אוכל ברמלה: בין סנדוויץ' תוניסאי לבורקס
איך רפי אהרונוביץ' מנצל את "שעת הזהב" - שבה מה שאוכלים הופך לשרירים ולא לשומן? נוסע לשוק רמלה ובודק ממש מקרוב איפה נולד הסנדוויץ' התוניסאי ומה ההבדל בין דוכני הבורקס
התחלתי לרשום: כושר – צ'ק, הליכה – צ'ק, אוכל... "אלוהים!" הפסקתי את הגברת בצורה לא נימוסית. "אני עלול להפסיד את שעת הזהב, אותה שעה רבת חסד שעליה קראתי שבה אם אתה אוכל אחרי אימון יש סיכוי שהאוכל יתבלבל ויילך לכיוון השרירים ופחות לכיוון השומן".
"טוב", היא אמרה, "זהב או לא, אבל בוא נעשה משהו אקזוטי. בוא נסע לשוק. בוא נסע לרמלה".
ובכן, חברים, יש מצב שבפעם האחרונה שהייתי ברמלה זה היה הרבה לפני שרובכם נולדו. אז היא הייתה מרכז חיי לילה עם מועדונים מפורסמים, כגון קליפסו, ועם להקות ישראליות ששרו קאברים מצוינים ברמקולים גרועים. לחצתי על הגולם את היעד "רמלה" ומייד אחר כך "שוק", ויצאנו לדרך.
אחלה שוק יש ברמלה. חניה בשפע. מהחניה רחוב צר מוביל לתוך השוק. אתה חולף על פני שלושה מקומות, שכנראה שייכים למשפחת המלוכה של תוניס, שכן אחד הוא "מלך הסנדוויץ התוניסאי" והשני הוא "נסיך" והשלישי היה רחוק מדי, כך שלא הצלחתי לקרוא את התואר.
נכנסנו לזה מצד ימין, שהיה הכי קטן והכי צפוף והכי מלא, שזאת תמיד אינדיקציה טובה כאשר לא עשית שיעורי בית ובאת לא מוכן. אצלו לא היה פריקסה, אותה לחמנייה מטוגנת מדהימה, אבל קיבלנו סנדוויץ' בבגט שהיה טעים, עם המון טונה (מעט חריף בשבילי והרבה בשבילה), לימון כבוש, ביצה, תפוח אדמה ועוד.
ישבנו על שולחן קטן וצלחת זיתים הוגשה לנו. הצטערתי שבחרתי דווקא בלחמנייה הכהה. היא לא בריאה יותר מלחמנייה רגילה והייתה הרבה פחות טעימה. בעודי מחסל את מחצית הסנדוויץ' השני שאלתי את הבעלים שעברו לידנו למקור הסנדוויץ' התוניסאי, שכן אני לא זוכר שברומניה אכלנו סנדוויצ'ים בכלל. הוא הסביר שבמולדת הישנה הפועלים היו לוקחים אוכל לעבודה, דברים פשוטים: לרוב מה שהיה בבית ולרוב מה שלא התקלקל ללא קירור. בתוך קופסה היו שמים עריסה, ביצה, טונה, תפו"א, או בקיצור - כל מה שהיום שמים לנו בתוך סנדוויץ'. וכך נולד הסנדוויץ' התוניסאי בארץ.
חברים, הסנדוויץ' היה טעים, מהטעימים בז'אנר שאכלתי. קמתי מלא מרץ ובהרגשה שכל תכולת הסנדוויץ' הולכת לכיוון הנכון - מתחברת לתאי השריר ולא מעזה להתקרב לתאי השומן.
סנדוויץ' תוניסאי בפריקסה (צילום: רונית סבירסקי)
נכנסנו לשוק; פנינו שמאלה. בדוכן השני היה שלט ענק: "בורקס רמלה". הרבה דוכנים ראינו באותו יום שמעליהם השלט "בורקס רמלה", אבל בכל זאת - זה היה הראשון.
בוויטרינה שלו ניצבו בורקסים ענקיים, שמנוניים ומגרים. פניתי לגברת: את רואה, אם היה אלוהים הוא היה מזהיר אותי לא להתמלא מהסנדוויץ', כי יש פה בורקס". "לא נורא", היא אמרה, "בוא ניקח אחד ביחד".
אכלנו בורקס גבינה אחד וביחד. כרגיל, אני חיסלתי שמונים אחוז ממנו. הבצק היה מדהים, פריך ויבש במידה. מילוי הגבינה לא הלהיב במיוחד. בכל זאת, בצורה גרגרנית, ארזנו איזה ארבעה לקחת (הם חוממו אחרי הקפאה ויצאו פגז). שתיתי איירן, אותו יוגורט סודה טורקי, והמשכנו. לא תאמינו: לאחר 30 מטר, עוד דוכן בורקס! כמובן "בורקס רמלה". אלוהים...
התחלתי לפנות לגברת. "כן, אני יודעת", היא אמרה. לא נשברתי. בדקתי שאנחנו עדיין בטווח של שעת הזהב, ואכלתי עוד בורקס קטן לטובת שריריי האדירים. רק ליתר בטחון, ארזנו עוד שניים גדולים לקחת.
לסיכום זמני של שלב הבורקסים, אציין כי בדוכן השני הבצק פחות טוב אבל מילוי הגבינה טעים הרבה יותר. מסקנתי: לקנות את שני הסוגים, בבית לחמם, לקצוץ ולערבב.
ועוד מסקנה למי שאוכל במקום: לקנות ממול מספר מלפפונים חמוצים וזיתים; כשאוכלים בעמידה ליד הדוכן, כולם יקנאו בכם, וזה גם הרבה יותר טעים... חוץ מזה, אל תשכחו - זה טוב לשרירים.
ברגע ששבעתי, איבדתי עניין בשאר הדוכנים. חיכיתי לגברת ליד דוכן הבורקס הראשון, כשמולי דוכן פלאפל. היא הלכה לסיים את ענייניה בתור הממונה על תחום הבריאות בבית: רכשה חיטה, אורז, קטניות ואגוזים.
שעת צהריים כבר. עשרות תלמידים במדי בית ספר פשטו על השוק, חלקם אחזו בורקסים ענקיים (בעשרה ש"ח האחד) וחלקם - פלאפל נתון בתוך שקית עם עשרות צ'יפסים שיוצאים מתוכו.
עמדתי בתור ואכלתי רק חצי מנה, שכן שעת הזהב חלפה כבר. אבל לא סירבתי למוכרת שראתה אותי פוזל לשקיות הצ'יפס של התלמידים והציעה לי תוספת צ'יפס. סטארט אפ עלה במוחי: להוציא הסעות מת"א שתסענה לסירוגין תלמידי בית ספר בהפסקות הצהריים, שגם הם יוכלו ליהנות מבורקס ומפלאפל מעולה עם צ'יפס ושלא יצטרכו להסתפק בסנדוויץ' עטוף בניילון נצמד. אותן הסעות יכולות להסיע גם ספורטאים אחרי אימון (כדי שינצלו היטב את שעת הזהב). יכול להיות שזה משהו שאני צריך לעבוד עליו.
הנחנו את השלל באוטו וטיילנו ברחוב הראשי. כמעט חוץ לארץ. שתינו מיץ רימונים ומיץ תפוזים והלכנו לאיטנו (על מנת שכל האוכל יספיק להתעכל) לכיוון המסעדה ההודית הצמחונית שזכרנו שרמלה מפורסמת בה.
טרם הייתי בהודו. אין לי מושג אם אסע. אבל אין ספק שהמסעדה נראתה כמו שאני מדמיין לעצמי מסעדה הודית של לפני עשרים שנה: ספספלים בצורה של דיינר, בפנים מדפים של מוצרי בישול הודיים וקצת מוצרים אסייתים.
ישבנו. הזמנו את העסקית היקרה ביותר. על השולחן: סמוסה ממולא חומוס עם רוטב תמרינדי טעים מאוד, מרק עדשים עם שומשום שחור טעים, ואפילו משהו שלא הכרתי, סוג של אורז תפוח עם בצל סגול שהוסיפו לו חריפות ורוטב מתקתק, זה דווקא היה טעים מאוד. אבל כאן הכל נתקע. 55 דקות חיכינו להמשך הארוחה. היינו בסך הכול ארבעה סועדים בכל המסעדה.
לאחר שנמאס לי לטייל באגף המוצרים, ואחרי שהרגעתי את הגברת שכנראה מדובר בזמן הודי, גם אני, הגרגרן המושבע, נשברתי. פנינו למלצרית ושילמנו על החלק היחסי של מה שאכלנו. בשלווה הודית אופיינית, היא הודתה לנו מאוד וחייכה. רשמתי לעצמי לפנות יום שלם על מנת לבוא לאכול אוכל צמחוני הודי, שכן, חברים, אם כבר צמחוני, אז המטבח ההודי מספק ברירות מצוינות.
משפע הקטניות שקנינו השתמשנו למחרת רק בחומוס, והנה מה שיצא:
תבשיל של עוף, חומוס וקבנוס
המרכיבים (ל-8 מנות):
8 כרעי עוף (מבקשים מהקצב להוציא את עצם הגב מהירך. כך מקבלים נתח הרבה יותר קל לאכילה ואטרקטיבי, ושומרים את עצמות הגב לטובת מרק או ציר)1 עגבנייה גדולה, מרוסקת על פומפייה
2 כוסות גרגרי חומוס, שהושרו במים למשך לילה, סוננו, בושלו כשעה במים טריים וסוננו שנית
5 קבנוסים, חתוכים לטבעות בעובי אצבע
3 בצלים, חתוכים לקוביות
4 גזרים, קלופים ומגוררים על פומפייה גסה
4-5 שיני שום קצוצות
1 כפית אבקת גראם מסאלה
מלח ופלפל שחור גרוס
1/2 כוס שמן זית
בערך 1 כוס מים רותחים
לסיומת:
5-6 לימונים כבושים (אם לא כבשתם לבד – יש בשוק רמלה בשפע), מנוקים מגרעינים וקצוצים דק, מעורבבים עם 1/4 כוס שמן זית, 2 שיני שום כתושות ומעט כוסברה טרייה קצוצה
אופן ההכנה:
- מתבלים את הכרעיים במלח, פלפל וגראם מסאלה ובסיר כבד מזהיבים אותן היטב בשמן זית. מוציאים ומניחים בצד.
- מטגנים את הבצל בשמן זית באותו הסיר, מוסיפים את השום והגזר, החומוס המסונן, העגבנייה המרוסקת, מחזירים את הכרעיים, מוסיפים את המים הרותחים, מביאים לרתיחה ומבשלים בערך שעה מכוסה על אש קטנה מאוד. אם חסרים נוזלים - ניתן להוסיף עוד מעט מים רותחים.
- בתום השעה, מטגנים את הקבנוס במחבת טפלון יבשה ומוסיפים לסיר. מבשלים כחצי שעה נוספת.
- מחלקים למנות ומניחים על כל מנה כפית גדושה מתערובת הלימון הכבוש, השום והכוסברה.
- מגישים על אורז לבן הכי פשוט.
- לאתר של רפי אהרונוביץ'