ההצגה לא חייבת להימשך
בתיאטרון הקאמרי מדברים על טוטאליות, אבל מרב יודילוביץ' חושבת שההחלטה להעלות את "רומיאו ויוליה" כאשר השחקן הראשי דן שפירא פצוע ומגובס, לא מכבדת את הקהל והשחקנים
בעולם התיאטרון נהוג לומר שההצגה חייבת להימשך. אבל האם בכל מחיר? לא בטוח. היום (ד') הודיע תיאטרון הקאמרי, כי השחקן דן שפירא, ששבר את רגלו במהלך החזרה הגנרלית על ההפקה החדשה של "רומיאו ויוליה", ישחק הערב (ד') כשהוא פצוע, מגובס ונתמך על ידי קביים.
שפירא, המשחק את אחד משני התפקידים הראשיים במחזה של שקספיר, צווה על ידי רופאיו שלא לדרוך על כף רגלו השבורה. בהתחשב בעובדה שההפקה החדשה מוצגת באולם הוורסטילי של הקאמרי, שכל עניינו הוא תנועת שחקנים בחלל, לא ברור כיצד יוכל השחקן להיענות לדרישת הרופאים.
שפירא ותגר ב"רומיאו ויוליה". (צילום: בן קלמר)
למרות החזרה שנערכה הבוקר, עם צוות ההפקה והשחקנים, במטרה לייצר אלטרנטיבות בימתיות שיותאמו למצב הנתון והחדש, אין ספק שהתוצאה, טובה ככל שתהיה, היא לא יותר מפשרה אמנותית במקרה הטוב. 48
שעות אחרי ששבר את רגלו, ספק אם שפירא יוכל לחמוק הערב מן המחשבה הטורדנית והשקספירית משהו - לדרוך או לא לדרוך.
אחרי שלושה חודשים של חזרות מפרכות, התעניינות תקשורתית וציפייה דרוכה למפגש עם קהל, ברור לחלוטין ששפירא, כמו כל שחקן שמקבל לידיו את אחד מהתפקידים הנחשקים מתוך המחזאות הקלאסית העולמית, ירצה לעלות על הבמה בכל מחיר ויש לכבד אותו על כך.
פחות ברור, עם זאת, מדוע בחרה הנהלת הקאמרי להתפשר ולהתעקש על פתיחת מסך, באופן שיביא לקהל הצופים של התיאטרון חוויה חלקית, שלא לומר הצגה נכה. זה לא מגיע לקהל רוכשי הכרטיסים, זה בטח לא מגיע לבמאי ההצגה, נועם שמואל, שעיצב ורקח במשך חודשים הפקה בעלת אופי מסוים, או לצוות השחקנים, ובכללם שפירא ונלי תגר, המגלמת את דמותה של יוליה, אהובתו.
משעות הצהריים מדברים בקאמרי על תיאטרון טוטאלי והקרבה. אבל נדמה כי מישהו התבלבל בין טוטאליות לחוסר אחריות. צריך לומר את האמת: שחקן עם שבר טרי ברגל, לא יכול לתת תמורה מלאה לקהל.
לדעת להמתין
שפירא הוא לא השחקן הראשון שנפצע על במת התיאטרון. זה קרה לרבים וטובים לפניו. המקרה האחרון שזכה להד תקשורתי נרחב, היה פציעתה של שחקנית תיאטרון "גשר", יבגניה דודינה, ב-2005. דודינה לוהקה אז לתפקיד מדיאה המיתולוגית, מהדמויות התיאטרליות הנשיות הגדולות בכל הזמנים.
"מדיאה". ידעו לחכות לדודינה (צילום: גדי דגון)
באחת ההצגות הראשונות, נפלה מן הבמה ושברה את רגלה. ב"גשר" חיכו שמונה חודשים להחלמתה של דודינה כדי לשוב ולהעלות את ההפקה כפי שעוצבה, נבנתה ותוכננה.
אבל בקאמרי, כנראה שלא מאמינים בלחכות. מקרה קודם לשפירא ארע לפני חודשים ספורים בלבד. אז היה זה השחקן יפתח אופיר, שעלה לבמה כשרגלו שבורה ומגובסת בהצגה "משחקים בחצר האחורית" בה הוא משחק בתפקיד הראשי. אולי בשל העובדה שמדובר בהצגה שרצה במסגרת "סל תרבות" לתלמידים, לא זכה הדבר לתהודה.
כך או כך, הצגות מסוימות, בעיקר כשמדובר בקלאסיקה, נבנות סביב שחקן. זו בדיוק הסיבה שבהפקה "המלט", שביים מנהלו האמנותי של תיאטרון הקאמרי, עמרי ניצן, מעולם לא העלו על הדעת ללהק שחקן מחליף לאיתי טיראן.
בדיוק בשל כך מעולם לא שובץ שחקן חלופי לאריה צ'רנר שגילם את הרפגון בהצגה "הקמצן" של מולייר בתיאטרון החאן.
דוגמאות נוספות לא חסר. הנהלת הקאמרי צריכה היתה לגלות ברגע המשבר הזה אחריות, לשים את הקהל והשחקן בראש סדר העדיפויות ולוותר על פתיחת קופה, גם אם המחיר הוא כאב ראש ארגוני ושיבוץ הצגות מחדש. כתיאטרון רפרטוארי מוביל, הם חייבים את זה לקהל רוכשי הכרטיסים שלהם. הם חייבים את זה גם לשחקנים.
