וושינגטון סטייט פינת ישראל

סטודיו בן עמי, מארגני תערוכת היין Sommelier, נכנסים השנה גם לעולם הבירה, עם תערוכת בירה ראשונה. השבוע, בהיכל נוקיה אשר ביד אליהו, יככבו השמנא של מותגי הבירה המיובאים, והסלתא של מותגי הבירה המקומיים. התערוכה תהיה פתוחה לקהל הרחב (בתשלום וטעימות בתשלום) ביום חמישי, ה-13 בינואר, מהשעה 17:00 ועד 23:00 (כניסה עד 22:00). המתכונת היא אותה מתכונת מוכרת מארועי יין ובירה אחרים, קרי דוכני טעימה וקופונים, אבל נקווה שהאווירה, המקום והתוכן יעשו את ההבדל: בלי הופעות ובלי קשקושים - לתת לבירה לדבר.

הצטרפו לעמוד של ynet בפייסבוק

לצד יבואני בירה, יצרנים ומותגים גדולים כמו טמפו, סמואל אדמס ושות', יהיו מבשלות בוטיק מישראל: ג'מס, אלכסנדר, בטרפליי, מלכה והחדשה מכל - פאבו אשר בזכרון יעקב. איתן הוותיקות יותר: דאנסינג כאמל, נגב, בזלת. מבשלות ביתיות: ביר בר, גולדה, איזיס, השחר, שיבולת, גלס, רונן, אביר האלה, שמולץ (שזכה בתחרות מועדון הבירה האחרונה) - יציגו גם כן.

התערוכה היא בהחלט הזדמנות לעשות היכרות עם הסצנה העולה של מבשלות בירה ישראליות, ומי שעדיין לא משוכנע שיש כאן בירה טובה, זה הזמן.

(צילום: index open) 

אתר היין האמריקאי, wine.com, פרסם את רשימת 100 היינות הנמכרים ביותר אצלו. משהו כמו 1% מכלל המותגים והתוויות שהוא מציע ללקוחות שלו, בכל רחבי ארצות הברית. במקום הראשון מופיע יין מאוסטרליה, ובמקום השני קווה - קריסטלינו, שאותה אפשר לקנות גם בארץ - אבל לצד יינות יבוא, יש בראשית הרשימה גם יינות אמריקאים, שניים מהם מוושינגטון סטייט. באופן מקרי לחלוטין, ביקר בארץ, ממש באותו יום בו התפרסמה הרשימה, נציגו של Château Ste. Michelle בישראל, אל פורטני.

פורטני הוא סגן נשיא החברה, שהיום נחשבת לאחת מהגדולות בארצות הברית ושולטת בייצור היין של וושינגטון סטייט ובכל הפסיפיק נורת'-ווסט. מלבד ייצור יין, היא גם מייבאת ומשווקת יינות ומשקאות, בעצמה.

סיינט מישל הוא היקב הוותיק ביותר בוושינגטון, שבה יש היום משהו כמו 600 יקבים. עיקר העשייה שלהם היא ב- Columbia Valley, אזור ששוכן באותו קו גובה כמו בורגון ובורדו, אבל יש להם נכסים ויקבים נוספים באורגון ובקליפורניה. היקבים האחרים ב"שרשרת הפנינים" של סיינט מישל, כמו שהם אוהבים לכנות אותם, מביאים כל אחד משהו אחר לפורטפוליו של החברה: הקייצים החמימים והקצרים של אזור וושינגטון סטייט, מול האיזור הקריר יותר של Willamette Valley, ואז שוב, לאזור החם של נאפה, בקליפורניה. שם, אגב, יש להם שיתוף פעולה עם אנטינורי, מאיטליה.

"אנחנו לא רק יצרן היין הרביעי בגודלו בארה"ב," גאה פורטני לספר, "אלא שאנחנו גם יצרן הריזלינג הגדול ביותר בעולם". לא, אלה לא הגרמנים או האלזסים, וממש לא האוסטרלים, אלא האמריקאים מהמערב הפרוע, שמייצרים את הכמות הגדולה ביותר של ריזלינג ליצרן אחד. היקב מנהל גם את 'פדרציית הריזלינג', עורכים ועידה בכל שנתיים אצלם, ואל הארועים האלה מגיעים טובי היצרנים וחובבי הריזלינג מכל העולם.

היינות האמריקאים לא זוכים להצלחה רבה בישראל, בהשוואה, נניח, ליינות המקומיים או ליינות אוסטרליים. הם לא נהנים מיתרון הכשרות שיש ליינות הישראלים, וגם לא מיתרון ה'סקסיות' של יינות אוסטרליה. לעומת זאת, הרבה מאוד מהם - מאלה שמגיעים לארץ - עמוסי עץ, מה שהופך אותם לעיתים קרובות ליינות משעממים, פשוט כך. מצד שני, מחיריהם סבירים מאוד - במיוחד עם הדולר הנמוך - ולפחות בגלל זה הייתי מצפה שיזכו ליתר הצלחה.

בכל מה שקשור בכסף, היינות של סנט מישל בהחלט מספקים את הסחורה. פורטני אולי לא רוצה שידברו על 'תמורה למחיר', אלא על 'תמורה לאיכות', אבל אפשר להודות בזה: במחירים שבהם תמצאו את היינות שלהם כאן, תצטרכו לחפש קשה מאוד כדי לקבל דברים טובים יותר. לא הכל מעניין אולי, או יצירת אמנות, אבל גם יין במחיר של 55 ₪ צריך לספק סחורה כלשהי ואנשי סיינט מישל יודעים בדיוק מה מצפים מהם. ואגב, יחסינו עם ארצות הברית? ישראל היא השוק השני בגודלו בעולם לגווירצטרמינר של היקב, אחרי ארצות הברית. יפה.

בלאן דה נואר, כולו מפינו נואר. יין טוב, לא גדול: פרי נחמד, מתקתק, רענן. קצת קצר, אבל בתור אפריטיף קל או ליווי לאוכל 'אצבעות', בהחלט עושה את העבודה. 69 ₪.

הרבה עץ בוגר, וקצת מחומצן. חומציות סבירה, אבל כללית היין קצת רזה בפה, ושטוח. קצת מינרליות ומתקתקות קלה על השפתיים בסיומת. ההנחה שלי? בקבוק שלא היה במיטבו. 69 ש"ח

זהו הריזלינג הנמכר בעולם, עם 10 מליון בקבוקים בשנה. מיוצר ללא עץ, כולו מענבים מקולומביה ואליי. יין טוב, נעים, עם מינרליות-פטרוליות אופיינית, אבל לא 'כבדה': כבר ראיתי יינות אוסטרליים שבהם עבדו כל כך חזק על המימד הזה, שהיין נשאר חד מימדי. כאן לא. הוא מזכיר יותר את האופי האירופי. קניה טובה, בטח ב-58 ש"ח.

יופי של יין. 82% מרלו, 16% סירה ומעט קברנה סוביניון, שהתיישן 15 חודש בעץ, ששליש ממנו חדש. לא לגמרי אופייני לזן, אבל מומלץ בחום: הוא צריך קצת זמן בכוס, ומקבל פרי מצוין, סמיך ואדום, עם תיבול שדווקא כן אופייני למרלו. לא מומלץ ליישון ארוך, אבל מומלץ לשתיה. מחיר מומלץ לצרכן: 85 ש"ח.

Syrah Château Ste. Michelle 2006 Columbia Valley

הסירה נולד בזכות ברייאן קרוסר, מפטלומה שבאוסטרליה. האיש בא ליקב לחפש לעשות שיתוף פעולה בענייני ריזלינג, וזיהה פוטנציאל לסירה באזור. 78 ש"ח, להרבה יין: עסיסי, מלא מאוד ו'מספק את הסחורה'. זה לא קוט רוטי, אבל הרבה יותר טוב מיינות ישראליים ברמת המחיר הזאת.

האיש היה אבי היין בוושינגטון סטייט, וזה שעשה את המחקרים והנסיונות עם גפנים בעמק קולומביה. הרעיון כאן הוא לקחת את הטובים שביינות המרלו, הסירה והקברנה בחלקו, ולייצר מהם יינות פרמיום במחיר סביר. אם וכאשר יגיע היין הזה לישראל, מחירו יהיה כ-240 ₪.

• שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק"