שתף קטע נבחר
 

קיבוצניקית, פיית לילה ודתל"שית נפגשות בגלריה

לא, אין מדובר בבדיחה, אלא בתערוכה הקבוצתית "אלסקה סקול" של שחר יהלום, נגה שץ והינדה וייס בגלריית המדרשה. מה מאחד אותן? "שלושתינו מכשפות קטנות ורזות", הן אומרות

שם התערוכה "אלסקה סקול" בגלריית המדרשה נבחר על פי האמניות המציגות, הינדה וייס, שחר יהלום ונגה שץ, בגלל קרבתו למושג :"אסכולה-קבוצה, דור". "השם 'אלסקה' מתייחס למיקום כי רצינו שזה יהיה הכי מרוחק והכי לא אקלים של כאן", הן אומרות. כך השלג הלבן, שיורד עליהן בסרט הוידיאו הוא שלג מקלקר והאור שמאיר הוא אור שמש של אלנבי בצהרי היום. בתמונה שהיא כמעט נטולת תנועה הן נראות מחובקות,על גופן גופיות לבנות חובשות כובעי צמר.

 

יהלום, שץ ו-וייס בווידאו שבתערוכה. אלסקה, זה לא

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

שלוש האמניות הצעירות בוגרות המדרשה לאמנויות בבית ברל, הן גם חברות טובות בחייהן האישיים. התערוכה המשותפת נולדה אחרי תערוכות יחיד של שלושתן והן מרבות לדבר על החוויה החזקה שליוותה את תהליך העבודה המשותף וההנאה ליצור יחד ללא תכתיבים.

 

מלבד עבודת הווידאו, יש בתערוכה גם אובייקטים פיסוליים, ציורי אקוורל ושמן וצילום. בין הדימויים והאובייקטים: גולגלות על שקפים של רנטגן, מדפון מיניאטרי ממראה שבורה ופיסת בדיל, עמודי אלומיניום שבראשן נעוצות דמויות פחם שחורות (יהלום), צילום שמדמה סנפיר של כריש וטפט עם הדפסת ענפי עץ המשתרגים לטבעת תלייה, או נצר קוצים של ישו (וייס). בין הדימויים גם, כאלו שכאילו נלקחו מ"תיקים באפלה". דרך מוארת ודמות, שיחים חיזריים ואלומות קש בנוף ערפילי (שץ).

 

להפעיל את חוש המישוש

האור והחושך והחומריות העדינה והדוקרנית מייצרת תערוכה שהיא מישושית מגעית. החומר מוליך את חווית הצפייה אל עבר שדה המשמעות: קוצים,ערמות תבואה, זכוכיות, רנטגן, הבלחי אור ועוד בהרבה עבודות נמתח ומטושטש הגבול בין ציור, צילום ופיסול.


"ארנב סגול". ציור של שץ

 

שלוש הפנינים בתערוכה הן ללא ספק: מוטות המתכת ופסלי הגיר המגולפים בשחור, צילום הכריש והציורים האקוורליים. האווירה הניסויית-משחקית שורה על התערוכה ומעוררת עניין וממד של הפתעה, לצד מיסטיות עם קריצה. פחות מובנים בתחביר של התערוכה חלק מציורי השמן, המובילים את התערוכה לכיוון סיפורי, פסיכולוגיסטי ואניגמטי פחות.

 

התערוכה פוגשת את שלושת האמניות בתחנות שונות בקריירה האמנותית: וייס זכתה השנה בפרס אמן צעיר ושץ במענק אמן בקהילה. יהלום היא אחת משלושת המועמדים לפרס גוטסדינר, ותתארח במרס הקרוב בתערוכה במוזיאון תל אביב, שם תציג אלמנטים מעבודותיה בחמש השנים האחרונות. "מעבר לזכייה, שתגרום לכך שחשבון הבנק שלי ישמח, מרגשת אותי הפלטפורמה שניתנת לי להציג במוזיאון גדול עם כמות מבקרים גדולה כל כך", היא אומרת.

 

שץ ויהלום אף חולקות הרכב מוזיקלי - NX2. שיתוף הפעולה הזה התחיל בתערוכה קבוצתית בה הציגה שץ, מחמאות מכיוונה של יהלום על ציור שחור שציירה, גרר הזמנה מידית להצטרף להרכב כבסיסטית. וכך הן מופיעות - שץ כסולנית וגיטריסטית, יהלום על הבס וקולות רקע. "הקריירה המוזיקלית והאמנותית נפרדות לגמרי", אומרות שץ ויהלום בהתייחס לשילוב בין שני ממדי היצירה.

 

"זו ממש הפרדת דת ומדינה. לא נעשה פרפומנס אמנותי בהופעה ולא נשבור גיטרות בגלריה. רעיון מרכזי בתערוכה זה העניין עם החומר, כמה אפשר להצהיר בעזרתו - ציור ומלה. כך זה בשני התחומים". 


"דיונה". דימויים חיזריים בציור של שץ

 

כששואלים את הבנות מה מאחד אותן, שץ עונה: "שלושתינו דומות חיצונית: קטנות, רזות. מכשפות קטנות ורזות". למרות זאת, לכל אחת רקע משלה, מסתורי יותר או פחות. "אני קיבוצניקית מבית מרקסיסטי", אמרת יהלום, "חינוך קיבוצי, חינוך לעבודה. אני נוטה לפגוש רק אנשים שאני עובדת איתם לקפה. אני חייבת לעבוד כל הזמן כי זה תנאי הישרדותי". שץ קצת פחות נדיבה בפרטים: "אני מפה ומשם, אני מסתורית, אני עוטה אפלה".

 

השילוש הלא נדוש

לצד יהלום הקיבוצניקית, ושץ האפלולית, וייס מגיעה ממחוזות אחרים לגמרי. "גדלתי במשפחה דתית", היא מספרת, "זו לא משפחה מיסטית, אבל הייתי חשופה להמון אלוהים, למשהו מיתולוגי ורוחני, שמחלחל לעבודות שלי. בעבודה הגדולה, שהיא הדפסה צילומית לטאפט הסתובבתי ביערות ירושלים עם הסיפור על מות אבשלום. הסיפור היה לי כל הזמן בראש".

 

והמסורת היהודית אכן נוכחת ביצירה של וייס. "אני מושפעת מקולנוע, ספרות, מיתולוגיה וגם מיתולוגיה יהודית", היא מודה. "הדרמות הקיצוניות של התנ"ך אינן נוכחות בחיים עצמם. אין אצלי טקסים מלבד קפה וסיגריות, אבל באמנות אני דווקא כן עורכת טקסים מופרכים, חלקם על גג הבית שלי".


"ירח". יהלום ביצירה המבוססת על סי.טי

 

ההשפעות התרבותיות על חברותיה של וייס, מגיעות גם הן ממגוון תחומים, שבאים לידי ביטוי ביצירותיהן. "עליי משפיעות סדרות ערפדים כמו: 'דם אמיתי' וסרטים של דיוויד לינץ'", מסבירה שץ. "אני מחוברת יותר לקולנוע וטלוויזיה שאותם אני לוקחת למקום שהוא מסורתי יותר כמו ציור שמן".

 

יהלום: "אני מושפעת בעיקר מרפואה ואנטומיה, פיזיקה ומתימטיקה, הנדסה, מבנים, רנטגן".

 

מניין האובססיה הזאת לרנטגן?

 

כנראה שעד שאני לא אנתח גופה, אני לא אמצה את זה".

 

ים של דימויים

בתערוכה יצרה וייס בגד מיוחד שבצילום נראה כדימוי של כריש עם סנפיר המזדקר מעל המים בצילום שחור-לבן. הטעות מתגלה, כשרואים בחלל צילום של וייס לבושה בגד שחור חושפני. מבירור מתגלה כי הכריש עם הסנפיר המזדקר הוא דימוי שלה עצמה כשהיא כשהיא שוחה איתו בים של אלנבי.


זה כריש?


לא, זו אישה

 

"אני מתעסקת בקטסטרופה", מסבירה וייס. "זה כריש-אישה, אבל גם משהו שרוצה להפחיד קוראים לתמונה 'זה נושך'. ברגע הראשון זה נראה צילום קלאסי יפה ורומנטי, אבל זה לא".

 

בכלל, היצירות שמוצגות בתערוכה אינן כמו שהן נראות תחילה במבט ראשון, ובמקרה של הווידאו המשותף, גם לא כמו שנשמעות תחילה בהאזנה ראשונה.

 

"הרעיון לסאונד בווידאו (קולו המשובש של הפילוסוף סלבוי ז'יז'ק) נולד משיחה הומוריסטית עם האוצר בועז ארד. שאלנו אותו על האפשרות להשמעת מוסיקה, והוא אמר שהמוסיקה היחידה שהוא שומע זה ז'יזק שנותן הרצאה שלו והסאונד של הרצאה שמצאנו ביוטיוב הפעיל אותנו".

 

אז אתן רוצות לחיות באלסקה - הכי רחוק שאפשר מישראל?

 

"רוצות לחיות, נקודה. רוב הזמן אנחנו רוצות לחיות. אפשר ליסוע ולחזור".

 

"אלסקה סקול". שחר יהלום, נגה שץ והינדה וייס. הגלריה של המדרשה לאמנות תל אביב. דיזינגוף 34, תל אביב. אוצר: בועז ארד

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"שרוף", פסל של יהלום
צילום: שחר יהלום
לאתר ההטבות
מומלצים