רדו מאלי ישי

בניגוד להמוני בית ישראל, לא רוויתי נחת מהזובור שנעשה לשר הפנים אלי ישי, שהוצא בבושת פנים מטקס זכרון בקיבוץ בית אורן. בעניין זה, איני מתכוון להתייחס לטענות שנשמעו מן המשפחות, אלא לסיקור התקשורתי השמח לאיד של האירוע.

למען האמת, על אלי ישי להודות למשה קצב על קיומו. לולא זה, ודאי היה ישי זוכה בתואר "אויב האומה". למרות שלרוב אני סולד מדרכו של ישי בפרט, ומזו של מפלגתו בכלל. למען ההגינות יש לומר כי מול עינינו מתרגש דבר גדול יותר מאשר ביקורת ציבורית לגיטימית.

אלי ישי הוא נציג מעצבן של מפלגה מעצבנת. מפלגה שתשואות קופת השרצים שלה, גבוהות מביצועי קופות הגמל בשנה החולפת. ש"ס פקדה את המספר הגבוה ביותר של חברים לשירות בתי הסוהר, שתקה בפרשת עמנואל, הכריזה על חורף באמצע הקיץ ועוד כהנה וכהנה מעשי איוולת. אלא שלכל העניינים הנ"ל, אין דבר וחצי דבר עם הלינץ' התקשורתי שלו זוכה כבוד השר.

הביקורת הנמתחת על ישי נוגעת לרוב לשני עניינים מרכזיים: השריפה בכרמל ועניין המהגרים. לגבי העניין הראשון, די ברור כי ישי אינו האשם היחיד במחדל - ובוודאי שאין מִתאם בין אשמתו היחסית לבין עוצמת הביקורת שהוא סופג. אם ישנו אשם באמת בעניין, הרי הוא אדון ישראל ישראלי. סך הכל, תעשיית הכבאות בישראל אינה מעניינת את הסבתא של איש מאיתנו. אפילו לא את הסבתא שלי, שגרה בניר עציון ואמור להיות לה עניין אישי בנושא.

כבאים זה לא סקסי (לפחות לא בעיני). איש מאיתנו לא גילה עניין בתנאי ההעסקה והציוד שלהם, ממש כפי שעובדי משרד החוץ אינם מעניינים אותנו השבוע. אבל אסור לנו להתבלבל. אלי ישי הוא מעצבן - וסוף סוף נפלה ההזדמנות להיכנס בו.

סעו למאלמו

אני סבור כי גורם לא מבוטל להפגזה הכבדה על שר הפנים, הוא יחסו הנחרץ לנושא ילדי העובדים הזרים והמהגרים מאפריקה. מדובר בעניין מוסרי סבוך, במיוחד עבורנו היהודים. המהגרים מוצגים כולם כפליטים נרדפים, וארגוני שמאל מרכזים מאמץ כביר לרישומם כך בתודעה הישראלית.

ברם, זהותה היהודית של מדינת ישראל אינה חשובה רק לישי, יש עוד כמה אנשים שחשוב להם שמלבד "דמוקרטית", תישאר זו גם מדינת היהודים. אגב, לא כולם חובשי כיפה. יותר מכך, אין מדובר רק בשמירה על צביון "יהודי" - אלא אפילו על צביון "מערבי". פרופסור ארנון סופר למשל, התייחס לבעיה בחיבור ארוך כבר בדצמבר 2009. חיבור זה לא פורסם ב"יום ליום", בטאונה של ש"ס. אלא מטעם "קתדרת חייקין לגיאואסטרטגיה" באוניברסיטת חיפה. פרופ' סופר טען שם, בין היתר, ל"שקר הפליטים", שהכנסתם לפריפריה הישראלית היא "הרת אסון".

כדי להבין את ההשלכות, אין צורך בספקולציות - מישהו כבר ביצע עבורנו ניסוי בעלות של מליארדים. מטרת הניסוי הייתה לבדוק את השפעתם של פליטים על דמוקרטיה מערבית. שם הקוד

לניסוי היה "מאלמו". נסו לגלות מה היו תוצאותיו. רוצים לנחש? סעו למאלמו (יש שבדיות, עדיין...) ובדקו מדוע עולים שם בתי ספר באש, בכמה נסקו שיעורי האונס ומדוע החלו שם הניידות לנסוע בזוגות. בקרוב אצלנו?

הדרך לעזור למהגרים אינה החרבת דמוקרטיות מערביות באמצעות קליטתם. אדרבא, יתכבדו ארגוני השמאל ויתגייסו להפלת משטרי העריצות במדינות העולם השלישי. אלא שהשמאל מעדיף להזדהות עם דיקטטורים ולנגח את הדמוקרטיות.

נכון, איני חושד בישי כי הסכנה לדמוקרטיה טורדת את שנתו. אך אלו הרוצים כעת, עם השריפה, לנקום בישי בשל הגנתו על צביון "מדינת היהודים", לוקחים סיכון. הם עלולים למצוא עצמם במדינה לא-יהודית, אך גם לא דמוקרטית-מערבית. מישהו קונה?