פנטזמגוריה: בלונדה, אחוזת שדים וזה עם הדיבוק
למרות העלילה הקיטשית, המוזיקה וכישורי המשחק הבינוניים – פנטזמגוריה, חלוץ הקווסטים מבוססי הווידאו, הוא משחק נפלא. לא רק לחובבי בלונדיניות
משחק ההרפתקה Phantasmagoria היה אחת ההפקות הגדולות של חברת Sierra המיתולוגית. הקווסט, שנולד בשנת 1995 משתייך לסוג הנפוץ יחסית של משחקי "אימה באחוזה", בדומה ל-The 7th Guest, The Black Mirror, או להבדיל אלפי הבדלות - Maniac Mansion הגאוני. המשחק זכה להצלחה מסחרית מרשימה כשמכר כמיליון עותקים בתוך שנה - הישג יוצא דופן לתעשיית המשחקים של הניינטיז.
- הצטרפו לעמוד של ynet בפייסבוק
על גאווה ודעות שגויות
קן וויליאמס, מייסד ומנכ"ל סיירה לשעבר, סיפר בראיונות כי פנטזמגוריה היה הפרויקט האהוב עליו בכל שנות עבודתו בחברה. רוברטה וויליאמס, אשתו ושותפתו להקמת החברה וכותבת המשחק, אמרה שחלמה ליצור משחק "שונה ובוגר יותר". "אם הייתי יכולה לבחור רק משחק אחד שמבטא את ההישגים שלי כמעצבת משחקים, הייתי בוחרת בפנטזמגוריה."
לוויליאמס יש הרבה במה להתגאות. היא זו שהביאה לעולם את משחקי ההרפתקה האינטראקטיביים. החלוץ בז'אנר זה הופיע לראשונה ב-1984 במשחק הראשון בסדרת King's Quest. אותה הסדרה המשיכה להיות פורצת דרך: King's Quest III היה המשחק הראשון שהציג מפה אינטראקטיבית, King's Quest IV היה מהמשחקים הראשונים שהציגו גיבורה נשית, והמשחקים החמישי והשישי בסדרה הציגו גרפיקה מהפכנית לתקופה והיו פשוט מצוינים. אז למה להתגאות דווקא בפנטזמגוריה הבינוני?
סרט אימה מסוג ב'
הגיבורה הראשית של המשחק-סרט היא אדריאן, סופרת מצליחה שעוברת לאחוזה שזה עתה רכשה עם בעלה הצלם, דון. עד מהרה היא מגלה דברים מוזרים ברחבי האחוזה, ומשחררת שד מסתורי מרבצו. במקביל בעלה מתחיל להתנהג כאחוז דיבוק.
עלילת המשחק מזכירה סרט אימה מסוג ב'. המשחק מצליח להפחיד רק לעיתים רחוקות, ובמהלכו הייתי לרוב אדיש לגורלן של הדמויות. דווקא השחקנית הראשית, ויקטוריה מורסל הנאה, עושה את תפקידה באופן סביר בהחלט, אך כל הדמויות האחרות משחקות באופן חובבני למדי. פרט טריוויה מעניין: במהלך הצילומים למשחק ויקטוריה יצאה עם דיוויד הומב, ששיחק בו את דון, בעלה הפסיכופט.
רוברטה וויליאמס לא התפרסמה בזכות כתיבת עלילות מאתגרות במיוחד. היא תמיד בחרה בעלילות פשוטות וקיטשיות למדי, שבסדרת King`s Quest למשל עבדו כהלכה. העלילה של פנטזמגוריה אינה שונה או בוגרת יותר מהיתר, אלא פשוטה וקיטשית באופן שפשוט לא עושה את העבודה.
סיפור המסגרת של האחוזה רדופת השדים דווקא לא רע, אך רובו המכריע של המשחק מתנהל בעצלתיים וללא אירועים משמעותיים. החלק היחיד שבאמת מצליח להפחיד הוא סוף המשחק, אך הוא מזעזע ועומד בניגוד קיצוני לאווירה האיטית (והכמעט נעימה) שמאפיינת את רוב רובו של המשחק. דרך אגב, מדובר במשחק קצר יחסית - מרבית השחקנים ישלימו אותו בפחות מעשר שעות.
המשחק עורר עם יציאתו רעש בשל סצנת אונס שבו, ואף הוחרם בשל כך במספר מדינות. בפועל מוצגות בשלבים המתקדמים של המשחק סצנות אלימות בהרבה. עם זאת, לא מדובר בתמונות קשות יותר מאלה שמוקרנות כמעט בכל רגע נתון בסרט של שוורצנגר, או במשחק יריות ממוצע.
גרפיקה מרהיבה
נקודת החוזק של פנטזמגוריה היא העיבוד הגרפי של סרטוני הוידאו. סיירה השקיעה בה סכום חסר תקדים יחסית לשנות התשעים, שמוערך בין שלושה לחמישה מיליון דולר. ההשקעה בהחלט ניכרת - כל תזוזה במשחק היא סרטון מהוקצע בפני עצמו. הדמות הראשית צולמה בכל פוזה אפשרית על גבי מסך כחול והיא נעה באופן חלק על רקעים סמי-ריאליסטיים.
למרות הקושי בתכנון משחק שכולו מצולם, כל המעברים הגרפיים זורמים כמו שצריך. הבעיה היחידה בסרטונים היא הרזולוציה הנמוכה שלהם, בגלל מגבלות התקופה - מה שגורם להם להיראות מיושנים היום.
מוסיקת המקרה
פסקול המשחק נכתב על ידי מארק סיברט, המנהל המוסיקלי של סיירה לשעבר, שהיה אחראי לפסקולים נהדרים של רבים ממשחקי החברה. למרות שהמשחק נפתח בקטע מוסיקה עוצמתי של להקה גותית, הוא ממשיך עם נעימות רקע פחות מרשימות.
הבעיה העיקרית היא לא באיכות המוסיקה, אלא בעובדה שהיא כלל אינה מתאימה לסיטואציות שבמשחק - נעימות הרקע נותנות הדגשים דרמטיים במצבים שלווים לחלוטין שאינם דורשים זאת. המוסיקה שמלווה את ההליכה באחוזה מלחיצה למדי, כאשר המחסור בהתרחשויות לא מצדיקות כל סיבה לחרדה אצל השחקן. כל הצצה של אדריאן במראה מלווה במוסיקה מבשרת רעות. בפעם הראשונה זה באמת קצת מלחיץ, אך כשאותו ריטואל חוזר שוב ושוב, זה נראה בעיקר מטופש.
נתקעת? התייעץ עם הגולגולת
השליטה באדריאן פשוטה ואפקטיבית בדרך כלל, על ידי הצבעה על אזור המסך אליו רוצים ללכת. כל תזוזה מתבטאת בסרטון, וישנו מאפיין שימושי המאפשר לדלג על הסרטון שמוצג באותו רגע, לחסרי הסבלנות שבינינו. מאפיין ידידותי נוסף הוא גולגולת מדברת המספקת רמזים להתקדמות במשחק בהתאם לשלב שבו נמצאים.
אפשרויות האינטראקציה עם הסביבה מאוד מוגבלות וההתייחסות לאובייקטים השונים היא חדגונית. כמעט שאין שילובי חפצים או שימוש יצירתי בהם. למעשה כל החידות שמערבות חפצים הן פשטניות עד כדי גיחוך. הממשק אינו מתאים בכלל לסצנות האימה המהירות שמתרחשות לקראת סופו של המשחק. בנוסף, גם מערכת השמירות של המשחק לוקה בחסר. משום מה, למרות שמדובר בקווסט עם עלילה לינארית, קיימת אופציה לשחק בתור כמה שחקנים שונים.
כדי שהמשחק ירוץ על מחשבים בני זמננו באופן מיטבי, מומלץ שלא להריצו באמצעות תוכנת DOSBox. גרמנים טובים פיתחו תוכנת התקנה ייעודית הפותרת מספר בעיות טכניות במשחק ומאפשרת להעתיק את כולו לדיסק הקשיח ולהריץ אותו באופן חלק ונוח. מדובר בהתקנה פשוטה שאינה דורשת ידיעה של השפה הגרמנית. אם אין בידיכם את המשחק, תוכלו לרכוש אותו דרך אתר GOG בעשרה דולר בלבד.
סיכום
פנטזמגוריה הוא בהחלט לא משחק רע, אך הוא מהמשחקים הפחות טובים של רוברטה וויליאמס. הוא מומלץ בעיקר למי שכבר שיחק במשחקי FMV מוצלחים יותר, דוגמת Gabriel Knight 2 ושלושת הקווסטים האחרונים בסדרת Tex Murphy, לחובבי סרטי אימה, ולגברים שמעדיפים בלונדיניות רדופות שדים.
יונתן ילון הוא מייסד אתר הקווסט העברי ויוצר-שותף של המשחק אושר בלי גבולות .
לפנייה לכתב/ת 
