שופט באלסקה: גם לחסרי בית יש זכות קניין

שופט באנקורג', העיר הגדולה באלסקה, פסק השבוע כי מדיניות הפשיטות של העיר על מחנות של חסרי בית אינה חוקתית. שופט בית המשפט העליון, מארק רינדנר פרסם את הפסיקה שלו בשבוע האחרון בעקבות תביעה שהוגשה על ידי איגוד זכויות האזרח של אלסקה.

מספר חסרי הבית בצפון אמריקה אינו ידוע והערכות שונות מדברות על כך שנכון לשנת 2008 עמד מספרם על בין 2.3 ל-3.5 מיליון איש, מתוכם כ-1.5 מיליון הם ילדים. מסמך איגוד ראשי הערים של ארה"ב מציין כי הסיבות המרכזיות להפיכתם של אנשים לחסרי בית, הן מחסור בדיור בר השגה, אבטלה ועוני.

אבל על פי מחקרים שפורסמו בארה"ב בשנתיים האחרונות, המיתון הקשה גרם ליותר מ-1.5 מיליון אנשים נוספים להפוך לחסרי בית מאז 2008. כבר ב-2008, בועידת ראשי הערים האמריקאית התפרסמו נתונים שהראו כי ב-19 מתוך 25 הערים שנסקרו נרשמה עלייה דרמטית במספרי חסרי הבית. בממוצע, הערים השונות דיווחו על עלייה של 12% במספר חסרי הבית מאז 2007.

מספר חסרי הבית הגדול ביותר נמצא באלסקה ואנשי איגוד זכויות האזרח באלסקה (ACLU) טענו כי לחסרי הבית ישנן את אותן הזכויות כמו לכל שאר האזרחים, והפשיטות הפרו את זכויות הקניין שלהם. כשהרשויות הגיעו לפנות את המחנות לאחר 12 שעות התרעה מראש בלבד, לאנשים החיים בהם ניתנו 20 דקות לאסוף את החפצים שלהם ולהתפנות מהמקום. לאחר מכן, המשטרה ונציגים אחרים של העיר, הורשו לזרוק את כל מה שנותר. על פי איגוד זכויות האזרח, כל הרכוש שנתפס במחנות, הוחרם והושמד.

השופט מצא שנתינת התרעה קצרה כל כך לחסרי הבית אינה מספקת, במיוחד כשכל החפצים שהיו ברשותם ונתפסו, הושמדו. הוא הצביע על כך שכשמדובר ברכוש נטוש או ברכבים נטושים העיר מחזיקה בהם לפחות למשך 20 יום, ואם אף אחד לא בא לדרוש אותם, היא מחזיקה בהם במשך 10 ימים נוספים לפני שהיא מוציאה אותם למכירה פומבית.

התרעה ארוכת טווח יותר הייתה מספקת לחסרי הבית, כולל אלה שהם שתיינים כרונים ובעלי נכות נפשית, זמן "לאסוף את החפצים שלהם ולמצוא מקום אחר לחיות בו, או בעזרתם של השירותים הסוציאליים, או בצורה עצמאית", כתב השופט.

יותר מ-20 איש נמצאו מתים בחוצות העיר בשנתיים האחרונות, רובם היו חסרי בית, או כאלו שלא היה להם מקום מגורים קבוע. גורמים רשמיים בעירייה טענו שמחנות חסרי הבית הינם מסוכנים, לא בריאים ולא חוקיים ומקרי המוות הניאו את ראש העיר להקים כוח משימה ש'יטפל' בבעיה.

התקנה, שאושרה לראשונה בשנת 2009 והתירה לגופים המוסמכים לפנות מחנות חסרי בית לא חוקיים שיושבים על קרקע ציבורית, שונתה, ביוני האחרון, בעקבות הגשת התביעה של האיגוד, אושר כי תינתן לחסרי הבית התרעה של חמישה ימים לעזוב את המחנות. כמו כן נעשו שינויים נוספים, אבל הפשיטות על המחנות הופסקו רק בהוראת בית המשפט בקיץ 2010 וכעת קבע השופט כי גם חמישה ימי התרעה אינם מספקים.

איגוד זכויות האזרח טוען כי התרעת מינימום של 15 יום לפני פינוי תהיה פתרון טוב יותר וכי במידה והתקופה קצרה יותר, על החוק לציין כי יש לספק מקום לאחסון החפצים האישיים של חסרי הבית.

התביעה הוגשה מטעם דייל אנגל, נכה מלחמת וייטנאם שחי כחסר בית במשך כמה עשורים, ועוד כמה חסרי בית החיים בתחומי העיר. אנגל בן ה-53, אמר כי האוהל, שק השינה שלו ולוח דמקה מעץ שאביו חרט בעצמו, הוחרמו בפשיטות שנערכו, כמו גם תריסר מדליות ועיטורי גבורה שניתנו לו בעקבות השירות והוחזקו במזוודה שהייתה ברשותו. הוא סיפר כי קיבל בחזרה שש מדליות, אבל מדלית עיטור לב הארגמן, הניתנת ללוחמים שסיכנו את נפשם ונפגעו בקרב, ושתי מדליות כסף, נשרפו.

"עבדתי קשה עבור העיטורים הללו, בדם, יזע וקרביים", אמר אנגל שחי באוהל ממש על גבול העיר לפני שפונה משם, "הם ניתנו לי עבור שירות מכובד מאוד".