אופרה משופעת במתח

האם אשה אחת יפה יכולה לגרום לגבר שבגברים לוותר על כבודו? אולי היא יכולה לגרום לאשמאי זקן לכבוש את מרירותו? ואולי למלך לוותר על כסאו? "ארנני" היא אופרה על עקשנותם של הגברים. עקשנות עד טמטום. או אולי עקשנות מבורכת. בכל מקרה, אף אשה, גם לא יפה כמו אלווירה, לא תגרום לגבר לשנות את גורלו.

• הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet
  

שניים מענקי הרומנטיקה כתבו את היצירה המקסימה והדחויה הזאת: ויקטור הוגו וג'וזפה ורדי. הוגו, גדול סופרי הרומנטיקה הצרפתית, כתב את "הרנני" - סיפור על שודד ביריון, מפחיד ועקשן, שלרגע מטיל אימה על קרלוס, ראשון מלכי ספרד ומי שבעוד רגע הולך להיות קרל החמישי - הקיסר הגדול ביותר בהיסטוריה של המין האנושי, האיש ששלט על רבע משטחי העולם. 

גברים עקשנים משחקים משחקי כבוד ב"ארנני" (צילומים: יוסי צבקר)

ורדי, גדול מלחיני האופרה הרומנטית האיטלקית, הפך את הרומן הזה לאופרה. "ארנני" היא אחת האופרות הראשונות שלו, "עוד לפני שוורדי הפך לוורדי", כפי שנהוג לומר עליה בחמלה, כשמנסים להסביר מדוע כמעט שלא מעלים אותה על הבמות. למרות זאת, ורדי כבר היה ורדי: עם אריות גדולות מהחיים, מוסיקה סוחפת ומקהלות גדולות.

אשה אחת - שלושה גברים

אלווירה היא יפהפיה שבורה. היא עומדת להינשא בעל כורחה לדוד הזקן שלה האציל סילווה. היא אוהבת את ארנני, ביריון כריזמטי, פושע מטיל אימה וגבר שבגברים. גם הוא חושק בה. אבל יש עוד גבר נוסף שרוצה בה - דון קרלוס, מלך ספרד. ורגע לפני החתונה הוא מגיע גם כדי לממש את רצונו. כשארנני וקרלוס נפגשים בחדרה של העלמה הם רוצים לחסל אחד את השני. אבל אז מגיע סילווה הזקן וזועם על ששני גברים נמצאים בחדר עם ארוסתו.

העלילה מתפתלת בין הבטחות והסכמות בין הגברים ולבסוף זוכה ארנני בנערה, תוך שהוא מפקיד בידי סילווה את קרן היער שלו, ולמעשה ממשכן את חייו.  

מעמד האשה לא יציב במיוחד ב"ארנני"

בהמשך זוכה דון קרלוס באהדתם של נסיכי אירופה ונבחר לקיסר הגדול של האימפריה. הוא חוגג את ניצחונו בחנינה גורפת לכל הקושרים נגדו, ובהם ארנני, שעומד לשאת סוף סוף לאשה את אלווירה. אבל אז מגיח כמו מן הקבר, סילווה הקשיש, ותובע את עלבונו. או לייתר דיוק - את חייו של ארנני. כולם מבינים שהגורל, גם אם הוא אכזר, הוא שקובע בחייו של גבר, ואסור להפר את משפטו. ארנני דוקר את עצמו למוות, ומבטיח בזאת את כבודו.

בסוף מישהו ייפול

אפשר היה להכתיר אולי את פאטה בורצ'ולדזה הגרוזיני בתואר הכוכב הגדול של ה"ארנני" שעלתה אמש בבכורה באופרה הישראלית. הוא באמת היה מהפנט והבס שלו עמוק ויפה. גם פיירו ג'וליאצ'י, הוא ארנני, שר מצוין,

למרות שחזותו לא תואמת בדיוק דמות של קזבלן נוסח המאה ה-16. גם מישל קרידר בתפקיד אלווירה היתה לא רעה.

אבל השליט העליון של ההפקה התל אביבית הוא דווקא מיכאל זננייצקי, ולא בתפקידו כבמאי (כי הבימוי היה מינימלי עד לא מורגש) אלא דווקא כתפאורן. הבמה במערכה הראשונה בנויה כשיפוע מטורף, שהזמרים והמקהלה נאלצים לעמוד עליו ולשיר מבלי להתגלגל וליפול לעבר התזמורת והקהל.

ברגע מסויים בתחילת הארייה הראשונה שלו, דון קרלוס, שנחנק על ידי הצווארון הספרדי המפואר שהולבש, כמעט ומעד. מאותו הרגע החזיק הקהל באולם אצבעות שלא יתרחש אסון. אתמול זה לא קרה.