על הנטייה לה אפשר ללמוד מהופעת כתמים אדומים או כחולים על העור ומנטייה מוגברת לדימום מפציעות קלות. עלייה ניכרת עלולה לגרום להפרעה בזרימת הדם, ויש לשקול מתן אספירין כדי למנוע אותה.
טווח תקין: 150,000־450,000 תאים למיקרו ליטר
ערך נמוך עלול להעיד על:
- זיהומים
- חוסר בוויטמיןB12 או חומצה פולית
- סרטן הדם
- נטילת תרופות מסוימות
- מחלות דלקתיות או מחלות נגיפיות כמו מחלת הנשיקה
- שחמת הכבד
- הגדלת טחול
ערך גבוה עלול להעיד על:
- דלקת
- מחלות מוח העצם
- דימום חריף
כימיה של הדם
בבדיקות ביוכימיות של הדם נבדקים מרכיבים שונים הנמצאים בנוזל הדם, כגון חלבונים, שומנים, ויטמינים, אלקטרוליטים (מלחים) וגזים.
שומני הדם
שומני הדם העיקריים הם הכולסטרול והטריגליצרידים. רמות השומנים בדם נקבעות על ידי שילוב של הנטייה הגנטית עם גורמים סביבתיים (תזונה, פעילות גופנית, שתיית אלכוהול ותרופות), אם כי במחלות גנטיות מסוימות רמות השומנים גבוהות מאוד למרות הקפדה על תזונה מתאימה.
טווח תקין: 10־190 מיליגרם לדציליטר
ערך נמוך עלול להעיד על:
- מחלות גנטיות נדירות
- נטילת תרופות מסוימות
- תת־תזונה קיצונית
ערך גבוה עלול להעיד על:
- עודף משקל
- סוכרת
- אלכוהוליזם
- נטילת גלולות למניעת היריון והורמונים אסטרוגניים
- נטילת תרופות נגד HIV
- הפרעות גנטיות
- שחמת הכבד
כולסטרול כללי
כולסטרול הוא חומר שומני החיוני לבניית דופן התא ולייצור חומצות מרה והורמונים ממשפחת הסטרואידים. הוא מיוצר בכבד וברקמות אחרות ונספג במעי. רמת הכולסטרול תלויה בכמה משתנים: מין, גיל, אורח חיים (בעיקר תזונה) ונטייה גנטית (משפחתית).
טווח תקין: עד 200 מיליגרם לדציליטר
ערך נמוך עלול להעיד על:
- מחלות כבד
- דלקת כרונית
- מחלות גנטיות נדירות
ערך גבוה מעל 200 מיליגרם לדציליטר:
- מחלת לב כלילית וטרשת עורקים
הערות: הכולסטרול והטריגליצרידים לא מסתובבים בנוזל הדם בצורה חופשית. הם נמצאים בחלקיקים מיקרוסקופיים המורכבים מכמה קבוצות שומנים ומחלבונים.
הכולסטרול הרע, Low Density Lipoprotein - LDL
זהו החלקיק המזיק ביותר מאחר שהוא שוקע בדופנות העורקים ומגביר את תהליך ההתפתחות של טרשת עורקים. רמות גבוהות שלו הן מגורמי הסיכון העיקריים להתפתחות טרשת עורקים על כל סיבוכיה.
טווח תקין: 30-160 מיליגרם לדציליטר, אך הרמה המומלצת תלויה בקבוצת הסיכון אליה שייך הנבדק.
- למי שאין לו גורמי סיכון, הרמה האידאלית היא מתחת ל-130 מיליגרם לדציליטר
- למי שנמצא בסיכון גבוה במיוחד להתקפי לב (למשל, מי שסובל ממחלת לב כלילית) מומלץ שרמת ה-LDL שלו תהיה מתחת ל-70 מיליגרם לדציליטר.
הכולסטרול הטוב - High Density Lipoprotein - HDL
חלקיק הקולט כולסטרול מדופנות העורקים ומחלקיקי שומן אחרים ומעביר אותו לכבד. באופן כזה הוא מפחית הצטברות כולסטרול בדופנות העורקים. הוכח שרמות גבוהות שלו כרוכות בסיכון נמוך יותר לטרשת עורקים. לכן מומלצות רמות HDL גבוהות.
טווח תקין: גברים: יותר מ־40 מיליגרם לדציליטר' נשים: יותר מ־45 מיליגרם לדציליטר
ערך נמוך מגביר את הסיכון לטרשת עורקים, ערך גבוה מקטין את הסיכון לטרשת עורקים ומחלת לב כלילית.
נתרן
נתרן הוא אחד האלקטרוליטים החשובים ביותר בגוף. הוא שומר על הלחץ האוסמוטי בנוזל החוץ תאי, מסייע בתפקוד מערכת העצבים והשרירים, והוא מושפע ומשפיע על מאזן הנוזלים בגוף.
טווח תקין: 136־144 מיליאקוויולנט לליטר.
ערך נמוך עלול להעיד על:
- רמת סוכר גבוהה
- אי ספיקת לב
- בצקת
- הפרעה כלייתית
- הפרעות הורמונליות מסוימות
- נטילת תרופות מסוימות
ערך גבוה עלול להעיד על:
- התייבשות
- הפרעות הורמונליות מסוימות
- סוכרת תפלה (הפרעה נדירה שבה החולה מפריש כמויות שתן גדולות בשל מחסור בהורמון מסוים)
נתרן נמוך עלול להעיד על סוכר גבוה (צילום: gettyimages imagebank)
סוכר/גלוקוז
הגלוקוז הוא מקור האנרגיה המיידי של תאי הגוף. הוא נוצר כתוצאה מפירוק פחמימות (מזון), מייצור בכבד ומפירוק גליקוגן בכבד. הגלוקוז הופך בשריר לחומצות אמינו, וברקמות השומן לטריגליצרידים.
טווח תקין: (בצום) 70 ־100 מיליגרם לדציליטר
ערך נמוך עלול להעיד על:
- נטילת יתר של אינסולין או של תרופות אחרות המשמשות לטיפול בסוכרת
- תת־תזונה קיצונית
- גידול מפריש אינסולין
- אי ספיקת כבד ומצבי מחלה קשים מאוד
- מחלות תורשתיות מטבוליות נדירות
ערך גבוה עלול להעיד על:
- בדיקה שנעשתה ללא צום
- סוכרת ומצבים טרום סוכרתיים
- דלקת הלבלב
הערות: רמת גלוקוז בטווח 100־125 מיליגרם לדציליטר בצום נחשבת כמצב טרום סוכרתי; רמת גלוקוז מעל 126 מיליגרם לדציליטר בצום עלולה להעיד על סוכרת.
אשלגן
האשלגן הוא האלקטרוליט התוך תאי העיקרי בגוף. הוא חשוב לשמירת האיזון החשמלי על פני התא, ולכן יש לו חשיבות בתקשורת בין התאים במערכת העצבים ולתקשורת בין העצב לשריר, וכן בהעברת מסרים ומזון מחוץ לתא לתוכו.
טווח תקין: 3.7 ־5.2 מיליאקוויולנט לליטר
ערך נמוך עלול להעיד על:
- מחלת שלשול/הקאות ממושכת
- בעיית ספיגה במעי
- הפרשה מוגברת בשתן
- נטילת תרופות כמו משתנים, אינסולין, ונטולין, בריקלין ועוד
- מחלה כלייתית
- מחלות הורמונליות
- צריכה מרובה של הממתק ליקוריץ
ערך גבוה עלול להעיד על:
- הרס רקמה בעקבות פציעה
- מחלת פירוק שריר
- תמס דם
- מחלה כלייתית (כמו אי ספיקת כליות)
- מחלות אנדוקריניות
- נטילת תרופות שונות כמו פניצילין, נוגדי דלקת לא סטרואידיים וכו'
הערות: רמת אשלגן גבוהה מעל 7 מא"ק/ל' עלולה לגרום לחולשה והפרעות הולכה וקצב לב מסכנות חיים ומחייבת אשפוז וטיפול מיידי. גם רמות אשלגן נמוכות (מתחת ל־3 מא"ק/ל') כרוכות בסכנה להפרעות קצב מסכנות חיים.
סידן
סידן הוא המינרל הנפוץ ביותר בגוף והוא מהווה 98% מהחומר הקשה בעצמות ובשיניים. הסידן חיוני לתהליכים כמו קרישת דם, העברת אותות חשמליים במערכת העצבים, התכווצות שרירים ועוד.
טווח תקין: מבוגרים: 8.1 ־10.4 מיליגרם לדציליטר, ילדים: 9 ־11.5 מיליגרם לדציליטר
ערך נמוך עלול להעיד על:
- חוסר בוויטמין D
- הפרעות אכילה
- תת־ספיגה של מזון מהמעי
- אי ספיקת כליות
- רמת אלבומין נמוכה (במקרה זה אין צורך ליטול סידן)
ערך גבוה עלול להעיד על:
- פעילות יתר של בלוטת יותרת התריס
- מחלות ממאירות שונות
- נטילת תרופות משתנות
הערות:
1. רמת סידן גבוהה מדי (מעל 12 מיליגרם לדציליטר) עלולה לגרום לאי ספיקת כליות, אובדן תיאבון, השתנה מרובה, חולשת שרירים, בלבול ואף איבוד הכרה. יש לאשפז את החולה כדי להוריד את רמת הסידן.
2. בדיקת רמת סידן בדם לא בודקת את ריכוז הסידן בעצמות (בשביל זה יש בדיקות ייעודיות, כמו למשל בדיקת צפיפות עצם).
רמת סידן גבוהה מדי עלולה לגרום לאי ספיקת כליות (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
ברזל, IRON
הברזל הוא מרכיב חיוני של ההמוגלובין, שהוא החלבון הנושא את החמצן בדם ובאנזימים אחרים. רוב הברזל מגיע לגוף מהמזון (החלק האחר מגיע מפירוק תאי דם אדומים).
טווח תקין: גברים: 75 ־175 מיקרוגרם לדציליטר, נשים:65 ־165, ילדים: 50 ־120, יילודים:25 ־100
ערך נמוך עלול להעיד על:
- אנמיה עקב דימומים (ממערכת העיכול או מדימומים לדניים בנשים)
- אנמיה עקב מחלות כרוניות
- מחלות כליה
- היריון
- תת־תזונה
- הפרעות בספיגת הברזל עקב מחלות של מערכת העיכול
ערך גבוה עלול להעיד על:
- עומס ברזל כתוצאה מריבוי עירויי דם
- עומס ברזל עקב הפרעה גנטית
- תמס דם
- כשל בכליה או בכבד
תפקודי כבד
בילירובין
בילירובין הוא תוצר פירוק של ההמוגלובין (חלבון הדם). ההמוגלובין מתפרק לשני חלקים ואחד מהם הופך לבילירובין, שעובר לכבד ומופרש שם דרך המרה.
טווח תקין: מבוגרים: 0.3־1.1 מיליגרם לדציליטר , יילודים: רמת הבילירובין עשויה להגיע ל־2.5 מיליגרם לדציליטר ואף יותר
ערך נמוך עלול להעיד על:
לערך נמוך בדרך כלל אין משמעות קלינית
ערך גבוה עלול להעיד על:
- צהבת של העובר
- מחלות כבד שונות (צהבת)
- נזק לדרכי המרה או חסימה שלהן
- תמס דם
פוספטזה בסיסית,Alkaline Phosphatate, Alk/Phos (ALP)
זהו אנזים הנמצא בכבד וגם בדרכי המרה ובשליה. כיוון שהוא קשור בבניית העצם, בתקופת גדילה יש עלייה פיזיולוגית של רמתו בדם בקרב ילדים ונערים.
טווח תקין: 34־104 יחידות לליטר
ערך נמוך עלול להעיד על:
לערך נמוך בדרך כלל אין משמעות קלינית
ערך גבוה עלול להעיד על:
- מחלת כבד או דרכי מרה
- מחלת עצם (כמו רככת, אוסטיאומלציה)
- לוקמיה
- פעילות יתר של בלוטת יותרת התריס
Alanine Transaminase, ALT/SGPT
זהו אנזים הנמצא ברמה גבוהה בתאי הכבד, וכשנגרם נזק לתאי הכבד תהיה עלייה ברמתו בדם.
טווח תקין: 5־40 יחידות לליטר
ערך נמוך עלול להעיד על:
לערך נמוך בדרך כלל אין משמעות קלינית
ערך גבוה עלול להעיד על:
- נזק לכבד מסיבות שונות כמו דלקת כבד, נטילת תרופות, חשיפה לרעלים, זיהומים ואי ספיקת לב
Aspartate Transaminase, AST/SGOT
זהו אנזים הנמצא בעיקר בכבד ובשריר הלב, לכן רמות גבוהות שלו יכולות להעיד על נזק לכבד ולשריר הלב
טווח תקין: 10־40 יחידות לליטר
ערך נמוך עלול להעיד על:
לערך נמוך אין משמעות קלינית
ערך גבוה עלול להעיד על:
- מחלת כבד: צהבת, נטילת תרופות, גרורות בכבד והפרעה באספקת הדם לכבד
- אוטם בשריר הלב
- נזק לשרירים (כמו במקרה של חבלה, אבל גם במקרה של שרירים תפוסים בעקבות פעילות גופנית מאומצת)
- אנמיה הנובעת מתמס דם
- כשל כלייתי חריף
חשוב לדעת
לפני שאתם מפענחים בעצמכם את הבדיקה, כדאי שתזכרו את הדברים הבאים:
1. בדיקות דם לבדן אינן מעידות על דבר. יש להבין אותן על רקע התסמינים שבשלהם נעשו, הבדיקה הגופנית ובדיקות נוספות. למעשה, הרבה מחלות מתבטאות בפרופיל מסוים של בדיקות דם ולא בחריגה בודדת.
2. חריגה יכולה להיות ממצא מקרי או להעיד על טעות של המעבדה, ורק איש מקצוע מסוגל להעריך אם יש צורך בבדיקה נוספת או שיש מקום לדאגה (חריגה אצל ילדים יכולה להעיד על כך שהנורמה לא מדייקת לגביהם, וחריגה קטנה יכולה להעיד על טווח שונה מעט של המעבדה).
3. תמיד תזכרו שכשמביטים ברשימת המחלות, העין תופסת דווקא את האפשרות החמורה ביותר (בדרך כלל סרטן), וזאת למרות שהסיכוי לבעיה חמורה נדיר הרבה יותר מהסיכוי שהחריגה מעידה על בעיה קלה. אל תייחסו לעצמכם ממאירות מסוכנת על דעת עצמכם.
לפנייה לכתב/ת 
