מסתמן: החייל נהרג עקב כשל ב-GPS במרגמות

כוח הצנחנים שיצא ליירט את חוליית המחבלים בליל שבת היה עדיין בשלבי היערכות בשטח ישראל. החיילים איתרו את מיקומה המשוער של החוליה שכבר הספיקה, בחסות מזג האוויר הסגרירי, להניח מטענים שנועדו לפגוע בכוחות הנעים לאורך הגדר. הצנחנים פתחו באש לעבר מיקומם המשוער של המחבלים, וסביר להניח שהתכוננו לחצות את הגדר כדי להרוג אותם. כך התחיל אירוע שגרתי יחסית, שבסופו נהרג סמל נדב רוטנברג מאש מרגמה צה"לית. פרטיו מתחילים להתבהר, ומעלים שאלות נוספות.

ועדת המומחים שהקים אלוף פיקוד דרום, טל רוסו, תבדוק לעומק את נסיבות האירוע הטראגי. אך כבר עכשיו נראה שלא הייתה זו טעות אנוש שגרמה להרג החייל ופציעת ארבעה אחרים. הנתונים שהוזנו למערכות הירי היו נכונים,

 ונבדקו לפחות פעמיים לפני שנורה הפגז הראשון מכל אחת מהמרגמות. מכאן שהגורם לתאונה היה כשל טכנולוגי.

הבדיקה הראשונית העלתה שהכשל היה כנראה באחת המערכות הממוחשבות המכווינות את הירי - מערכת ה-GPS העצמית, שמדווחת על מיקומה, ועל בסיס נתון זה מוצאת את היעד המדויק. עוד התברר שלפני כמה חודשים, בעת אימון, אירע כשל במערכת ה"קשת" שגרם לסטיית הפגזים שירתה - אך כנראה מסיבות אחרות. עד שלא תימצא דרך לוודא שלא יהיו כשלים נוספים, תושבת כנראה המערכת הממוחשבת החדישה והמדויקת בדרך כלל - כפי שפורסם לראשונה אמש ב-ynet.

תדהמה בפיקוד הדרום

זמן קצר אחרי זיהוי החוליה, הפעילו מפקדים בגזרה אש מרגמות מעמדות בשטח ישראל. הירי נועד לרתק את חוליית המחבלים למקומה ולחפות על פעולת "הכוח המיירט" עד שיתקרב אליה. עד כאן התנהל הכל כשורה, על פי נוהל התגובה המהירה המופעל לאחרונה על ידי פיקוד הדרום בגבול הרצועה. שתי פצצות מרגמה פגעו באזור המחבלים. כמעט באותו זמן נחתו שתי פצצות מרגמה רבות עוצמה בקוטר 120 מ"מ, בקרבת כוח הצנחנים. כוח זה היה עדיין באותו שלב עשרות מטרים ממזרח לגדר. מפקד הכוח, סמג"ד הצנחנים, הורה מיד למרגמות להפסיק לירות.

הנתונים שהוזנו היו נכונים, הכשל היה במערכת (צילום ארכיון: AFP)

מהפגיעה נהרג רוטנברג, קצין בכוח נפצע בינוני ושלושה לוחמים ספגו פגיעות רסיסים קלות יחסית. הצנחנים נוטרלו, והמחבלים ניצלו את החשיכה והראות הלקויה כדי להיעלם מהשטח. עדיין לא ברור אם היו ביניהם נפגעים.

בתחילה הניחו מפקדי הגזרה כי הפצמ"ר שפגע בכוח נורה על ידי פלסטינים שחיפו על פעולת מניחי המטענים. בעבר היו לא מעט מקרים כאלה, שבהם חמאס וארגוני טרור אחרים הפועלים ברצועה הכינו מראש "מארבי אש" לכוחות שיצאו לסכל נסיונות פיגוע בקרבת הגדר. אלא שמהר מאוד ההשערה הזו התבדתה. 

כבר תוך כדי הטיפול הראשוני בפצועים בבית החולים סורוקה בבאר שבע, התברר שהרסיסים שפגעו בהם היו של פצצת מרגמה צה"לית. התדהמה בפיקוד דרום ובאוגדת עזה הייתה גדולה, מפני שלא מדובר במרגמה מהסוג הישן, מטבעה נשק סטטיסטי לא מדויק שפיזור פגיעותיו גדול ומסכן לעתים את החיילים.

תאונות קודמות: מטעויות אנוש

באירוע בליל שישי הפעיל הכוח המחפה של הצנחנים מרגמות חדישות בקוטר 120 מילימטרים מדגם "קשת"; זו מערכת ירי ממוחשבת, המבוססת על טכנולוגיות מודרניות שפותחו, נוסו ויושמו בארץ. בניגוד למרגמות מהסוגים הישנים, ה"קשת" מאפשרת ירי מדויק מאוד בתוך זמן קצר מרגע מתן הפקודה. גם קצב האש שלה מהיר מאוד – 16 פצמ"רים בדקה. תכונותיה של המערכת - בעיקר הדיוק - מאפשרות להפעילה במהירות נגד מחבלים הפועלים מתוך ובקרב אוכלוסייה אזרחית, וגם בקרבת כוחות צה"ל, תוך ביטחון רב יחסית שלא יפגעו ממנה מי שאינם אמורים להיפגע.

ה"קשת", הפועלת מתוך נגמ"ש אמריקני ישן מדגם M-113, הוכנסה לשימוש בכוחות הקרקע של צה"ל לפני שש שנים והוכיחה מאז את יעילותה בלחימה בכוחות קטנים וחמקמקים של מחבלים, ואת הביטחון היחסי שבהפעלתה. היו אמנם שלוש תאונות מבצעיות, שבאחת מהן נהרג לוחם צה"ל ובאחרת אזרחית פלסטינית - אך אלה לא נגרמו כתוצאה מכשלים במערכת עצמה, אלא מטעויות אנוש בהזנת הנתונים על יעד הפגיעה.

אולי ראוי לפעמים לנצור אש

למרות הבדיקה של הוועדה שמינה אלוף פיקוד הדרום, ניכרת הצטברות מדאיגה של מקרים שבהם נהרגו חיילים מאש כוחותינו  לאורך גדר הרצועה. הסיבות הישירות לרובם היו טעויות בזיהוי, חוסר תיאום בין כוחות ושגיאות בשיקול דעת רגעי של לוחמים ומפקדים, תוך כדי חתירה נחושה למגע בלילה ובתנאי ראות קשים. זה טבעו של קרב, אפילו כשלרשות צה"ל עומדים אמצעים מתקדמים לראיית לילה ורשת קשר יעילה.

הסיבה לטעויות הוא הלחץ לפעול מהר, המופעל מלמעלה, והיעדר אמצעים טובים שיאפשרו זיהוי ודאי של כוחותינו על ידי כוחותינו. הלחץ לפעול מהר מוצדק מנקודת ראות מבצעית וטקטית. חמאס והארגונים החמושים האחרים הפועלים מהרצועה משגרים לפעולות פיגוע והנחת מטענים לאורך הגדר את המיומנים והטובים באנשיהם. כל פגיעה בחוליה כזו, לפני שהיא מצליחה לחמוק, מצמצמת את הסיכון הפוטנציאלי בשגרה לחיילים וגם לחקלאים מישובי עוטף עזה העובדים בשדות.

אבל צריך להביא בחשבון גם את המחיר שגובה מדיניות "התגובה המהירה" הנוכחית של צה"ל. מעבר לכאב והאובדן, כל חייל שנהרג בפעולה נרשם כהישג למחבלים ומגביר בקרבם את המוטיבציה.

 ראוי לשקול אם בתנאים מסוימים, כאשר למשל, קיים ספק - אפילו קטן - לגבי זהות הדמויות בעינית המכשיר לראיית הלילה, לא ראוי לנצור את האש. אולי עדיף להניח לכמה מחבלים לחמוק מאשר להוסיף עוד שם לרשימת הנופלים מאש כוחותינו.

האירוע בליל שישי לא נגרם כנראה כתוצאה מחיפזון יתר או חוסר תיאום, אך תוצאותיו מחייבות לחשוב מחדש ובצורה מעמיקה כיצד אפשר למזער את מספר הפגיעות בחיילים על ידי חבריהם. יש למשל אמצעי זיהוי אלקטרוניים שמאפשרים זיהוי כוחות ידידותיים בתנאי ראות קשים, ואפשר כאמור גם להחמיר את נוהלי הזיהוי והפתיחה באש גם אם יאטו במקצת את החתירה למגע.