לסטודנטים אין רכבת, תעשיית הטרמפים משגשגת

פורום הטרמפים באתר האינטרנט של אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון יודע פעילות ערה לאורך כל ימי הלימודים, אבל ב"אדיבות" רכבת ישראל והשיבושים הקשים שמתחוללים בימים אלה בתנועת הרכבות מצפון לדרום, הוא כמעט כורע תחת העומס. סטודנטים במוסד האקדמי יודעים לספר כי בימים האחרונים יש מי שגם מצא הזדמנות פיננסית בעובדה שרבים מתקשים לנסוע אל האוניברסיטה וממנה, והעלה את דמי ההשתתפות שהוא דורש מהנוסעים ה"נספחים".

תנועת הרכבות בין באר-שבע לתל-אביב הופסקה לפני חמישה ימים ותסתיים במוצאי השבת הבאה, בשל שיפוצים

ועבודות להכפלת המסילה לבאר-שבע. כל זאת בשעה שקווי רכבת נוספים ברחבי הארץ סובלים משיבושים קשים, על רקע השבתת מערך הקרונועים בעקבות השריפה ברכבת ליד יקום בחודש שעבר.

על רקע השיבושים ברכבת מעדיפים רוב הסטודנטים לנסוע במכונית פרטית, וכדי לדאוג שההוצאה לא תהיה כבדה מדי וה"מסע" עדיין יהיה משתלם, הם מזמינים סטודנטים אחרים לתפוס איתם טרמפ. כל שהם מבקשים, בדרך כלל, הוא השתתפות צנועה בהוצאות על הדלק. "בתור אחת שעובדת בתל-אביב, אני נכנסת לאתר כמה פעמים ביום כדי לראות אם יש טרמפ", מספר דנה, תושבת באר-שבע שעובדת במרכז הארץ. "היום, בגלל ההשבתה של הרכבת, צריך להיכנס לאתר בכל כמה דקות כדי שמישהו לא יתפוס לך את הטרמפ, וזה יכול לקרות בתוך שניות".

יד רוחצת יד - ומבקשת קצת יותר

דנה מספרת כי סטודנטים מוכנים לעשות הכל רק כדי להימנע מהמרת הרכבת באוטובוס. "בדרך כלל האוטובוסים יוצאים מלאים מהתחנה המרכזית, וכשהם עוצרים באוניברסיטה - כבר אין מקום. לנסוע לתחנה המרכזית ולחכות שם בצפיפות כשלא בטוח בכלל שתעלה לאוטובוס - זה כבר מסורבל מדי". הטרמפים, לדברי דנה, הם פיתרון אידיאלי, הגם שלעתים יש מי שממנפים אותם לטובת הכיס הפרטי. "יש פה יד רוחצת יד, ולפעמים קצת מנצלים את העניין ומבקשים השתתפות גבוהה יותר בדלק", היא אומרת.

מתוך פורום הטרמפים של אגודת הסטודנטים. הצפה אחרי 10 דקות

נתן פישר, סטודנט באוניברסיטת בן-גוריון, הוא אחד מאלה ש"מתגלגלים" כל הדרך במכונית הפרטית מתל-אביב דרומה בגלל השבתת קווי הרכבת. כדי לסייע לסטודנטים נוספים שנתקעו בגלל ההשבתה הוא פרסם הודעה באתר "טרמפים". "הבעיה היא לא רק השבתת קווי הרכבת, אלא גם בעובדה שלא מתגברים את קווי האוטובוס. יש הרגשה שעושים לנו 'דווקא'. מה שוקרה ב'אגד' זה ממש מכות - אנשים דוחפים בכוח אחד את השני כדי לזכות במקום באוטובוס", הוא מסביר.

"אני עצמי נסעתי פעמיים בעמידה אחרי שהנהג אמר לי שיש מקום ולא היה. זה נורא לנסוע כל הדרך בעמידה", מעיד פישר, שהחליט לזנוח את התחבורה הציבורית ככלל. "החלטתי שאני לא יכול יותר עם זה שאנשים מבוגרים נדחפים, ושעדיף לי לנסוע במכונית".

להתרחב תוך כדי תנועה

גם יניב, תושב הצפון שנע בין באר-שבע לחיפה כמעט מדי יום לצורכי עבודה, פרסם מודעה בפורום. "אני לא נוסע ברכבת כי אני לא חושב שאני צריך לשלם 56 שקלים כדי לעמוד. זה הכול. נסו לנסוע פעם אחת במוצאי שבת, ביום ראשון או ביום חמישי. יש רק רכבת אחת שנוסעת מקריית-מוצקין לבאר-שבע, וזה קצת דפוק. עדיף לנסוע במכונית. כביש 6 עולה - אם אתה מנוי - 26 שקלים, תצרוכת הדלק היא כשמונה ליטר למאה קילומטרים, ובסופו של דבר זה יוצא כ-120 שקל. זה פחות או יותר מה שהיית משלם אם לא היית נוסע ברכבת".

לכן טורח יניב לפרסם באתר של אגודת הסטודנטים הודעה בכל פעם שהוא נוסע בסופי שבוע. "אחרי עשר דקות אני צריך להסיר את ההודעה, כי פשוט מטריפים אותי. אנשים מעדיפים לנסוע איתי במקום ברכבת כי פשוט אין שם מקום. אני לא מבין למה כביש 6 הצליח לשלש ולהכפיל את הנתיבים שלו כשיש תנועה, ורכבת ישראל לא מצליחה".

גלעד דולן, סטודנט להנדסת מכונות באוניברסיטת בן-גוריון, נמנה אף הוא עם אלה שפרסמו הודעה באתר כשהבין שייאלץ לנסוע במכוניתו הפרטית. הוא מספר שתמיד הוא יוצא לדרך עם מכונית מלאה בנוסעים. "אמצעי התחבורה המרכזי שלי הוא הרכבת, שאיתה בסך הכל יש לי יחסי אהבה-שנאה. היא לא מגיעה תמיד בזמן ויותר יקרה מאוטובוס, אבל נעים יותר לנסוע

בה. כשאין רכבת, זה בלתי נסבל לעלות על אוטובוס. אני נאלץ לקחת את המכונית שלי, ובמסגרת הזו אני גם עוזר לסטודנטים אחרים".

דולן מספר כי תעשיית הטרמפים כה משגשגת, עד שלעתים הוא צריך לומר למתעניינים שאין לו עוד מקום במכונית. "בימי ראשון בבוקר הביקוש תמיד גדול יותר מההיצע", הוא מספר למשל. אבל שלא תתבלבלו. למרות החוויה הסטודנטיאלית, מפוקפקת יותר או פחות - תלוי את מי שואלים, ולמרות קיזוז עלויות הנסיעה בזכות הטרמפיסטים המתמידים, גם הוא מחכה לגאולה אחרת לגמרי. "אני עדיין לא מבין למה משביתים את הרכבת כשאין מענה הולם לאזרחים", הוא אומר, ומקווה שהפעילות בכל זאת תשוב לסדרה בקרוב.