יסמין חיה מיום ליום
היא גרה בת"א, בבניין שהוא טרמינל של יצרים ו"נבלות". היא אוהבת את החיים, משתדלת להיות שמחה ורוקדת לקולו של רדיו פשוט, בחדר-לא-חדר. לאה גולדה הולטרמן בילתה יום עם יסמין
יסמין, 45
לעיתים זרים משמשים לנו אוזן קשבת ואינטימית יותר מאשר מישהו שקרוב אלינו. יש אנשים שניחנו בנקודת מבט רעננה עלינו ועל מעשינו ולו אך משום שאינם מכירים אותנו. הרגשות שלהם מתבססים על מה שמתחולל בתוכם ועל עולמם הפנימי שלהם, מה שמצליח לחלץ תובנות מעניינות במיוחד.
חדר משלה. יסמין
יסמין גרה בכניסה של מה שהיה פעם בניין ומתפקד כיום כמפעל - בניין פין שבתחנה המרכזית. אני מתיישבת בחדר שלה ואנחנו מדברות. היא מציעה לי לבוא איתה לשתות בבר הקרוב ומגבירה את המוסיקה שבוקעת מהרדיו הפשוט שבחדר. אני מסרבת ואומרת שאני מעדיפה שנשאר בחדר רק שתינו לפטפט ולצלם. היא מסכימה ואומרת שהיא תלך להביא בקבוק שתייה. כשהיא חוזרת, היא נשכבת על המיטה, מחייכת ושואלת עליי. אנחנו מדברות ומדברות.
מגבירה את הרדיו
"את חייבת להתלבש יותר סקסי", היא אומרת לי. "איך את מצפה למצוא גבר? לא שגברים זה תמיד מציאה גדולה, אבל אישה חייבת להרגיש יפה. זה חלק מהקיום שלה. למה את חושבת שהנבלות באים לכאן? בגלל הפיתוי שלנו. אולי תלכי לקנות לך משהו?", היא אומרת, ואני יודעת שהיא צודקת.
בגדי פיתוי
יסמין יושבת בחדר שלה בבניין שברחוב פין, עם הדלת פתוחה. "זה שאני עובדת במקצוע העתיק בעולם לא הופך אותי לנחותה או מדוכאת באופן יוצא דופן. מהרגע שאני מתעוררת, אני פותחת את הדלת כאן. אני לא אוהבת להיות לבד. אף אחד לא אוהב", היא אומרת.
אוהבת את החיים
"אני לא כמו הבנות האחרות כאן. לא כי אני יותר טובה, אלא מכיוון שאני לא מכורה להרואין, אלא לטיפה המרה. אני גם לא רוסייה ולא יהודיה. אני פלשתינאית גאה. הקעקוע על הכתף שלי נושא את שמה של ארצי, 'פלשתין', כדי שלא אשכח מאין באתי ושלשום לקוח כאן לא תהיה טעות מי אני."
"יש לי חדר משלי כבר שנים. אני משלמת שכירות למי שצריך. יש לי ניסיון חיים כמו לכל אדם אחר. אני חיה מיום ליום, ולא מתביישת במה שאני עושה. לא בחרתי את חיי ואני לא יודעת אם הם ישתנו. אני תמיד מאמינה שכן.זה נכון שהמשקה הוא זה שמספק לי את שמחת החיים. אבל אני אוהבת את החיים. אני אוהבת אדם".
דובון אחד משמש לחברה, כי אף אחד לא רוצה להיות לבד
"אני, כמו שאת רואה, חייבת ללבוש בגדי פיתוי. אבל אני אוהבת את הבגדים האלו שלי ואני מחליפה אותם כל הזמן. יש כאן גמ"ח בסביבה ויש את שוק התאילנדים, כיף לי להתלבש מההיצע שם. אני מחליפה צבעים ובדים, אבל הגזרה זה הכי חשוב, זה מה שגורם לבגד להחמיא. מי שלא יודעת איך להחמיא לעצמה היא בצרות".
במהלך היום נכנסו ויצאו מיני אנשים שהתעניינו בשירותיה של יסמין. "אני מעדיפה לבלות איתך מאשר להרוויח את הכסף היום", היא אומרת לי. "אני נהנית מחברתך, זה שונה מהאנשים שמגיעים לכאן".
לפנות ערב חזרתי הביתה.
ועם גולדה, רגע לפני שהלכה הביתה (צילומים: לאה גולדה הולטרמן)
עוד בערוץ האופנה:
מרגישים ערומים - טור מיוחד של שורטס, על כל הדברים שהם פשוט לא יכולים בלעדיהם
משבדיה באהבה: קבקבי העץ באו להרעיש גם כאן יום שמשי אחד בפריז: אופנת רחוב מעיר האורות ואי אפשר בלי הבזאר, מדור מכירות סוף השבוע שלנו
