אוכל ברמלה: בין סנדוויץ' תוניסאי לבורקס

"טוב", היא אמרה, "זהב או לא, אבל בוא נעשה משהו אקזוטי. בוא נסע לשוק. בוא נסע לרמלה".

ובכן, חברים, יש מצב שבפעם האחרונה שהייתי ברמלה זה היה הרבה לפני שרובכם נולדו. אז היא הייתה מרכז חיי לילה עם מועדונים מפורסמים, כגון קליפסו, ועם להקות ישראליות ששרו קאברים מצוינים ברמקולים גרועים. לחצתי על הגולם את היעד "רמלה" ומייד אחר כך "שוק", ויצאנו לדרך.

נכנסנו לזה מצד ימין, שהיה הכי קטן והכי צפוף והכי מלא, שזאת תמיד אינדיקציה טובה כאשר לא עשית שיעורי בית ובאת לא מוכן. אצלו לא היה פריקסה, אותה לחמנייה מטוגנת מדהימה, אבל קיבלנו סנדוויץ' בבגט שהיה טעים, עם המון טונה (מעט חריף בשבילי והרבה בשבילה), לימון כבוש, ביצה, תפוח אדמה ועוד.

חברים, הסנדוויץ' היה טעים, מהטעימים בז'אנר שאכלתי. קמתי מלא מרץ ובהרגשה שכל תכולת הסנדוויץ' הולכת לכיוון הנכון - מתחברת לתאי השריר ולא מעזה להתקרב לתאי השומן.

סנדוויץ' תוניסאי בפריקסה (צילום: רונית סבירסקי)

נכנסנו לשוק; פנינו שמאלה. בדוכן השני היה שלט ענק: "בורקס רמלה". הרבה דוכנים ראינו באותו יום שמעליהם השלט "בורקס רמלה", אבל בכל זאת - זה היה הראשון.

בוויטרינה שלו ניצבו בורקסים ענקיים, שמנוניים ומגרים. פניתי לגברת: את רואה, אם היה אלוהים הוא היה מזהיר אותי לא להתמלא מהסנדוויץ', כי יש פה בורקס". "לא נורא", היא אמרה, "בוא ניקח אחד ביחד".

התחלתי לפנות לגברת. "כן, אני יודעת", היא אמרה. לא נשברתי. בדקתי שאנחנו עדיין בטווח של שעת הזהב, ואכלתי עוד בורקס קטן לטובת שריריי האדירים. רק ליתר בטחון, ארזנו עוד שניים גדולים לקחת.

לסיכום זמני של שלב הבורקסים, אציין כי בדוכן השני הבצק פחות טוב אבל מילוי הגבינה טעים הרבה יותר. מסקנתי: לקנות את שני הסוגים, בבית לחמם, לקצוץ ולערבב.

ועוד מסקנה למי שאוכל במקום: לקנות ממול מספר מלפפונים חמוצים וזיתים; כשאוכלים בעמידה ליד הדוכן, כולם יקנאו בכם, וזה גם הרבה יותר טעים... חוץ מזה, אל תשכחו - זה טוב לשרירים.

שעת צהריים כבר. עשרות תלמידים במדי בית ספר פשטו על השוק, חלקם אחזו בורקסים ענקיים (בעשרה ש"ח האחד) וחלקם - פלאפל נתון בתוך שקית עם עשרות צ'יפסים שיוצאים מתוכו.

עמדתי בתור ואכלתי רק חצי מנה, שכן שעת הזהב חלפה כבר. אבל לא סירבתי למוכרת שראתה אותי פוזל לשקיות הצ'יפס של התלמידים והציעה לי תוספת צ'יפס. סטארט אפ עלה במוחי: להוציא הסעות מת"א שתסענה לסירוגין תלמידי בית ספר בהפסקות הצהריים, שגם הם יוכלו ליהנות מבורקס ומפלאפל מעולה עם צ'יפס ושלא יצטרכו להסתפק בסנדוויץ' עטוף בניילון נצמד. אותן הסעות יכולות להסיע גם ספורטאים אחרי אימון (כדי שינצלו היטב את שעת הזהב). יכול להיות שזה משהו שאני צריך לעבוד עליו.

טרם הייתי בהודו. אין לי מושג אם אסע. אבל אין ספק שהמסעדה נראתה כמו שאני מדמיין לעצמי מסעדה הודית של לפני עשרים שנה: ספספלים בצורה של דיינר, בפנים מדפים של מוצרי בישול הודיים וקצת מוצרים אסייתים.

לאחר שנמאס לי לטייל באגף המוצרים, ואחרי שהרגעתי את הגברת שכנראה מדובר בזמן הודי, גם אני, הגרגרן המושבע, נשברתי. פנינו למלצרית ושילמנו על החלק היחסי של מה שאכלנו. בשלווה הודית אופיינית, היא הודתה לנו מאוד וחייכה. רשמתי לעצמי לפנות יום שלם על מנת לבוא לאכול אוכל צמחוני הודי, שכן, חברים, אם כבר צמחוני, אז המטבח ההודי מספק ברירות מצוינות.

תבשיל של עוף, חומוס וקבנוס

המרכיבים (ל-8 מנות): 

1 עגבנייה גדולה, מרוסקת על פומפייה

2 כוסות גרגרי חומוס, שהושרו במים למשך לילה, סוננו, בושלו כשעה במים טריים וסוננו שנית

5 קבנוסים, חתוכים לטבעות בעובי אצבע

3 בצלים, חתוכים לקוביות

4 גזרים, קלופים ומגוררים על פומפייה גסה

4-5 שיני שום קצוצות

1 כפית אבקת גראם מסאלה

מלח ופלפל שחור גרוס

1/2 כוס שמן זית

בערך 1 כוס מים רותחים

לסיומת:

5-6 לימונים כבושים (אם לא כבשתם לבד – יש בשוק רמלה בשפע), מנוקים מגרעינים וקצוצים דק, מעורבבים עם 1/4 כוס שמן זית, 2 שיני שום כתושות ומעט כוסברה טרייה קצוצה

אופן ההכנה:

1. מתבלים את הכרעיים במלח, פלפל וגראם מסאלה ובסיר כבד מזהיבים אותן היטב בשמן זית. מוציאים ומניחים בצד.
2. מטגנים את הבצל בשמן זית באותו הסיר, מוסיפים את השום והגזר, החומוס המסונן, העגבנייה המרוסקת, מחזירים את הכרעיים, מוסיפים את המים הרותחים, מביאים לרתיחה ומבשלים בערך שעה מכוסה על אש קטנה מאוד. אם חסרים נוזלים - ניתן להוסיף עוד מעט מים רותחים.
3. בתום השעה, מטגנים את הקבנוס במחבת טפלון יבשה ומוסיפים לסיר. מבשלים כחצי שעה נוספת.
4. מחלקים למנות ומניחים על כל מנה כפית גדושה מתערובת הלימון הכבוש, השום והכוסברה.
5. מגישים על אורז לבן הכי פשוט.
   

• לאתר של רפי אהרונוביץ'