על טהרת ההיפ-הופ
ההופעה של "הדג נחש" הייתה לא פחות ממפגן כח וראווה של גרוב. מפתיחתה ועד סופה נשמעו שאגות הקהל והבמה איימה לקרוס מכובד הכריזמה של חלוצי ההיפ-הופ הישראלי, לצד ביצוע משותף בלתי נשכח עם להקת "רב בנד". הרבה יותר מהופעה
באחד מרגעי השיא הרבים אמש (ה') בהופעה החגיגית של הדג נחש בהאנגר 11 בתל אביב, עמד על הבמה עכבר אפור בשם פיליפ וצרח "מאדר פאקרז!", כשהוא נכנס בטבעיות לנעליו של זאק דה לה-רוצ'ה, סולן רייג' אגאינסט דה מאשין. הביצוע המשותף וההזוי של חברי רד בנד והדג נחש היה מקסים ומטורלל בו זמנית, והעיד לא מעט על הערב אתמול, שהמילה "הופעה" תגרום לו עוול רציני.
- הצטרפו לעמוד של ynet בפייסבוק
הדג נחש חגגו אתמול שני אלבומי זהב לאלבומיהם "6" ו"בעזרת הג'אם" בשעתיים וחצי מהודקות, עמוסות ומרובות אורחים, ואחרי 14שנות פעילות הכריזו על עצמם סופית כלהקה הפופולרית ביותר בישראל, כזו שיש סביבה קונצנזוס ואהדה כללית. די בצדק האמת. כי הערב של אתמול, יותר משהיה הופעה של להקה, היה מפגן כח וראווה. לא פחות.
"הדג נחש" על הבמה, מפגן כח וגרוב, לא פחות (צילום: ירון ברנר)
חימום פושר
על החימום היה אמון עוזי פיינרמן, ככל הנראה אורח קבוע בכל הופעה שמתרחשת בארץ כיום.על אף העובדה שפיינרמן היה מצויין כהרגלו, מופע הגיטרות שלו היה קצת מנותק מקונטקסט בערב שכזה, שהיה כולו מבוסס על טהרת היפ-הופ, פאנק, מזרחית וכמויות מדאיגות של גרוב.
מהרגע שחברי "הדג" עלו לבמה, לקול צהלות קהל מגוון ובלתי אפשרי לקטלוג, רמת האנרגיות סירבה לרדת ולו לשניה, מול סט ליסט שלפעמים היה מעט צפוי אבל הוכיח דבר מרכזי אחד: כל מופע של הדג נחש היא מופע להיטים מהסיבה הפשוטה שיש להם כל כך הרבה כאלה.
הגרוב שולט, להיט אחרי להיט
"בסלון של סלומון" הפותח גלש ל"מה שבא בא", משם ל"קליפורניה" הכיפי והלאה ל"אני מאמין", שמתחבר בטבעיות ל"לזוז". כמה מכם חשבו לפני עשר שנים, כש"המכונה של הגרוב" יצא לשוק, שהלהקה ההיא ששרה עם מזי כהן תזכה להיות איתנו גם היום, פופולרית, מקצועית מתמיד וחובקת שני דגי זהב? לא הרבה. גם הם לא ממש חשבו כך, אם להאמין לשאנן סטריט, שדיגמן אתמול קרחת חדשה.
אזרחים רגילים פיזזו לצד סלבריטאי על, צעירים ומבוגרים שאגו למראה חברי "הג'ירפות", שביצעו את "לא יודע למה זה קורה לי" ו"מונוגמיה", שניים מהרפוטאר שלהם. גלעד כהנא אמר שמוסיקאים הם כמו שחקני כדורגל: כשהם צעירים הם בועטים וכשהם מתבגרים נהיים שמנים ועצלנים. איציק זוהר הסתובב לו בקהל וכהנא, ברגע של שאננות, הכריז שלא כך במקרה של "הדג נחש".
הבמה איימה לקרוס תחת כובד הכריזמה של שני הסולנים הללו כשחברי רד בנד עלו וגידפו בלהט ובצעו באנגלית את "נפרדנו כך" של אבנר גדסי. גם לרד, הבובה המקללת, יש נוכחות סגולה ומהפנטת והוא השתלב היטב עם קטעי הוידאו ארט המושקעים שעיטרו כל שיר ושיר על המסך אתמול.
שרדו בכבוד
הם לא דיברו הרבה, בין לבין, ומסיבה טובה. הטקסטים של ההרכב נוטים לדבר בעד עצמם, כמו למשל ב"אף אחד", שעוסק בגבול בין חרמנות להטרדה מינית והוקדש אתמול לא' מבית הנשיא. "הכאפה המצלצלת" מדבר על קשיי הפרנסה של המוסיקאי הישראלי והוא גם שיר חשוב גם ללהקה במעמדם הרם של זו המבצעת אותו.
כהנא: "מוזיקאים הם כמו שחקני כדורגל"
יחד עם שירת הסטיקר של דוד גרוסמן, אפשר להבין למה מכל סצינת ההיפ הופ הישראלי שרצה כאן חזק בתחילת העשור הקודם - ההרכב היחיד ששרד היה זה שהכניס לבתים שלו ושלנו, גם כמה מסרים שלא קשורים לגודל הנחש שלו. "לא מספיק" הטרי זרם אל תוך "לא פראיירים", שלווה בלוגו הילד המשתין, הברקה עיצובית ומיתוגית יוצאת דופן במחוזותינו. וכל הדרך הם הפעילו את הקהל המשולהב, בלי להעליב לרגע את האינטליגנציה שלו.
ההדרן המתבקש כבר כלל חתיכת הסטוריה, שכן לא כל יום חלוצי ההיפ-הופ הישראלי מתאחדים עם ממשיכי דרכם.
החיבור הדג-שב"ק היה נקודה לזכות ז'אנר, שסיכויי ההשרדות הראשונים שלו בארץ היו קלושים במיוחד.
הנה הם עמדו, עשרות זמרים ונגנים, על במה אחת ושרו את "קוסאמאמק", הגרסה העדינה שלהם ל"קופ קילר" של אייס טי. אז הגיע "מה נעשה" וכולם שלפו מצתים, רק כדי לקבל שיר אחרון במתנה, בדיוק ברגע שתהינו לאן נעלם "שיר נחמה" מהליין אפ המוקפד של הערב.
ההרכב הירושלמי יחזור בשבת לאותו מקום עם רשימת אורחים שונה במקצת, אבל בערב הזה הם יותר מעמדו במשימה שלהם. הדג נחש יצרו אתמול אירוע שלם, איבנט - לא במובן הפייסבוקי של המילה, וסיפקו את החגיגה הגדולה ביותר בעיר. אם עשיתם משהו אחר אתמול בערב כנראה הייתם במקום הלא נכון, במקום לחזות במופע שגורם לתהות: מה הטעם בכלל בחרם תרבותי, כשיש לנו כזה חומר מקומי?
