NFL: איך מסכמים עונה כל כך משוגעת?
סוג של כאוס מאפיין את עונת 2010, אולי האחרונה לפני ההשבתה הצפויה. הקאמבק העצוב של פארב לצד זה השמח של ויק, הצלחת המאמנים האפרו-אמריקנים והתמוטטות היחסים בין הקווטרבקים השחורים לנותני ההוראות. רגע לפני הפלייאוף מגיעות תחזיות הוויילד קארד, איזו קבוצה ביתית תודח?
ניצרו את העונה הזאת. גזרו ושמרו את 2010 ונצלו את אשר צופה לכם הפלייאוף. ייתכן שאלו משחקי ה-NFL האחרונים שתראו בקרוב. 2011 אולי נפתחה עם המחזור האחרון של העונה הסדירה וצפויה להמשיך עם דרמות וריגושים עד לסופרבול בדאלאס, אולם לא בטוח אם בספטמבר הבא תחודש הפעילות.
כמו שזה נראה כרגע, הליגה הולכת להשבתה. החוזה הקיבוצי יפוג במרץ ולא נראה שהמו"מ בין בעלי הקבוצות לארגון השחקנים מניב תוצאות. הנהלת הליגה רוצה להאריך את העונה הסדירה בשבועיים (18 בסך הכול). השחקנים רוצים תגמול כספי בהתאם, אבל הבוסים בכלל מתכוונים להקטין את חלקם היחסי ברווחים ובגלל זה הם ביטלו את החוזה הקיבוצי.
גם ברמה הספורטיבית היה לנו העונה בלאגן גדול, במיוחד בהתחלה. וגם במקרה הזה, לא ברור איך נצא ממנו. אבל זה לא חדש בליגה הדינמית, המתחדשת, התחרותית והמפתיעה יותר מכל - מה שמגביר את המרירות שחשים האוהדים נוכח הסכסוך. אנחנו רוצים את המאבקים שלנו על מגרש הפוטבול והיו הרבה כאלה העונה. לראשונה מזה שנים רבות, לא היתה קבוצה בלתי מנוצחת אחרי השבוע החמישי. ומי היתה אחרונה ליפול? קנזס סיטי צ'יפס, אלופת ה-AFC מערב פור גוד סייק. היום הם בפלייאוף. מי יכול היה להאמין.
בעוד כמה חודשים, כשנצפה אחורה בערגה לעונת 2010 נזכור ממנה בעיקר שני סיפורים גדולים - קאמבקים גדולים, אבל כל כך שונים. כמו שחור ולבן. ברט פארב שוב שיחק אותה קשה להשגה, אך שב לעוד עונה במינסוטה וייקינגס. היום זה נראה כמו הסוף. איש הברזל נראה חלוד, וזה רק טבעי בגיל 41. רצף המשחקים כקווטרבק פותח נשבר אחרי 17 שנה ו-321 משחקים ופארב שנפגע בכתפו, רגליו וראשו כבר לא ישוב לשחק.
למרות שלא בטוח שהייתם מוכנים לשים על זה כסף. מולו היה זה מייקל ויק שסחף את הפילדלפיה איגלס כקווטרבק אתלטי, אבל שקול ומרוסן - מה ששנתיים וחצי בכלא יכולות לעשות לך. סיפור מלא השראה לכולנו. כזה שמוכיח שהכלבים נובחים, אבל השיירה של ויק עוברת.
מייקל ויק. הכלבים נובחים, השיירה שלו עוברת (צילום: AP)
בעוד ויק משגשג בפילי, דעך קצין המבחן שלו בוושינגטון. דונובן מקנאב רצה להוכיח שאנדי ריד טעה כשוויתר עליו בגיל 34 ועשה בדיוק ההפך עם עונה גרועה מבחינתו, שהסתיימה בספסול לטובת רקס גרוסמן ומתח מבעבע בינו לבין המאמן מייק שנהאן. בנאשוויל, היחסים בין וינס יאנג לג'ף פישר היו כבר הרבה מעבר לבעבוע. בדרך לנקודת הרתיחה, הקווטרבק המבטיח התפרץ כלפי מאמנו, התעמת עם אוהדים והתקוטט עם חבריו. עכשיו הוא שרוף. אפילו הבעלים באד אדאמס איבד אמון בבן טיפוחיו, וייתכן שגם במאמן.
ככלל, אם נרשה לעצמנו לא להיות פוליטיקלי קורקט, זו לא היתה עונה טובה במיוחד מבחינת הדו-קיום בין מאמנים לקווטרבקים אפרו-אמריקנים. על כל ויק וג'וש פרימן, יש מקנאב, יאנג, טרוי סמית' (שנקלט מתעמת שוב ושוב עם מאמנו מייק סינגלטרי על הקווים בסן פרנסיסקו), ג'ייסון קמפבל (שהפך לזניח בוושינגטון עם הגעת מקנאב, ונשאר כזה לפרקים גם באוקלנד, לאחר שהוכנס והוצא לסירוגין מההרכב ע"י טום קייבל) וגם דיוויד גרארד לא ממש קיבל קארד-בלאנש מג'ק דל ריו.
מעניין אם יש לכך השלכות על מעמדו של קאם ניוטון, הקווטרבק מאובורן שנחשד בקבלת הטבות מפוקפקות כסטודנט. החלטת אנדרו לוק להישאר לעוד שנה בסטנפורד (למגינת לבם של הקרוליינה פאנת'רס), מותירה אותו כקווטרבק הבכיר בדראפט הקרוב.
וינס יאנג. בן טיפוחיו של בעלי נאשוויל שרוף (צילום: AP)
בניגוד לקווטרבקים, למאמנים האפרו-אמריקנים דווקא יש שנה מצוינת. במיוחד אלו שיכולים להתקרא "Brothers" - מייק טומלין מפיטסבורג, לאבי סמית' משיקגו וג'ים קולדוול מאינדיאנפוליס. לשלושתם אב רוחני משותף בדמות טוני דאנג'י, ושלושתם הובילו את קבוצותיהם לפלייאוף. כשמכלילים את ראהים מוריס שפרח בטמפה ביי בשנתו השנייה ואת לזלי פרייזר שקיבל הזדמנות במינסוטה בסוף העונה וניצל אותה עד תום, נראה שאפשר לקרוא למשפחת דאנג'י המורחבת, משפחה גדולה ומאושרת.
ואולי בעצם אין פה שחור ולבן - רק צעיר ו-ותיק. יש כאן שטף של גל חדש של מאמנים ונוכחותם של טומלין, סמית' וקולדוול בפלייאוף היא רק אחד מהביטויים שלו (שכן החוק להפליה מתקנת, המכונה ה"Rooney Rule", הוטמע רק ב-2003). שימו לב, למעט ביל בליצ'ק ואנדי ריד הוותיקים, אין בין מאמני הקבוצות שעלו לפלייאוף מישהו עם ותק של יותר משבע שנים כמאמן ראשי.
הנה הם לפניכם: סמית' משיקגו (שבע שנים), שון פייטון מניו אורלינס, מייק מקארת'י מגרין ביי ופיט קארול מסיאטל (חמש), טומלין מפיטסבורג (ארבע) מייק סמית' מאטלנטה, ג'ון הרבאו מבולטימור (שלוש), קולדוול מאינדיאנפוליס, טוד היילי מקנזס סיטי ורקס ראיין מהניו יורק ג'טס (שתיים). מנגד, שנהאן, פישר, ג'ון פוקס, טום קופלין, ווייד פיליפס ובראד צ'ילדרס ממשיכים לדעוך בדרכם אל הפנסיה. לא שאפשר לבנות על זה. ראו מקרה ביל פארסלס ומייק הולמגרן הבלתי נדלים.
ג'ים קאלדוול ופייטון מאנינג. עונה מצוינת למאמנים האפרו אמריקנים (AP)
מי שיצא כבר לפנסיה מוקדמת הוא קורט וורנר. ולצערם של אריזונה קרדינלס, בגיל 39 לא מדגדג לו לשוב. הקווטרבק האדיר פרש אחרי שני עונות אדירות (מאזן 2-4 בפלייאוף והופעה היסטורית בסופרבול). בלעדיו קרסו הקארדס לתחתית ה-NFC מערב החלש ביותר בליגה. מאט ליינארט שהיה אמור לרשת אותו נפלט בתחילת העונה, דרק אנדרסון איבד את זה במהלכה באמצע מסיבת עיתונאים. ומה הלאה? העתיד של הקרדינלס היה קצר וזקן.
וורנר היה יכול להמשיך אולי עוד כמה שנים (כמו פארב), לולא היה סופג סדרה של זעזועי מוח בשלהי הקריירה. השנה הנהלת הליגה לקחה את סוגיית השמירה על בריאות השחקנים ברצינות, או בציניות: יש מי שסבור שהגברת האכיפה על פגיעות מסוכנות בכלל היא קלף שהליגה שולפת כחלק מהמשא ומתן עם השחקנים. ואלו, הם בכלל מוחים על הגבלות השימוש שלהם בכוח. ג'יימס האריסון הוביל את מתנגדי המגמה, שעלתה לו בכמה עשרות אלפי דולרים של קנסות. הוא אף הצהיר שהוא שוקל פרישה בעיצומה של העונה כי "הוא לא מתכוון לשנות את הדרך בה הוא משחק".
אד ריד. למרות הפציעה בתחילת העונה, שוב סיים כחוטף המצטיין (MCT)
בניגוד להאריסון שרצה לפרוש בגלל נטייתו לפצוע אחרים, אד ריד שקל בתחילת העונה פרישה בגלל נטייתו להיפצע. אחרי ניתוח באגן, הוא שב לעונה באיחור, אולם עשרה משחקים הספיקו לו כדי להראות לכולם באיזה פנומן נדיר מדובר. כזה שהכדור נמשך אליו באופן טבעי. את העונה הסדירה והמקוצרת מבחינתו סיים שוב כחוטף המצטיין עם שמונה אינטרספשנס.
ברוך הבא למועדון הרסיברים המשוגעים, אנדרה ג'ונסון. בעוד טרל אוונס, צ'אד אוצ'וסינקו ורנדי מוס מורידים פרופיל, כוכב יוסטון השקט בדרך כלל, עשה הסבה מהירה לאגרוף בעיצומו של המשחק הביתי מול הטייטאנס. בלי כפפות, וגם בלי קסדות תקף את קורטלנד פיניגן הפרובוקטור. בסופו של קרב מרהיב הוכרעו שניהם בנוק-אאוט והושעו. ג'ונסון ופיניגן לפחות התייצבו פנים מול פנים, מאמן הכושר של הג'טס סאל אלוסי עשה זאת בצורה מכוערת במיוחד על הקווים עם קטנה לשחקן מיאמי נואל קארול, שנתקל ברגלו ונפצע. "זה קרה בלהט המשחק, לא התאפקתי", הסביר. "אם זה היה קורה לי, הייתי גומר עליו", אמר בתגובה הכריש של הדולפינס, צ'אנינג קראודר.
צפו בקרב של ג'ונסון ופאניגן
שימו לב לנתון הבא: שמונה מ-11 הטייט-אנדז שנבחרו בחמשת הסיבובים הראשונים בדראפט נמצאים בפלייאוף עם קבוצותיהם ועוד כשותפים פעילים. הראשון מביניהם, ג'רמיין גרשהאם, שקע אמנם בביצת הקרימינלים בסינסינאטי (ביחד עם פקמן ג'ונס, כריס הנרי המנוח), אבל אחריו קבלו את רוב גרונקובסקי וארון הרננדז (ניו אינגלנד), אד דיקסון ודניס פיטה (בולטימור), טוני מואקי (קנזס סיטי), ג'ימי גרהאם (ניו אורלינס), אנדרו קוורלס (גרין ביי) ובובי אולדרידג' (אינדיאנפוליס). לכולם, כמו גם למייקל הומונאוואנוי, שכמעט עלה ביחד עם סאם בראדפורד וסיינט לואיס ראמס לפלייאוף, יש עתיד מבטיח בליגה.
בדרך החוצה?
ומה יעלה בעתידם של הכוכבים הבאים? קשה לדעת, במיוחד לא נוכח אי הבהירות לגבי העונה הבאה: פארב יפרוש חבול ופצוע ובלי מצב רוח, אבל הרי אף פעם אי אפשר לדעת מתי התשוקה תתעורר שוב עם בוא הקיץ.
מקנאב ישוחרר מוושינגטון וייצא לחפש בית חדש. אבל מי רוצה לאמץ קווטרבק דועך בן 34. יאנג רק בן 27 ובשיא יכולתו, אבל ספק אם מישהו ירצה
להמר על האישיות השברירית שלו. הוא עשוי למצוא עצמו לצד ג'אמרקוס ראסל בחדר ההמתנה של לשכת האבטלה של קווטרבקים מפוספסים
אלברט היינסוורת'? את הדפנסיב-טאקל האדיר לא תמצאו בלשכת האבטלה. את מאה מיליון הדולר שלו הוא רוצה בלי לעבוד. עוד הוכחה שכשרון לא מספיק בלי מוסר עבודה. לטרל אוונס היתה עוד עונה נהדרת עם הבנגאלס, אבל הם לא יחזיקו בו יותר מעונה אחת. מי הלאה? יש גבול כמה אפשר למשוך את הקריירה בבודדות. רנדי מוס עבר בחודש אחד שלוש קבוצות - מניו אינגלנד למינסוטה ולטנסי - כמו ב-12 עונותיו הקודמות.
נבחרת העונה
קווטרבק: טום בריידי (ניו אינגלנד)
ראנינג-בק: דארן מקפאדן (אוקלנד)
רסיברים: רג'י וויין (אינדיאנפוליס), רודי ווייט (אטלנטה)
טייט-אנד: אנטוניו גייטס (סן דייגו)
אופנסיב-טאקל: ג'ו תומאס (קליבלנד), דמיטריוס בל (באפלו)
גארדים: קארל ניקס (ניו אורלינס), בראין ווטרס (קנזס סיטי)
סנטר: מרקיז פונסי (פיטסבורג)
טום בריידי. הקווטרבק של העונה (צילום: רויטרס)
דפנסיב-טאקל: האלוטי נ'גאטה (בולטימור), ריצ'רד סימור (אוקלנד)
דפנסיב-אנד: דווייט פריני (אינדיאנפוליס), טמבה האלי (קנזס סיטי)
ליינבקרים: ג'יימס האריסון (פיטסבורג), דימרקוס ווייר (דאלאס), קייל מאת'יוס (גרין ביי), פטריק וויליס (סן פרנסיסקו)
סייפטיז: אד ריד (בולטימור), טרוי פולאמלו (פיטסבורג)
קורנרבקים: נמאדי אוסומוג'ה (אוקלנד), דווין מקורטי (ניו אינגלנד)
קיקר: דן קרפנטר (מיאמי)
פאנטר: שיין לכלר (אוקלנד)
מחזיר בעיטות: דשון ג'קסון (פילדלפיה)
רוקי התקפי: סאם בראדפורד (סנט לואיס)
רוקי הגנתי: נדמוקונג סו (דטרויט)
אכזבת השנה: אלברט היינסוורת (וושינגטון)
אלברט היינסוורת'. אכזבת השנה (צילום: MCT)
מהלך העונה: החזרת הבעיטה של הליינמן דן קונולי (ניו אינגלנד), זאת מתחילת הכתבה
מאמן העונה: ביל בליצ'ק (ניו אינגלנד)
ועכשיו, נעבור לפלייאוף
הסכמנו על זה שהיתה עונה משוגעת ואפילו סיכמנו אותה, כעת נעבור לחלק המהותי - פלייאוף גבירותיי ורבותיי, פלייאוף. אל הפוסט סיזן לא הגיעו כמה חברות כמעט קבועות במעמד בשנים האחרונות (פארב ומינסוטה סן דייגו, הג'איינטס וכאלו שנחשבו למועמדות לפחות בעיניי עצמן (מי אמר דאלאס?).
קולטס - ג'טס (9.1, בין שבת לראשון, 03:00)
בלי לפגוע במשחק בין הצ'יפס לרייבנס, נראה כי ההתמודדות באינדיאנפוליס צפויה להיות מרתקת יותר ואמוציונאלית יותר. המפגש כבר הוכתר כ"עניין אישי" ע"י רקס ראיין. מדוע אישי? ובכן מאז 2005 גברו פייטון מאנינג והקולטס חמש פעמים משש הזדמנויות על הגנות של מאמן ניו יורק. הקווטרבק שמר על חזות הביסקוויט היבש שלו והצהיר כי עבורו מדובר בעוד משחק. את זה נראה על המגרש.
הימור: הקולטס
צ'יפס - רייבנס (9.1, ראשון, 20:00)
קנזס סיטי אולי היתה הפתעה בעונה הסדירה, אבל בפלייאוף החבורה חסרת הניסיון של מאט קאסל תלמד על בשרה למה מסוגלת ההגנה של בולטימור. יתרון ביתיות זה דבר נחמד, בפוסט סיזן לניסיון יש משקל רב יותר.
הימור: רייבנס
בריילון אדוארדס והג'טס. יודחו כבר בוויילד קארד? (רויטרס)
פיטסבורג סטילרס תארח בהיינץ פילד (15.1, שבת, 23:30) את חצי הגמר הראשון, ניו אינגלנד פטריוטס תארח את השני (16.1, ראשון, 23:30). גמר החטיבה ייערך ב-24.1, בין ראשון לשני, ב-01:30 והמנצחת תייצג את ה-AFC בסופרבול.
סיהוקס - סיינטס (8.1 שבת, 23:30)
על אף המאזן השלילי שלה (9-7) זכתה סיאטל לארח את המשחק תודות להיותה אליפות ה-NFC מערב הנוראי, אבל מול דרו בריז וניו אורלינס גם זה לא יעזור לה. אמנם האלופה חסרה את שני הראנינג באקים המובילים שלה, אבל זאת צפויה להיות ההזדמנות הטובה ביותר עבור רג'י בוש להזכיר לנו למה הוא מסוגל במגרש הפתוח.
הימור: הסיינטס, בלי שאלה
איגלס - פאקרס (9.1, ראשון, 23:30)
וינס לומבארדי, המאמן הדגול של גרין ביי ומי שגביע האליפות קרוי על שמו, נחל את הפסדו היחיד בפלייאוף בפילדלפיה. אז, ב-1960, הצליחו האיגלס לגבור על קבוצת הכוכבים של הפאקרס, שזכתה בחמש אליפויות בין 196 ל-1967. 50 שנה מאוחר יותר אין זה המצב, פילי לא מגיעה כאנדרדוג (לא בחירת מילים טובה במיוחד עבור קבוצתו של ויק). ההגנה המקומית תאלץ להראות שיש לה את מה שנחוץ על מנת לעצור את ארון רודג'רס הנהדר, כשקו ההתקפה יצטרך לשמור טוב יותר על ויק.
הימור: יש מקום להפתעה, אבל אנחנו נלך עם האיגלס
אטלנטה פאלקונס תארח את חצי הגמר הראשון בג'ורג'יה דום (16.1, בין שבת לראשון, 03:00), שיקגו ברס תמתין בכפור של אילינוי לחצי הגמר השני (16.1, ראשון, 20:00). ב-23.1, ראשון, ב-22:00 יתקיים גמר ה-NFC, משחק בו תיקבע נציגת החטיבה לקרב על התואר.
