זכות השיבה - לצעירים ירושלמים
אם הממשלה לא תנקוט במדיניות אחידה בכל הקשור לצעירים בירושלים ולאפשרויות המגורים עבורם - מחירי הנדל"ן ימשיכו ויאמירו, ואילו הצעירים יאלצו לחפש להם מקום מגורים אחר. הרחק מהבירה
צעירים רבים המחפשים דירה לקנייה או להשכרה בימים אלו נתקלים בקושי במציאת דיור הולם. בעיית הדיור בירושלים נובעת בעיקר מהיצע דירות נמוך ביחס לביקוש הגבוה. הביקוש העודף גורם להאמרת מחירים קיצונית, שמחריפה לאור העלייה המתמדת במחירי הנדל"ן בארץ.
לא ברור מאיפה לצעיר, סטודנט או בוגר לימודים אקדמאיים, שנמצא בתחילת דרכו המקצועית, או לזוג טרי בתחילת דרכם המשותפת יהיה
סכום של כמיליון וחצי שקלים עבור דירת מגורים בסיסית - ואפילו בסכום הזה, אם יצא לכם קצת להתעניין בשוק הנדל"ן המקומי - לרוב תוכלו למצוא לא יותר מדירה צנועה יחסית, ישנה ולא משופצת.
צעירים בתחילת דרכם, נדרשים לשלם מחיר גבוה למימון דירה, דווקא בשלב בחיים שבו הכנסותיהם נמוכות יחסית. בכדי להתמודד עם הקושי ברכישת הדירה, עומדות בפני הזוגות הצעירים כמה אפשרויות: ברי המזל, נעזרים בהוריהם, אחרים לוקחים משכנתאות שהריבית עליהן במגמת עלייה, והאפשרות האחרונה היא מעבר לפריפריה.
הבעיה איננה יחידנית רק לירושלים. היא קיימת גם בתל-אביב. היא קיימת גם באיזורים נוספים בערי גוש דן. אבל בירושלים הבעיה הופכת מבעיה מקומית לבעיה אסטרטגית-לאומית. הסיפור איננו אייטם לעמוד הנדל"ן של המקומון התורן, אלא לפרשנים המדיניים ולחוקרי גיאו-פוליטיים העסוקים בעתידה החברתי והדמוגרפי של בירת ישראל.
מדיניות אחידה
ואכן, בעיית הדיור לצעירים לא נעלמה מעיניו של ראש העיר. בשנים האחרונות, העירייה מקדמת פתרונות מגוונים לסוגיה: הטבות לסטודנטים; תוכנית 20:20:20 המאפשרת קניית דירה במחיר מוזל; יוזמה למרכז עסקים חדש שעשוי לפנות את דירות המגורים המשמשות כמשרדים. הצעדים החדשים משמעותיים וברוכים, אולם דרושה מדיניות אחידה בנושא. גם עירונית וגם ממשלתית.
כך למשל, בעוד שהעירייה מעוניינת בקידום המגזר היצרני בעיר, באמצעות דיור בר-השגה לאוכלוסייה הממצה את כושר השתכרותה, מדיניות מיושנת חותרת תחת מטרה זו. רשויות מקומיות נוהגות להעניק הנחה לסטודנטים בתשלום הארנונה, גובה ההנחה נקבע לפי הכנסת הסטודנט. משמעות הדבר היא שההנחה ניתנת בעיקר לסטודנטים שאינם עובדים ומקבלים עזרה מהוריהם, בעוד שסטודנטים הנאלצים לממן את מחייתם אינם זכאים להנחה זו.
דוגמה נוספת היא מלגות מחייה לסטודנטים השוכרים דירה במרכז-העיר. אין ספק שמלגות אלו משכו ציבור צעיר ואיכותי ותרמו לפיתוחו ולשגשוגו של מרכז-העיר. אולם, ייתכן שמלגות אלו פוגעות במטרה מוצהרת נוספת של עיריית ירושלים - עידוד צעירים להישאר ולהתגורר בירושלים בתום לימודיהם.
בשוק חופשי, התוצאה של סבסוד וחוסר היצע מספק של דירות היא ייקור דמי-השכירות לכלל הציבור. וכך, בתום הלימודים, לאחר סיום הזכאות למענק, נותר ה"סטודנט לשעבר", שמעוניין להמשיך להתגורר במרכז העיר עם שכר דירה מופרז וללא כל סיוע שיקל על התשלום. ייתכן שיש להאריך את הסבסוד לתקופת הסתגלות וכניסה למעגל העבודה בעיר.
מהמקרים הללו עולה צורך בהגדלת היצע הדירות בירושלים על-ידי בניה בעתודות הקרקע בשכונות כמו גילה, ארמון-הנציב, פסגת-זאב ועוד. על העירייה בהמשך לצעדיה המשמעותיים בתחום לנקוט במדיניות אחידה, קוהרנטית הצופה אל העתיד, על-מנת לטפל בסוגיית דיור לצעירים בירושלים. מנגד גם על הממשלה
לפעול בנושא ולהיכנס לעובי הקורה. על ממשלת ישראל להציב לעצמה יעד ברור: להצעיר את ירושלים. עליה למקד את המאמצים בהרחבת היצע התעסוקה לצעירים, סבסוד משכנתאות לדיור עבור זוגות צעירים, הקמת מיזמי דיור ציבורי בעלות סבירה לצעירים ולהפוך את בירת ישראל לבירת התרבות של העם היהודי.
עם ישראל נלחם כדי לשוב לבירתו, לירושלים, עכשיו כעת נותר להילחם גם על זכות השיבה - של הדור הצעיר, של סטודנטים, של צעירים, של זוגות טריים, לעיר הבירה.
הכותבת היא חברה בתנועת "צעירים למען ירושלים", וסטודנטית למשפטים ותקשורת באוניברסיטה העברית.
לפנייה לכתב/ת 
