פליטים מדרום סודן בת"א: מחכים לשוב הביתה
תוצאות משאל העם שהחל היום בדרום סודן יתפרסמו בעוד למעלה משבוע, אך ילידי האזור הנוצרי כבר סופרים לאחור את ימיהם בישראל. " כאן אני כלום, זו לא המדינה שלי. אני מרגיש לא רצוי", מספר ג'וזף שמחכה לעצמאות עמו כדי לחזור למשפחתו
מסע החזרה של ג'וזף למולדתו מתחיל היום; כך אומר הצעיר הדרום סודני בחיוך רחב, כשהוא מנופף בדגל קטן של המדינה שבדרך, ומצטרף לקריאות ה"הללויה" שמשמיעים הדוברים בחגיגת העצמאות המאולתרת שנערכה היום בצהריים בגינת לווינסקי בתל אביב.
בעוד בני עמו החלו להצביע היום במשאל עם בן שבוע שיכריע על התפצלות מהצפון המוסלמי, ג'וזף, בן 26, התחיל לתכנן את החזרה שלו הביתה. "חודשיים אחרי הכרזת העצמאות תיפתח פה שגרירות של דרום סודן", הוא אומר בתקווה, "וקצת אחר כך ייחנך קו ישיר של טיסות מבן גוריון לג'ובה (בירת הדרום הזמנית, א.א). בדיוק אחר כך אני אגמור את הלימודים שלי, באוניברסיטה הפתוחה של דרום אפריקה, ואז אני אחזור לדרום סודן ואעבוד בשביל המדינה שלי, בשביל לבנות את העתיד שלה".
מסביבו של ג'וזף, מאות דרום סודנים - לצד פליטים ומהגרים אחרים מרחבי אפריקה - מריעים לקריאות העצמאות הנשמעות מהבמה, ורוקדים לצלילי מוסיקה אפריקנית.
את מסע הבריחה שלו ממולדתו ג'וזף מ' (שם משפחתו שמור במערכת) זוכר היטב. הוא היה בן עשר, כשבוקר אחד כוחות משולבים של הצבא הסודני ומיליציות ערביות התקיפו את הכפר שבו חי עם משפחתו, רועי בקר מעם הדינקה. זה היה ב-1994 באחד מהשיאים הזמניים של מלחמת האזרחים בין הצפון המוסלמי לדרום הנוצרי, שנמשכה למעשה מאז קבלת העצמאות של סודן וגבתה כשני מיליון קורבנות.
"כשהמטוסים החלו להפציץ", מספר ג'וזף, "ברחנו אל הבוש (סוואנה). אני ואחי לכיוון אחד, אמי ואחותי לכיוון אחר. אבא שלי נהרג בהפצצה. ברחנו במשך שבועות רבים, עד שהגענו עם עוד פליטים אחרים לאוגנדה".
את רוב חייו הבוגרים העביר ג'וזף כפליט. בתחילה באוגנדה, ואחרי חמש שנים - בחסות מיסיונרים נוצרים - במצרים. "באוגנדה הרגשתי כמו בן אדם מת. הייתי לבד לגמרי, בלי שום משפחה מסביב, רק אחי. וגם במצרים המצב היה נורא. התושבים שם התייחסו אלינו כמו חיות. נרדפנו על ידי המשטרה".
רוב המצביעים במשאל העם צפויים לתמוך בעצמאות הדרום (צילום: AFP)
בעזרת מבריחים בדואים, עבר ג'וזף את הגבול לישראל ב-2007. הוא נזכר כמה הופתע כשהחיילים הישראלים שעצרו את הקבוצה שלו נתנו לו מים, ולא ירו עליו, כפי שעשו החיילים המצרים. "זה דבר שאני לא אשכח לעולם, וזה הדבר שמחבר אותי לישראל עד מותי, העובדה שאני מוגן כאן, במדינה דמוקרטית", הוא אומר.
הוא עבד קצת בישראל, ובמשכורת הראשונה שהרוויח החל לחפש בטלפונים את אמו ואחותו. הוא מצא אותם בחזרה בדרום סודן. הן התחבאו במשך שלושה חודשים בבוש, ואז עברו לעיר אחרת. הכפר שבו גדל נמחק לחלוטין ונשרף בהתקפת הצפון, בשיטת פעולה שמאוחר יותר תחזור על עצמה בחבל דרפור שבמערב המדינה.
"זה זמן השלום"
עכשיו הוא מדבר עם משפחתו באופן קבוע. "אמי מספרת שהמצב טוב מאוד. זה זמן השלום. כולם מתרגשים לקראת העצמאות, ומקווים להקים את המדינה בקרוב". הסכם שלום שנחתם ב-2005 הפך את הדרום לאוטונומיה למחצה, וקבע את מועד משאל העם שמתחיל היום.
לג'וזף אין ספקות אם לחזור לדרום סודן או לא. "זו המולדת שלי, זה הבית שלי ושם חיה משפחתי. כאן אני כלום, אני לא יודע מה קורה. זו לא המדינה שלי. אני מרגיש בטוח, אבל בו בזמן אני מרגיש לא רצוי".
תוצאות משאל העם יפורסמו ב-18 בינואר, ותושבי דרום סודן צפויים לתמוך באופן נחרץ בעצמאות. השאלה העיקרית היא אם התפרקותה של סודן, המדינה הגדולה ביותר באפריקה, תלווה באלימות. פרשנים מעריכים כי גורלו של מחוז אביי, העשיר בנפט ושהריבונות עליו שנויה במחלוקת בין הדרום לצפון, עלול להיות הגפרור שיצית תבערה רחבת היקף.
רוצים לבנות אומה חדשה
כ-2,500 פליטים מדרום סודן חיים בישראל כיום, לפי הערכות, ולדברי ג'וזף, רובם ככולם יחזרו למולדתם כשתהפוך למדינה עצמאית. "כולנו רוצים לבנות את המדינה שלנו, לעבוד בשבילה ולא בשביל אף מדינה אחרת. אני לא כאן בשביל עבודה. מה שווה הכסף אם אתה לא מרגיש חופשי, בין בני עמך? רק בדרום סודן אני מרגיש כך, ולכן אני מתכנן לחזור".
סאנדיי, אחד המשתתפים באירוע החגיגי שנערך בגן לווינסקי, גם סיפר על שאיפותיו לשוב הביתה. "בכל העולם הפליטים מסודן עורכים הפגנות תמיכה מסוג אלה. חשוב לנו מאוד להראות לעולם כי החופש בדרום סודן יפסיק את המלחמה ויעזור לרבים לחזור הביתה. אני בטוח שגם כל מי שמשתתף כאן יחזור משום שאנחנו כבר עייפים מלהיות פליטים".
בול, פליט מסודן ששה קריירה צבאית בארצו, גם מקווה לשוב בקרוב לארצו - ברגע שרמת הסיכון שם תרד. "רצחו את אבא שלי ואין לי מושג איפה שאר המשפחה. חשוב לנו שכולם יראו עד כמה האירוע הזה שמתרחש בדרום סודן חשוב".
עם זאת, יש כאלה שלא מתכננים חזרה לסודן בעתיד הקרוב. רוזן, בת 20, היא אחת מהם. הצעירה מדרום סודן הגיעה לאירוע בדרום תל אביב בבגדים מסורתיים וסיפרה כי היא מתכננת להישאר בישראל בתקופה הקרובה. "הגעתי לכאן והשלמתי בגרויות. אני מתחילה עוד מעט ללמוד פסיכומטרי ואני רוצה להתחיל ללמוד לתואר ראשון במינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב".
לפנייה לכתב/ת 
