הריאליטי האמיתי של האח הגדול
הדיירים בבית האח הגדול עסוקים כל הזמן בכאן ובעכשיו, עד שאין ביכולתם להסתכל חודשיים קדימה. אנחנו צופים בהם מלמעלה, נדים להם ומעבירים ביקורת. ההקבלה לחיינו רק הופכת את העניין לעצוב יותר
בהתחלה הרגשתי שהצפייה בתוכנית הזו, כמוה כצפייה בתאונת דרכים: ברור ששום תועלת לא תצמח מזה. אתה יודע שאתה לא אמור להאט, שאתה גורם לפקק שאותותיו נשמעים בגלגל"צ, ושיש פוטנציאל שמישהו יתנגש בך מאחור. אבל יצר המציצנות משתלט, ואתה מתעלם מכל נורית אזהרה מהבהבת, ובוהה ברכבים של קורבנות התאונה שגם הם חטאו בהתעלמות מכל נורית אזהרה שהבהבה במוחם.
עכברי מעבדה
שתי עונות מתנהל דיון תקשורתי סביב השאלה כמה נמוך אפשר לרדת. הדיון ממשיך, המפרסמים רצים לתת חסויות, הילדים שלנו מתקלקלים מול המרקע, וארז טל מקפץ כל הדרך אל הבנק. ולמרות כל המתנגדים השפויים - ובראשם פסיכולוגים, אנשי חינוך או סתם הורים עם שכל – כל שנה מתחילה עונה חדשה.
עם חלוף הימים הראשונים בבית, החלו הדיירים לספק את מסע יחסי הציבור הראשון של התוכנית, חינם אין כסף. הפצצה הראשונה לעונה הונחתה: האם מקומו של התנ"ך בשירותים.
אחרי כמה ימים פתחתי את המחשב, ונודע לי שזה מכבר הופלה הפצצה הבאה בתור: "מעשה אהבהבים" לעיניי המצלמות והדיירים המזועזעים, בין דיירת לדייר (מאורס!). החלל המקוון נמלא דיונים בנושא, ולכל בעל-מחשב היו תובנות שהוא חלק בשמחה עם חבריו לרשת.
מה שמדהים בכל ההמולה התקשורתית הזו, היא שדיירי הבית אינם מודעים, כרגע, לבאז סביבם. הם סגורים בעולמם הצר כעולמה של נמלה, מנסים לצלוח תרגילים מטופשים של האח, ומזימות הדחה של חבריהם. המציאות, העכשיו והרצון לשרוד כה מעסיקים אותם, ובאינטנסיביות – עד שהם אינם מצליחים להרים את ראשם ולהסתכל חודשיים קדימה, או לחשוב על רגשותיהם של אלה שהשאירו בחוץ.
מבט על התמונה הרחבה
אנחנו האח הגדול שלהם. מציצים בהם מלמעלה, בזכות אי-אלו זוויות צילום המעניקות לנו פרספקטיבה רחבה יותר. תובעים דין וחשבון, מעבירים ביקורת על התנהלות כזו או אחרת, מגנים את קבלת ההחלטות שלהם, ובעיקר בזים לאלה המשנים את חברבורותיהם.
אם זה לא היה כה מקביל לחיינו, זה לא היה כל כך עצוב. גם אנחנו תחומים במעגל הקטן שלנו, מנסים לשרוד, רואים סנטימטר קדימה, ולא מסוגלים להכיל שהמציאות רחבה מהבנתנו; מאמינים שאנחנו מסמר העולם, ולא רואים את התמונה הגדולה.
גם לנו יש אח גדול. גדול אפילו יותר מאבי ניר. אני מאמינה שהוא האבא של כולנו. יש לו כל נקודת צילום ביקום, ללא עריכה לטובת הרייטינג. הוא אולי עושה מניפולציות כדי לבחון את התנהגותנו, אבל הוא הרבה יותר רחום מאיתנו. הוא סולח מראש על הטעויות, נותן לנו את הבחירה לעשות אותן, אבל מתפלל בשבילנו שניקח את ההחלטות הנכונות.
לזכור שיש השלכות
אם רק נאמין שמישהו רואה ובוחן אותנו מלמעלה - אולי נתחיל לחשוב לפני שאנחנו פועלים. נבין שאנחנו לא רואים את כל המציאות, אלא טפח קטן
ממנה. נדע שלמעשים שלנו יש השלכות, גם אם נגזר עלינו לעבור עולם כדי להבין אותן. אם נבין שיש מי שנמצא מחוץ לטווח הראייה שלנו, רגע לפני שאנו הופכים את חברבורותינו - אז אולי יש לתוכנית הזו הצדקה, מעבר לשיקולים הכלכליים של הזכיינית.
אני, בכל אופן, הבנתי את הפואנטה של האח הטלוויזיוני, והיא לא מצאה חן בעיניי. גם כך תרמתי לתעשיית היח"צ סביבה, אז כאיזון, הרשו לי להמליץ על סרט דוקומנטרי מעולה שראיתי בערוץ 8 - "מבוקבקים", על תעשיית בקבוקי המים והשפעתה על הסביבה. באמת מומלץ.
לפנייה לכתב/ת 
