קמפיין בינלאומי לזכויות העם היהודי
אם ישראל רוצה למנוע את ההכרה במדינה פלסטינית, עליה לומר את האמת: ארץ ישראל היא ארצו של העם היהודי - מעולם לא הוכרה שם שום ריבונות אחרת
סאלם פיאד
חותר למטרתו בעקשנות ראויה לציון, הכרזה על הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967, שבירתה ירושלים, בחודש ספטמבר הקרוב. אבו מאזן,
שבתחילה היסס, ורק לפני מספר חודשים קבע שלא תהיה הכרזה חד צדדית על הקמת המדינה הפלסטינית, יישר קו, והתחיל לעסוק בהנחת אבני פינה לשגרירויות בעולם.
הכרזה חד צדדית של המדינה הפלסטינית, ייתכן גם שמדינות נוספות כמו קנדה ואחרות יעמדו לצידנו, אבל הן יהיו מיעוט מבוטל.
אובמה אמנם נחלש בעקבות המפלה שלו בבחירות האמצע, וחברי הקונגרס אמנם חתמו על מכתב הדורש ממנו להטיל וטו על
בשבוע שעבר
נתניהו התקשר לאבו מאזן: אפשר לקדם שלום
אטילה שומפלבי
בשיחת ניחומים על מות אחיו של הנשיא הפלסטיני, אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו: "אני מאמין בכל לבי, שבמאמץ ורצון משותף נוכל לקדם שלום אמיתי בין עמינו"
ניתן לבטל את הסכנה הזו ולומר שלא תהיה לכך שום משמעות מעשית, הרי כבר ב 1989 הכירו רוב מדינות העולם במדינה הפלסטינית שעליה הכריז יאסר ערפאת, ולא קרה כלום. אז זהו, שההבדל גדול מאוד, כיום יש רשות פלסטינית שמחזיקה בחלק משטחי יהודה ושומרון, למרות שאין לה שום אחיזה בעזה, לא ניתן להתעלם מההצלחה שלהם בבניית מוסדות הממשל, ובהתקדמות כלכלית שנשענת כמובן על הזרמה מסיבית של כספים בעיקר מהמדינות התורמות.
בצד הישראלי, ברור היום לרוב העם בישראל שהקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67 שבירתה ירושלים, היא מתכון ברור לחיסולה של הריבונות היהודית בארץ ישראל ועצירתו של הפרויקט הציוני.
מרבין ועד נתניהו
מאידך ראשי הממשלות בישראל, לא עומדים בלחץ הבינלאומי ונופלים שבי, זה אחר זה, כיוון שאין להם תשובה זמינה לשאלה מה נעשה עם הפלסטינים שחיים כאן.
זה התחיל ביצחק רבין, שנבחר על מצע המתנגד למדינה פלסטינית, ופנה להסכם אוסלו, המשיך באריאל שרון ("דין נצרים כדין תל אביב") כשהתחיל לדבר על כיבוש, הוא אמנם גירש את היהודים מרצועת עזה, אבל לא העלה על דעתו למסור את חברון ושילה, ובוודאי לא את ירושלים. אולם כיוון שנפרצה הדרך, הבאים אחריו מהימין אולמרט ולבני כבר קיבלו את הנוסחה של גבולות 67 שבירתה ירושלים, והסכימו לחלוקת העיר.
בבחירות האחרונות, כשהעם בישראל התפכח בצורה כל כך כואבת מהבריחה מעזה, ובחר ימין - הוא קיבל שוב ראש ממשלה שמסכים להקים מדינה פלסטינית.
מה שהתעלמו אריק שרון, והיום נתניהו, הוא שהמושג 'מדינה פלסטינית' אינו פלסטלינה, הפלסטינים בסיוע הסכמי אוסלו המופקרים והשמאל הקיצוני, הבהירו שפירושה של מדינה פלסטינית היא הכרה שירושלים כולל הר הבית והכותל המערבי, לא שייכים לעם ישראל, הם בכלל אדמה ערבית. הם יצרו משחק בינלאומי אחד "קווי 67 שבירתה ירושלים", ולכן גם אם אתה לוקח 3% מהשטח אתה חייב לתת תמורתו שטח אחר, "בתנאי שהוא יהיה איכותי", אומר אבו מאזן. נותר רק להתווכח על כמות הפליטים שיוחזרו לישראל.
כך, אולי מבלי שירצה, ומבלי מנדט מהעם, שיחק נתניהו לידי הפלסטינים, כשברקע לא מפסיקים לשמוע את שמעון פרס אומר "כיבוש", "כיבוש", כאילו שמישהו נתן לו סמכות לדבר בנושאים שמפלגים את העם כבר שנות דור.
לומר את האמת
ייתכן שלא נותר לנו הרבה זמן, אם אכן אי שם בקיץ תוכרז המדינה הפלסטינית, ורוב מדינות העולם יכירו בה, ובבת אחת יהפכו תושבי רמות אשכול וגילה לעבריינים. אם מדינת ישראל חפצת חיים חייבים לפעול היום, למרות שקשה מאוד לסובב את הספינה ב180% צריך לפחות לדאוג שלא תתנגש בקרחון הקרוב.
הדרך לכך היא לומר סוף סוף את האמת של העם היהודי. "ארץ ישראל היא ארצו של העם היהודי", מעולם לא היתה שייכת לעם אחר, מעולם לא הוכרה שום ריבונות אחרת על מטר אחד בארץ ישראל.
האגדה שהצליחו הפלסטינים לטוות, בסיוע השמאל הקיצוני, כאילו גבולות 67 הם גבולות ריבוניים מוכרים ממש כמו הגבול בין ישראל ללבנון, היא מסכת של שקרים שאין בינה לאמת כלום. קווי שביתת הנשק שהותוו ברודוס ב-1949 ומכונים הקו הירוק (בגלל ששורטטו בעיפרון ירוק), אף פעם לא היו גבול מדיני, להפך - בהסכם שביתת הנשק בין ישראל לממלכת ירדן נאמר מפורשות מספר פעמים שקו זה אינו גבול.
להלן ציטוט מההסכם בסעיף 6: "קווי שביתת הנשק שהוגדרו בסעיפים 5 ו-6 של הסכם זה נקבעו בהסכמת הצדדים בלי לחרוץ מראש הסדרים טריטוריאליים או קווי גבול לעתיד לבוא או תביעות של צד מן הצדדים בעניינים אלה".
הפתרון: אוטונומיה מנהלית
ישראל צריכה לצאת בקמפיין בינלאומי ולהודיע, שרק לעם היהודי שחזר לארצו אחרי 2000 שנות גלות יש זכות בארץ ישראל, הזכות הזו של העם היהודי, חודשה בהצהרת בלפור ובהחלטות חבר הלאומים ב-1922, החלטות שלא שונו ולא התבטלו מאז.
כל ניסיון לממש את השאיפות הלאומיות של עם אחר בכברת השטח הקטנה הזו יגרמו לחיסולה של מדינת העם היהודי בציון.
עם זאת, ישראל אינה מעוניינת לנהל את מערכות הכלכלה והחינוך של הפלסטינים, והיא תשאף להגיע להסדר של הפיכת הרשות הפלסטינית לאוטונומיה מנהלית. לאחר שממלכת ירדן תוכר כ"מדינה הירדנית-פלסטינית", יוכלו תושבי המינהל העצמי ביו"ש לקבל את אזרחותה של מדינה זו
רק אם מדינת ישראל תתבע קבל עם ועולם את זכויותיה על אדמת האבות, היא תוכל להקהות את העוקץ של התביעה הריבונית הפלסטינית, שנועדה לחסל את מדינת ישראל.
עדי מינץ, יו"ר מליאת מועצת יש"ע
לפנייה לכתב/ת 
אבו-מאזן ופיאד. בדרך להכרזה
צילום: AFP
מומלצים
