מחקר ישראלי: דמעות אישה מדכאות תשוקה של הגבר

נחקרת צופה ב"סיפורו של אלוף" ומזילה דמעות למבחנה (מקור: Science).

נוזל הדמעות מורכב משלוש שכבות שונות. השכבה הפנימית ביותר היא גם הדקה ומכילה את החומר מוצין. תפקידה לסייע לשכבה המימית של הדמעה להתפשט באופן שווה על גבי העין. השכבה האמצעית של הדמעה היא גם העבה והגדולה ביותר. תפקידה לשמור על לחות העין, לסלק אבק וגופים זרים מהעין ולסייע לתחושת נוחות בעין.

השכבה החיצונית ביותר מורכבת משומנים ותפקידם העיקרי הוא להפחית את אידוי השכבה המימית של הדמעות מהעין. כך נותר נוזל הדמעות זמן ארוך יותר על גבי העין, ומסייע לשמירת הלחות כחומר סיכה יעיל. מרכיבים נוספים בנוזל הדמעות מכילים חומרים נוגדי דלקת הנלחמים בחיידקים ומזהמים שונים החודרים אל העין.

הנשים בוכות, הגברים מריחים

עתה במחקר החדש התברר לראשונה כי לנוזל הדמעות יש לפחות תפקיד אחד נוסף והוא שחרור אותות כימיים המשפיעים כך נראה, על הגבר. ד"ר נועם סובל, נוירוביולוג ממכון וייצמן למדע ברחובות תהה האם השערתו הזו, שהדמעות עושות יותר מלנקות את העין ולשמור עליה, יש אחיזה במציאות.

כדי לבדוק זאת הוא גייס שתי נשים שהצהירו כי הן מסוגלות לבכות ולהזיל דמעות כשהן חפצות בכך בכל עת. ד"ר סובל הקרין בפניהן סרט עצוב – סצינה מסרטו של פרנקו זפירלי "סיפורו של אלוף". בסצינה זו בוכה הבן מעל גופו של אביו המתאבק הגוסס. ד"ר סובל אסף את דמעות הנשים לתוך מבחנות. 

לצורך קבוצת בקרה, נטלו החוקרים מבחנות ובהן תמיסת סלאיין (מי מלח) בה נשטפו פני הנשים. תמיסה זו היתה מהולה בשיירי בושם או קרם שעל פני הנשים. כך ביקשו החוקרים לקיים קבוצת בקרה. המבחנות הועברו ל-24 גברים בגילאי 23 עד 32. אף אחד מהגברים לא ידע איזו מבחנה מכילה דמעות ואיזו מכילה תמיסת סלאיין ובה עקבות תמרוקים מפני הנשים.

הגברים הנבדקים נתבקשו לשאוף  10 פעמים את האדים שמעל המבחנות הפתוחות. בתוך כך הניחו החוקרים ריבוע כותנה ספוג בדמעות או בסלאיין מתחת לנחיריים של הגברים הנבדקים במהלך הניסוי.

איזורי הגירוי כבו

כעת נתבקשו הגברים להביט בסדרות תמונות ולתאר האם הפנים שלפניהם עצובות, שמחות או אטרקטיביות. בחלק השני של הניסוי, נתבקשו הגברים שוב לתאר את פני הנשים בתמונות שלפניהן, לאחר שהריחו תמיסת סלאיין ללא כל תמצית וללא כל שיירי דמעות מהנשים.

הנבדקים לא תיארו כל הבדל בין תמונות הנשים לאחר ששאפו את תמיסת הסלאיין,

אולם לאחר שאיפת דמעות האישה, מצאו הגברים כי הנשים נראות פחות מושכות. בתוך כך בדקו החוקרים את טמפרטורת העור, קצב הנשימה, הלב ורמות הטסטוסטרון של הגברים בכל שלב של הניסוי. לאחר שנחשפו לדמעות הנשים, נמצאה ירידה של 13% ברמות ההורמון הגברי טסטוסטרון.  החוקרים מצאו גם ירידה בקצב הלב, הנשימה ובטמפרטורת העור של הגברים.

בשלב הבא של הניסוי עברו הנחקרים סריקת תהודה מגנטית של המוח – MRI. החוקרים מצאו כי האיזורים המוחיים שלרוב "נדלקים" בעת גירוי מיני – איזורי

ההיפותלמוס וחריץ הכישור המוחי, לא הראו פעילות מוגברת למראה תמונות נשים ארוטיות אצל הנבדקים, לאחר שאיפת דמעות הנשים. מנגד, לאחר שאיפת מי הסלאיין הסטריליים, נראיתה פעילות מוגברת של איזורי הגירוי המיני במוח.

מתוך ממצאי המחקר הסיקו החוקרים כי לדמעות קיימת ככל הנראה תפקיד ביוכימי משמעותי: דיכוי הגירוי המיני אצל הגבר, בדומה להשפעת הפרומונים על בעלי החיים. ד"ר סובל מוצא לכך גם ראיות אבולוציוניות המתאימות לדעתו לממצאיו: "נשים מזילות דמעות בתדירות גבוהה יותר במהלך המחזור החודשי" אמר, "כשקיים סיכוי נמוך להתעברות. עובדה זו הגיונית ביותר משום שהגוף מאותת לכך שהפעילות המינית אינה נדרשת מבחינה אבולוציונית בתקופה כזו".