לגור בבית, להרגיש במלון - דירה בצפון תל אביב
זוג הורים שראה לנגד עיניו את צרכיהם של הילדים לטווח הארוך, שיפץ את הדירה כדי לעכב, ולו במעט, את עזיבת הגוזלים. עיצוב אוורירי וריהוט שנבחר בקפידה תורמים לתחושת מרחב וביתיות
"ביום שהמשפחה נכנסה לגור בדירה הילדים סיפרו לחבריהם שהם עברו לגור בבית מלון", מספרת מעצבת הפנים עדי ברלר. "העיצוב הנינוח, הצבעים והארגון של הדירה גרמו להם (ועדיין) להרגיש כמו בנופש".
הדירה ממוקמת בצפון תל אביב, בבניין כבן 20 שנה. בשל מצבה וחוסר התאמתה לצורכי המשפחה, המונה שלושה ילדים קטנים, נדרש בה שיפוץ יסודי.
התכנון הראשוני היה בקנה מידה קטן גם מבחינה תקציבית, אך בשלב מאוחר יותר הוחלט לתכנן את כל הדירה מחדש, כדי שלא תיראה מורכבת מטלאים ישנים מול חדשים.
הרעיון המרכזי של התכנון הוא ליצור חללים שמתאימים לצורכי המשפחה בזמן הווה, עם אפשרות להגדירם מחדש בעתיד. לדוגמה, חדר המשפחה, הממוקם בסמוך לסלון ונתחם בחצי קיר, מתוכנן כך שיוכל להיסגר כיחידה אינטימית, הכוללת תשתיות מתאימות לבניית חדר רחצה.
להשאיר את הילדים קרובים
"ההורים מקווים שיחידה זו תעכב, ולו במקצת, את פריחתם של הילדים מהקן", אומרת ברלר. נישה מיוחדת בין פינת האוכל לסלון, המוגדרת לפי מידותיו של פסנתר (שעדיין איננו נמצא בדירה), היא דוגמה נוספת לתכנון עם מחשבה עתידית.
חלוקת החללים בדירה מציעה סביבת מגורים נוחה לכל חמשת הדיירים. היא כוללת מטבח, סלון, פינת משפחה, יחידת הורים עם אזור רחצה, חדר לבנות וחדר לבן.
מפני שהשטח מוגבל וצריך להכיל גם ילדים קטנים, על כל המשתמע מכך, נאלצה ברלר, בראש ובראשונה, לשים דגש על פרקטיות. "לילדים יש צרכים ואורח חיים משלהם", היא אומרת.
"לא יכולתי להתעלם מעובדה מהותית זו. אילו הייתי צריכה לתכנן את השטח הנתון לזוג ללא ילדים, התכנון היה שונה לחלוטין, ולא רק ברמת החלוקה של החדרים, אלא גם מבחינת הצבעים והחומרים".
שומרים על הסדר והניקיון
ההורים דואגים שהדירה תהיה מסודרת ונקייה באורח קבע, ולא רק בשביל צילום למגזין. לכל פריט יש המקום שלו ופתרון אחסון, המהווה מרכיב חשוב במיוחד כשמדובר בדירות עירוניות שאינן נהנות משטחים גדולים.
שידה מרחפת בצבע אדום שמקבלת את פני הבאים, הנראית כפרט דקורטיבי בלבד, משמשת כמקום אחסון למפתחות, דברי דואר ושאר פריטים קטנים, כדי למנוע את התפזרותם בדירה.
כל הורה יודע שבזמן שהקטנטנים חוזרים מבית הספר הם נוטים להיפרד מהילקוט היכן שמתחשק להם, בין אם זה בכניסה, במטבח או במסדרון המוביל לחדרי השינה.
נישות מיוחדות לילקוטים
כדי למנוע בלגן מיותר מסוג זה ביקשו ההורים מברלר לתכנן מקום מיוחד לילקוטים, ובסמוך לחדר המשפחה, שבו הילדים עושים את שיעורי הבית, הוגדר ארון מיוחד לילקוטים בתוך נישה בקיר.
המטבח מופרד מפינת האוכל ומהסלון באמצעות קיר עם שלושה פתחים, היוצר מראה סגור אך לא אטום וחוסם. הקיר, המשמש כחציצה, הוא פרט חיוני בדירות קטנות יחסית. לעומת זאת, בבתים גדולים ומרווחים קיר כזה אינו הכרחי כלל, מאחר שהשטח הריק הוא הגורם המפריד.
בפינת האוכל שולחן עץ אלון מסיבי וכיסאות לבנים המרככים את המראה הכבד. על הקיר שצמוד להם תלויה מראה גדולה. "המראה נועדה להגדיל את החלל ואת השולחן שצמוד לה", מציינת ברלר. "היא גם האלמנט הדומיננטי השני שפוגשים בכניסה לדירה, לאחר השידה האדומה. מטרתן העיצובית של המראה והשידה היא למשוך את הנכנס פנימה".
מסדרון מוביל לחדרים הפרטיים. הודות לעיצוב אוורירי לא דחוס ולריהוט נמוך חדרי השינה של הילדים נראים גדולים מכפי שהם באמת 3/4 מטר. כך גם חדר השינה של ההורים, שבאופן די מפתיע כולל מקלחון ומשטח כיור במקום שהיינו מצפים לראות שידת איפור.
פרטיות מוחלטת
"ההורים רצו אזור רחצה מופרד מהילדים כדי ליצור פרטיות מוחלטת וכדי שלא יהיה תור לחדר הרחצה בבוקר", מסבירה ברלר. מאחר שחדר הורים קטן יחסית וכולל גם את אזור הרחצה, ברלר נמנעה משימוש בגופי תאורה דומיננטיים במיוחד או בשנדלייר שימשכו את מרב תשומת הלב.
במקום זה נוספה תוספת של גבס בתקרה ובתוכה גופי תאורה פונקציונאליים, שהם דקורציה מעניינת בחלל שאיננה באה על חשבון שטח.
צבעוניות הדירה מבוססת על גוונים אפורים ומתונים, עם נגיעות מפתיעות וחיוניות של אדום עז. השידה האדומה בכניסה, כיסאות האוכל במטבח וכריות הנוי בסלון הם הבלגן היחיד בדירה המאורגנת למשעי של המשפחה הצעירה.
הכתבה באדיבות www.bvd.co.il - פורטל עיצוב הבית מבית המגזין "בניין ודיור"
לפנייה לכתב/ת 
