בובה-ג'ובס והטוויטר של נתניהו: האם חוקי לזייף?
בישראל יש שלל פרופילים מזויפים בטוויטר לסלבריטאים רבים. האם זו מגיפה של התחזות אלקטרונית, או סתם בדיחת רשת תמימה? מה אומר החוק בישראל, ומה הקשר לבובה של סטיב ג'ובס?
מה משותף לסגן שר החוץ, דני אילון, לאשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, העיתונאי רון מייברג, המשורר המנוח דוד אבידן, העיתונאי יאיר לפיד ואושיית הכדורגל אייל ברקוביץ'? עבור כולם נפתחו "פייקים", חשבונות טוויטר מזויפים המזדהים בשמם ותמונתם, חלקם ללא ציון העובדה כי מדובר בזיוף.
לפי חוק חדש שהתקבל בקליפורניה השבוע, זייפנים כאלה הם עבריינים לכל דבר, שעלולים לשלם קנס עד סכום של 1,000 דולר, ולבלות עד שנת מאסר בכלא. החוק קובע כי לתושבי קליפורניה אסור לפתוח פרופיל בשם מישהו אחר ברשת חברתית, לפתוח חשבון אימייל על שם מישהו אחר, להתחזות ב"אמצעים אלקטרוניים", לגרום לאדם אחר להאמין שהם הדמות שאליה התחזו, ולהתחזות במטרה לפגוע או לאיים.
ה-Fake של סטיב
בישראל נקבע שלכל אדם אינטרס כלכלי-מסחרי בשמו ובדמותו, אינטרס אשר ראוי להגנה של בית המשפט, מציין עו"ד אוריה ירקוני, מומחה לדיני מחשבים וטכנולוגיה במשרד ד"ר נמרוד קוזלובסקי עורכי דין.
עו"ד ירקוני: "משמעות הדבר שאין לאדם זכות מוסרית בשמו ובדמותו, אלא זכות שאדם אחר לא יעשה רווח תוך שימוש בהם. נדירים המקרים בהם השאלה קמה ונופלת על סוגיה זו בלבד (שכן לרוב התחזות לאדם מערבת אלמנטים פליליים של הטעיה, או עוולות אזרחיות נוספות כמו הפרת זכויות יוצרים). אחד מהם, לדוגמה, הוא הפסקת שיווק הבובה בדמות סטיב ג'ובס ללא רשותו, שפורסמה לאחרונה".
בובת המחלוקת היא בסך הכל צעצוע גיקים, שהופץ לפני חודשיים בארצות הברית. היא עמדה על מעמד קטן המעוצב כלוגו של אפל, כאשר דמותו של מנכ"ל החברה לבושה בבגדיו המסורתיים: חולצה שחורה, סניקרס וג'ינס.
עורכי הדין של החברה שלחו לחנות הגאדג'טים המשווקת מכתב בו דרשה להפסיק לשווק את הבובה, מכיוון שהחברה לא אישרה שימוש בזכויות היוצרים ובסימן המסחרי שלה ועקב הפרה של חוקי מדינת קליפורניה, האוסרים על שימוש בלתי מורשה בשמו, תמונתו או דמותו של אדם במוצר ללא רשותו.
חשבון טוויטר מזויף משמש אנשים ליצור פארודיה לדמות ציבורית, אם כדי לנגח או לשעשע, ולעתים הוא עשוי להיות מחווה למקור, ניסיון של החיקוי להתבטא כפי שהוא היה מתבטא, מתוך הערכה אליו וספיגת השראה ממנו. במקרים אחרים הזיופים עלולים לשמש לשמש לצורך הטעיה מכוונת ולשון הרע.
אחד המקרים הזכורים מהשנים האחרונות של זיוף דמות היה "פייק סטיב ג'ובס", בלוג פארודי שנכתב בשמו של מנכ"ל אפל ועורר עניין רב עד שנחשף כי העיתונאי דניאל ליונז עומד מאחוריו.
טוויטר, שמצהירה על עצמו כי אינה רשת חברתית במובן המקובל של פייסבוק, הדוגלת בפרופילים אישיים של משתמשים מזוהים, אינה פועלת לרוב נגד המתחזים, אם המתחזה מצהיר על עצמו ככזה, או להבהיר חד משמעית בתכניו שאין מדובר באישיות עצמה. טוויטר נוהגת למחוק מתחזים בהתקבל לתלונות, אך לא פועלת נגד "פייקים" המצהירים על עצמם ככאלה.
הפייק העליב? לא תוכלו לתבוע
אחת השאלות המרכזיות שמתעוררות בטוויטר ובפייסבוק היא איך יודעים אם האדם מאחורי החשבון הוא מי שהוא טוען. במקרים רבים קשה לדעת ובלתי אפשרי להוכיח. אם מדובר בדמות פיקטיבית אנונימית, ברוב המקרים העובדה כי אדם בשם הזה אינו קיים במציאות אינה מעלה או מורידה, בשונה כאשר הדמות הפיקטיבית נושאת שם של סלב.
"חוק הגנת הפרטיות קובע מגבלה ברורה על שימוש בשמו או בדמותו של אדם למטרות רווח", אמר עו"ד ירקוני, "השאלה, שלא במפתיע, היא האם האדם שמנהל את הפייק טוויטר מבהיר למשתמשים שאין מדובר באדם האמיתי. אם זה המצב, אין כאן עבירה פלילית וגם לא עוולה אזרחית. אמנם, נעשה שימוש בשמו ובדמותו של אדם לצרכי המתחזה (שאינו באמת כזה, שכן הוא מודיע שאינו האדם האמיתי) שעשויים אפילו להיות מסחריים ("ארץ נהדרת", לדוגמה, עושה רווחים נאים למדי מ"התחזות" - חיקויים - לאנשים אחרים)".
במקרה זה, מסביר ירקוני שידוענים כמו שרה נתניהו או איל ברקוביץ' לא יוכלו לתבוע. למה? משום שאין שימוש בדמותו או שמו כדי להרוויח כסף, אלא בתור אמצעים להצגת תוכן משעשע/פוליטי/מעניין. התוכן הוא הגורם לרווח בעוד השימוש הוא אמצעי. סיבה נוספת היא שאיסור שכזה יחסל, הלכה למעשה, את הפארודיה - סוג של ביקורת שהיא חלק חשוב מחופש הביטוי.
מצד שני, מזכיר ירקוני שהתחזות לאדם מבלי לספר שאתה מתחזה היא אסורה בחוק. ההבהרה לא חייבת להיות מפורשת - מספיק שאופי הדמות מראה שלא מדובר באדם האמיתי.
"המטרה של חוק הגנת הפרטיות היא, באופן מפתיע, להגן על פרטיות. אלא שידוענים ויתרו על פרטיותם כשבחרו להפוך לכאלה", אמר ירקוני.
"במקרה של בובת סטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל מופיע במסיבות עיתונאים המשודרות בשידור ישיר לכל העולם. הוא בונה את המותג שלו בזהירות תוך תשומת לב לפרטים (כמו התלבושת הקבועה שלו: ג'ינס, סוודר שחור בתוך המכנסיים וסניקרס). כתוצאה מכך, הטענה כאילו יצירת בובה בדמותו המוכרת לכולם פוגעת בפרטיותו נשמעת מגוחכת. האינטרס שלו בשמו דומה לאינטרס של חברה במותג שלה, והוא כלכלי גרידא".
אלא שמסקנה זו, על פי עו"ד ירקוני, אינה הופכת את השימוש בשם הידוען לפרוץ לחלוטין - היא רק משנה את הבסיס המשפטי לאיסור לעשות כן. אם לסלב יש אינטרס כלכלי בשמו ובדמותו, השימוש בהם ללא רשותו הוא עשיית עושר ולא במשפט. "בכך שיצרו בובה בדמותו של סטיב ג'ובס בלי לתת לו חלק מרווחים, פגעו בערך ה"מותג" שלו, ועל ידי כך "עשו כסף על חשבונו". סטיב ג'ובס זכאי למנוע מאנשים לעשות כן, ולקבל את הכספים המגיעים לו בשל שימוש בנכס הכלכלי שהוא "שמו ודמותו של סטיב ג'ובס".
מה דעתכם? פרופיל מזויף הוא עבירה, או סתם הלצת רשת? החוק צריך להגן על המפורסמים, או על הזכות לעקוץ אותם? ספרו לנו בטוקבקים
גל מור הוא העורך הראשי של "חורים ברשת ", בלוג בנושא טרנדים ומדיה חברתית
לפנייה לכתב/ת 
