יש שם יותר ממה שנראה
יש מי שמייחס את ההצלחה של סופיה קופולה לקשריה, אולם צפייה מפרגנת בסרטה החדש "אי שם" מעלה ראייה מסוגננת וייחודית של במאית שנשארת נאמנה לדרכה, למרות הביקורת
רבים מהמבקרים נחושים שלא לתת לסופיה קופולה הנחות. ההצלחה לה זכה סרטה השני "אבודים בטוקיו" (2003) והפיכתה לבימאית האמריקאית הראשונה שהייתה מועמדת לאוסקר, החלה לבסס את מחנה המתנגדים. חמת הזעם שהופנתה כלפי עבודתה הבאה "מרי אנטואנט" (2006) היתה חריגה גם כשמכירים בליקוייו של הסרט. האם זכייתו של סרטה הרביעי והאחרון "אי-שם" (Somewhere) בפרס הראשון בפסטיבל ונציה פייסה במעט מחנה זה? בוודאי שלא.
בראש חבר השופטים עמד קוונטין טרנטינו, אקס של קופולה, והנה נכתב הפרק הבא על הבחורה הלא מוכשרת מספיק אבל המקושרת להפליא.
יתכן שמשהו בחיים הקלים מדי, הקסומים מדי, של קופולה מושך אש. ויותר מכך, התחושה שסרטיה משקפים חיים אלו ואינם מתעניינים באמת במה שקורה מחוץ לבועה. סרטים שנעשים בתוך מרחבים סגורים (מלונות מהודרים/ארמון ורסאי), שבהם נמצאת ילדה-נערה-אישה צעירה - סביבה שיש בה מיזוג בין סממני הרווחה הכלכלית, לעיתים עד מידת הפרזה, אך יש בהם גם מידה של מלנכוליה קסומה. הסולדים יכנו זאת התייפייפות עצמית.
נקודת תקיפה מקובלת היא ההשוואה לאמן הניכור המודרני – מיכלאנג'לו אנטוניוני. שוטים ארוכים שבהם יש פעילות מינימאלית, עיצוב מוקפד, סימבוליזם ויזואלי המגדיר את הווייתם הלכודה של הדמויות. אך המאפיינים שבאמצעותם הוקיע אנטוניוני את תחלואי העולם המודרני, הפכו, כך על פי השוללים, למנייריזם חלול של ילדה מפונקת.
לא יוצאים מהבועה
השוואה מוצלחת יותר תהיה לבמאי האמריקאי המוכשר ווס אנדרסון (עוד מכר ותיק של קופולה). שניהם מעצבים בקפידה עולמות סגורים ומהודרים של מעמד ופריבילגיה, שבהם מתנהלים הגיבורים בבדידותם. לשניהם יש שנינות ויזואלית הנבדלת מהחומרה האלגנטית, שבה עיצב אנטוניוני את מרחבי הכליאה של דמויותיו.
שניהם מלבישים את דמויותיהן בהקפדה יתרה, ומעצבים בטוב טעם פס קול מוזיקלי הנושא חותם אישי מובהק. ושניהם אינם מגלים רצון עז מדי לחרוג מגבולותיו של עולם זה - עמדה הגוררת ביקורת על המוטיבים החוזרים ללא פיתוח מספק.
דורף ופנינג הצעירה. זה מה שקופולה יודעת לעשות
האם אנחנו באמת זקוקים למותחן הארוטי של סופיה קופולה? לסרט על פלוגה אמריקאית באפגניסטן פרי יצירתה? קופולה עושה את מה שהיא יודעת ורוצה לעשות, ועושה זאת היטב. היא מביאה איתה כשרון אמיתי ופרספקטיבה של אלגנטיות ילדותית-נשית ייחודית. "אי-שם" אולי אינו יצירה גדולה, אבל הוא סרט שיסב הנאה רבה לאלו שאהבו את סרטיה הקודמים.
ג'וני מרקו (סטיבן דורף) הוא כוכב סרטי פעולה המצוי בהפוגה בין צילומי סרטים. עבודתו הנוכחית מסתכמת בהיגררות לאירועי יח"צנות של סרטו האחרון. הוא מעביר את זמנו בנסיעות עקרות במסלולים מעגליים במכונית הפרארי שלו, בשתייה ובסקס מזדמן עם הנשים הרבות המוכנות לבלות במחיצתו. זרם בלתי פוסק של הודעות SMS עצבניות מנשים שאיתן שכב מלמד על אורח חייו הנהנתני והחלול.
אין לו בית משלו. הוא גר במלון ה"שאטו מורמונט", מוסד הוליוודי ידוע שבו גרו לתקופות לא מבוטלות רבים מהכוכבים הגדולים. זהו גם מלון שקופולה שהתה בו לא מעט בצעירותה והכרות אינטימית זו ניכרת בהצגת אופי המקום ואנשי הצוות (האמיתיים) המוצגים בסרט.
והלב - הוא רוצה לבת
הבילוי החוזר שלו בלילות הוא צפייה בהופעתן של זוג חשפניות תאומות, בלונדיניות שזופות וחטובות, המבצעות כוריאוגרפיה מסונכרנת על עמודים שאותם הן מתקינות בחדרו. בידיו של במאי גבר זה היה דימוי סליזי המגדיר את חיי הגיבור, אך החן וההומור המפתיעים והעדינים שבהם מביימת קופולה סצנות אלו ממחישים את היחס האמביוולנטי שלה לכלוב הזהב שבו כלוא מרקו.
דורף כג'וני מרקו בכלוב של זהב
לתוך עולם זה נכנסת קליאו (אל פנינג) בתו בת ה-11 של מרקו. אהבתו אליה ניכרת, אך ברור כי מידת מעורבותו בחייה מוגבלת. כשאימה של הילדה נוסעת במפתיע לתקופה ממושכת - אירוע הקשור, ככל הנראה, בסוג של התמוטטות עצבים - מרקו מוצא עצמו מבלה זמן רב בחברתה. מערכת היחסים בין שתי הדמויות מהווה את ליבו של הסרט.
פנינג, אחותה הצעירה של דקוטה פנינג, שובת לב בהופעה המגלמת היטב את האידיאל של הגיבורות בסרטיה של קופולה: קסם של ילדות שבה ממוזגת קוליות טבעית. בסרט של מילים מועטות, פניה מביעות רגשות רבים כשהיא עוקבת, דואגת ונוזפת, אך גם אוהבת ומעריצה את אביה.
כמו מערכת היחסים שהיתה ב"אבודים בטוקיו" בין דמותה של סקרלט ג'והנסון לדמותו של ביל מארי, גם כאן כוחו של הסרט הוא בעולם הקטן של אהבה שמעוצב במחוות עדינות בין הדמויות.
אם יש מקום שבו קופולה פחות מצליחה (בפרמטרים שלה), הרי שזה קורה בסיומו של הסרט - סיום שבו מבוצע מהלך של התנתקות מעולם זה. מרקו אולי זקוק לשינוי זה, אך ברור כי ליבה של הבמאית אינו חפץ בכך. כנראה שגם קופולה צריכה להשלים ולא להתנצל על מי שהיא ומה שמעניין אותה.
לפנייה לכתב/ת 
