הטרגדיה של שירות החוץ

מעולם לא הייתי גאה יותר להיות חלק ממשפחת שירות החוץ, כמו בשבועיים האחרונים. גם אם לא נקבל אגורה שחוקה מנערי האוצר, אני ארגיש גאה. סוף סוף שברנו את קשר השתיקה המשפיל וכמו אשה מוכה או ילד שנוצל במשפחתו שלו, אזרנו אומץ והגשנו תלונה. שני הדימויים האחרונים הם אמיתיים ונכונים ורק כך ניתן להסביר את ההשפלה שעברנו ב-15 השנים האחרונות. שתקנו רק למען הגאווה ולמען המולדת.

אנחנו אלה שלא מפחדים להופיע ברשימות חיסול של ארגוני טרור בינלאומיים, כפי

 שקרה לרבים מאיתנו, אך מנגד מפחדים לענות לטלפון מחשש שזה יהיה פקיד הבנק שישאל על המינוס בחשבון.

אנחנו אלה שלא מתביישים לשכב מתחת לרכב כמה פעמים ביום ברחובות הומי אדם ברחבי העולם, כדי לוודא שהילדים שלנו יגיעו בשלום לבתי הספר שלהם ובני הזוג שלנו לא יתניעו רכב ממולכד בלב שוק עממי, כפי שכבר קרא לחלקנו - אך אנו מתביישים מאוד שאחרי 25 שנות ותק צריך לבקש מההורים שיסייעו לנו לסגור את המינוס בבנק.

בקורס הצוערים מכינים אותך לכל צרה מדינית שלא תבוא ואתה יוצא עם הרבה ציונות ובלי טיפת ציניות לשרת את המדינה בניכר. אבל אף אחד לא הכין אותנו למקרה הגירושים הרבים ולהתפרקות המשפחות שאתה צריך לטפל בה בנציגויות נשכחות מעבר לים. אף פרק ממערך השיעורים של משרד החוץ לא מכין אותך לטפל בטראומה של ילדים שנעקרים פעם אחר פעם ממקומם וצריכים לבנות חיים אחרים מחדש. ב-20 השנים האחרונות ארזתי את ביתי ומשפחתי תשע פעמים, כלומר מעבר בינלאומי פעם בשנתיים בממוצע . לפני שאני מסיים את פתיחת הארגזים וסגירת הפצעים ממעבר אחד אני מתחיל לארוז מחדש.

נזקים נפשיים ומשפחתיים

העלויות החומריות של מעברים כאלה נמדדות בעשרות אלפי דולרים, שאף אחד לא מפצה אותך עליהם, אבל הנזקים הנפשיים והמשפחתיים הם מעבר לפיצוי כספי. אין אף ממשלה בעולם שלא מבינה ולא מטפלת בקשיים אלה כמו בישראל. בעולם המפותח או בעולם העני במדינות אויב או במדינות ידידותיות אין אח ורע למקרה שלנו, שבו מדינה מחליטה לחסל את שירות החוץ שלה באמצעות הפיכתו לכוח עבודה זול ומובס פנימית.

אני לא מכיר הרבה דיפלומטים ישראלים, שמבלים זמן רב בקוקטילים או על מגרשי גולף, אבל אני מכיר הרבה שליחים שלנו שעסוקים כול יום בהגברת הסנקציות נגד איראן, במלחמה בהסברה הפלסטינית השבעה והמתוגמלת, בתיאום פרויקטים ביטחוניים רגישים, ביזום פרויקטים כלכליים שמתורגמים ליצוא ומקומות עבודה בארץ ועוד ועוד. בכול תחום של חיי המדינה שליחי משרד החוץ מנסים לקדם ולשווק. כל זאת כשהם גלויים ומוכרים ומשמשים מטרות נעות לכול החפצים ברעתנו. על כך מעיד קיר האזכרה לנופלים בשירות החוץ.

זה מעשה התאבדות למדינה, שדווקא בשעה שאנו טוענים שדה-לגיטימציה של ישראל ואנטישמיות חדשה הם האיומים הראשיים על קיומנו, אנחנו מחסלים את הכוח המקצועי שאמור להילחם במלחמה הזאת. דווקא היום, כשהמלחמות שלנו מעופרת יצוקה ועד מלחמת לבנון השנייה ושתי האינתיפאדות הן מלחמות על דעת קהל העולמית, אנחנו מודיעים על חיסולה של הסיירת שאמורה להיות חוד החנית במאבק זה.

שתקנו יותר מדי זמן בשל תחושת השליחות והאחריות הלאומית. שתקנו על כך שהוציאו לנו שם של אנשי קוקטילים, למרות שכול אנשי קהילת המודיעין מבינים היטב מה אנחנו באמת עושים. שתקנו כשהוציאו לנו שם של גוף פוליטי, למרות שיש במשרד החוץ 11 מינויים פוליטיים מתוך אלף עובדים. שתקנו כשהוציאו לנו שם של אנשים מפלגתיים, למרות שכולנו רואים בעצמנו משרתי המדינה ונייצג כול ממשלה נבחרת בישראל בנאמנות ובמסירות.

לא נשתוק יותר אם לא למענו, כי אנחנו דור אבוד, אז למען הדור הצעיר שעדיין ניגש באלפיו למבחני הצוערות של משרד החוץ בכל שנה. שידע שיש פקידים באוצר שחושבים שניתן לקנות את הציונות שלו ותחושת השליחות שבו בנזיד עדשים. שידעו שישנם באוצר אנשים שחושבים שניתן להמשיך ולערטל 850 דיפלומטים שהיו אצילים מידי מלחשוף את ערוות המדינה ברבים. שירות החוץ קורס מזה שני עשורים לנגד עינינו - אז הגיע הזמן שנשבור את קשר השתיקה.

ד"ר רדא מנצור, איש שירות החוץ ושגריר לשעבר באקוודור