מפקד חיל הים שקל לפרוש, אך נענה לבקשת גלנט

הזעזועים בצמרת צה"ל, בעקבות חילופי הרמטכ"לים שיהיו בחודש הבא, נמשכים. ל-ynet נודע היום (ג') כי מפקד חיל הים, האלוף אליעזר מרום ("צ'ייני"), שקל לאחרונה לסיים את כהונתו כמפקד החיל בתחילת האביב, זמן קצר אחרי שהרמטכ"ל המיועד יואב גלנט ייכנס ללשכה בקומה ה-14 של בניין המטכ"ל בקריה.

מרום מונה לתפקידו באוקטובר 2007, בהמלצת הרמטכ"ל גבי אשכנזי ובאישור שר הביטחון אהוד ברק, אחרי שקודמו בתפקיד, האלוף דוד בן בעש"ט, פרש עקב חוסר שביעות רצון במערכת הביטחון מתפקודו במלחמת לבנון השנייה.

בין אשכנזי למרום שררה הערכה הדדית עמוקה ויחסים קרובים. השניים התקרבו במהלך השנים האחרונות, בעקבות מבצעים ארוכי טווח ומוצלחים, שמרום תכנן ופקד עליהם. מסיבה זו נתן לו הרמטכ"ל אשכנזי גיבוי, בפרשת מועדון החשפנות וגם אחרי ההסתבכות ב"משט הטורקי".

גלנט, מפקד בכיר לשעבר בחיל הים, לעומת זאת, מתח בשיחות סגורות ביקורת מתונה על תפקודו של מרום בפרשת המשט. זו כנראה היתה הסיבה שבגללה שקל מרום לפרוש סמוך לסיום תפקידו של אשכנזי. אולם, כתוצאה משיחה לא פורמלית שהתקיימה לאחרונה בין גלנט למרום ייושרו ההדורים בין השנים. גלנט הציע למפקד חיל הים שלא להיחפז בהחלטתו ומרום נענה. כעת נראה שהוא יכהן כמפקד חיל הים עד אוקטובר 2011 וישלים בכך ארבע שנים בתפקיד.

אלופים בדרך הביתה?

במקביל, נודע ל-ynet כי גם ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה במטכ"ל (אט"ל), האלוף דני ביטון, מתכוון לסיים בקרוב את תפקידו ולפשוט את מדיו אחרי כשלוש שנים וחצי בתפקיד. גם ביטון מונה לתפקידו בהמלצת הרמטכ"ל הנוכחי ובהנחייתו ביצע בהצלחה רבה את תהליך ההצטיידות מחדש של צה"ל, באופן שתיקן את הליקויים שנתגלו בתחום הלוגיסטיקה אחרי מלחמת לבנון השנייה.

מדובר בעיקר באותם ליקויים שנתגלעו במחסני החירום של מערך המילואים ("אשד נחלים"). לא ברור מה מניע את ביטון לשקול פרישה בקרוב, אולם ייתכן כי יש לכך קשר לחילופי האישים בלשכת הרמטכ"ל. בכל מקרה, עדיין לא מדובר בהחלטה סופית וייתכן ששר הביטחון ברק והרמטכ"ל המיועד יבקשו גם מביטון להמשיך בתפקידו עד סוף השנה.

אלוף נוסף המתכנן לפרוש בעוד כחצי שנה הוא גדי אייזנקוט, אלוף פיקוד צפון. אייזנקוט היה אחד המועמדים הבולטים להתמנות כרמטכ"ל אחרי אשכנזי והוא התמודד מול גלנט, שנבחר לבסוף על ידי השר ברק. ידוע כי אייזנקוט מתח ביקורת על התנהלותו של גלנט והתנהלותו של ברק בתקופת ההתמודדות על הרמטכ"לות. יוחסה לו מעורבות, אף כי לא פעילה, בפרשת המסמך שזייף על-פי החשד סגן-אלוף במילואים בועז הרפז, במטרה להכפיש את גלנט.

בכל מקרה, אייזנקוט נפגע מהיחס אליו ולכן סירב לבקשתו של השר ברק לכהן כסגן הרמטכ"ל, תחת פיקודו של גלנט. ברק רצה באייזנקוט, אותו הוא מעריך מאוד, כדי שיתרום למטה הכללי של גלנט מכישוריו ומנסיונו בניהול ובפיקוד על הגיזרה הצפונית - מול סוריה וחיזבאללה בלבנון.

גיזרה זו נחשבת כיום לחזית העיקרית, הנפיצה והסבוכה ביותר, שבה עשוי צה"ל להידרש להתמודד בתקופה הקרובה. ברק סבר כי לצידו

 של גלנט, שאת רוב תקופות שירותו בפיקוד בכיר עשה בפיקוד דרום, בעיקר בגיזרה העזתית, נחוץ מפקד בכיר ומנוסה שהתמחה בגיזרה הצפונית.

לנוכח שיקולים אלה הודיע אייזנקוט כי ימשיך לתפקד ככל שיתבקש כאלוף פיקוד צפון, בתקופה הרגישה הנוכחית, אך הודיע למקורביו כי הוא מתכוון לפרוש ברגע שנוכחותו בפיקוד צפון לא תהיהי חיונית. בסופו של דבר מונה לסגן הרמטכ"ל האלוף יאיר נווה, שהוחזר לשירות מהחיים האזרחיים. נווה מכיר היטב את החזית הצפונית. מה שמאפשר לאייזנקוט לממש את כוונות הפרישה שלו בעוד חדשים אחדים.