אם בטבע אין בזבוז - אז למה יש אצלנו?

שאלות רבות ניצבות בבסיס התמודדות אל מול אתגרי הסביבה המקומיים והעולמיים כיום. כך למשל - האם מבנה שצורך פחות אנרגיה, מפעל שמצמצם את הפליטות לאוויר וכלי רכב שמונע בחשמל - מזהמים יותר או פחות?

הגישה המקובלת היא שככל שכדור הארץ מתחמם - רמות הזיהום ביבשה ובאוקיינוסים עולות והמשאבים הטבעיים אוזלים. לפיכך, על האדם לשנות מאורחותיו ולצמצם את טביעת הרגל האקולוגית שלו, כלומר לזהם פחות, לצרוך פחות אנרגיה ומים וכן הלאה. אך האם זוהי הגישה האופטימאלית לאתגרים אלו?

צמד מדענים חוקרים – הכימאי בראונגארט והארכיטקט מקדונו, הציגו בשנת 2002 גישה חלופית, בה הגדירו מחדש את ההתנהלות הרצוייה של התעשייה ואופני הייצור. עיקרי גישה זו היא - למה לעשות פחות רע כשאפשר לעשות טוב?

בספרם פורץ הדרך "Cradle to Cradle" ("מעריסה לעריסה"), הם התחקו אחר הפעילות בטבע והבחינו, שכל פסולת משמשת כמזון, וכל עלה הנופל מעץ  - מעשיר את האדמה. לפי גישה זו, עלינו לחפש פתרונות יצירתיים באופן דומה. כך, פסולת בעולמנו יכולה להיות "המזון" של מוצרים חדשים כחומרי גלם, וזאת ללא ירידה באיכות החומרים ומבלי להשאיר "שאריות" פסולת אותה נצטרך להטמין או לשרוף. אם הטבע יכול, אז מדוע אנחנו לא יכולים?

ההזדמנות לחשיבה יצירתית

שולשת העקרונות המרכזיים של הגישה הם: פסולת היא מזון, השמש היא מקור אנרגיה שיש לנצלו והטבע מספק לנו מגוון ביולוגי בעל ערך רב. ההולכים בדרכם של הכותבים הוכיחו, כי חזון זה אפשרי, וחברות שונות אף מיישמות בפועל את הגישה.

כך, מפעל לייצור צ'יפס מתפוחי אדמה בהולנד תכנן מחדש את תהליכי הייצור על בסיס הגישה החדשה - באמצעות עבודה עם שלושת העקרונות המרכזיים בגישה - הצליח המפעל לייצר מים טובים להשקייה, עמילן וביו פלסטיק מתוך מעגל הפסולת האורגנית, ולייצר אנרגיה באמצעות שימוש במעכל בוצה.

בישראל, התעשייה והרגלוציה עדיין נלחמות לצימצום נזקים ולא נותנות את הדעת כיצד ניתן למקסם השפעה חיובית. כדי להגיע לאפקטיביות אמיתית ולשנות את הסביבה לטובה, אנו נדרשים להתמקד בטווח הבינוני והארוך ולהגדיר יעדים ברורים ומדידים לשינוי, זאת מבלי לוותר על הצלחות מהירות שחשובות לדירבון ולתמרוץ הארגון והשותפים.

ההזדמנויות לשינוי כבר ניצבות בפתחנו - חוק אויר נקי לדוגמה, שנכנס לתוקף בתחילת השנה, מהווה הזדמנות טובה למפעלים לבצע ניתוח כולל של הפעילות הקיימת ולתכנן מחדש את אופן הפעילות.

זו ההזדמנות לחשוב באופן יצירתי וחדשני, להחליף דיסקט ולעבור מהתעסקות בשאלות כמו - כיצד מקטינים את כמות המפגעים שמייצר המפעל או את זיהומי האוויר המים והקרקע, לשאלות כמו - כיצד ניתן להשפיע באופן חיובי ולהביא תועלת אמיתית? הפחתת הרע והמזיק, לעולם אינה משתווה לתרומה ולבניית הטוב.

הכותבת היא מנהלת חטיבת תכנון וסביבה, קבוצת הייעוץ אביב