לפני כולם: ישראלים עם אייפון מספרים על המכשיר

<< עוד בחדר 404: איש התוכן הוא זבן של טקסטים

חיטוט בגוגל דוקס העלה אוצר – טיוטה של כתבה שהכנתי לכלכליסט בינואר 2008, כחודש לפני יציאתה לאור. האייפון (הראשון!) טרם הגיע אז לישראל, ואנחנו קיבצנו פאנל של ישראלים שהשיגו מכשיר ושימשו מושא קנאה לסובבים אותם. בסמיכות חשודה, זמן קצר לאחר שערכנו את הפאנל פרסם כלכלון מתחרה כתבה זהה, וכבר לא היה טעם לפרסמה אצלנו. אז הנה היא.

האייפון עוד לא הגיע רשמית לישראל, אבל הוא כבר כאן, ובגדול. הערכות זהירות מדברות על מאות עד אלפים של משתמשים, שעברו את התהליך של הבאת המכשיר מחו”ל, פריצתו, התקנת העברית הפיראטית וחיבור לרשת סלולר מקומית – או קניית מכשיר פרוץ ממישהו שעשה עבורם את כל התהליך.

הזמנו שישה בעלי אייפון, שאותם מצאנו בשיטת חבר מביא חבר, כדי שיספרו לכם על הצעצוע הנוצץ שלהם – מה טוב בו, מה רע, מה עושים עם זה והאם כדאי לקנות עכשיו או לחכות. חברי הפאנל הם דורון ברקת, בן 31 מתל אביב, איש יחסי ציבור ובעל הבלוג "מציאות נושכת"; טליה זליגמן, בת 31 מתל אביב, מנהלת פיתוח תוכן ב-ynet; תומר ליכטש, בן 29 מתל אביב, מפתח תוכן ואינטרקטיב בכלכליסט ומחבר הספר "לורם איפסום"; ערן מילא, בן 33 מתל אביב, עורך, במאי ואיש שיווק; יריב נחשון, בן 40 מיפו, מתכנת ומפעיל פלונטר, חנות מקוונת למחשבים; ושגיא סטוניס, בן 34 מתל אביב, יועץ פרסום באינטרנט.

למה מיהרתם לקנות את האייפון כשהוא עוד נעול ולא נתמך בישראל, במקום לחכות לייבוא הרשמי?

נחשון: "מי שקונה אייפון הוא פריק, ואם אתה לא פריק – הסתבכת. הם מוציאים עדכון תוכנה לאייפון ומוסיפים שיפורים, ובמקביל נועלים את כל התיקונים שהצליחו לפתוח, אם אתה לקוח אהבל שלוחץ על יס"

.

ברקת: "אנחנו מאוד טולרנטיים לבאגים ולתקיעות, כי זה נותן תחושה כמו ההאקרים של פעם".

זליגמן: "זה ייבוש הביצות".

מילא: "זה סוג של כאב ראש, אני לא מעוניין להתעסק בכל סוגי הטכנולוגיה. ברור לי שתוך כמה זמן יפרצו את התוכנה שלי, ולא בא לי להיכנס לכל הסיפור הזה בעצמי. בפריצה יש אלמנט של פחד וכאב ראש. אנחנו סוג של מזוכיסטים – כולנו אנשים שונים אבל לכולנו יש את המוטיב הזה, המזוכיסטי. אנחנו מוכנים לסבול בשביל לקבל את זה".

למה?

"אני מניח שאצל כל אחד זה משהו אחר. אני אוהב דברים חכמים, בעיני זה גם חלק מההיסטוריה, זו איזושהי אבן דרך בסלולר, ולקנות אייפון זה להיות שם כשזה קורה".

אין פה נפילה להייפ המאוד חזק ומאוד אופנתי של אפל? יש נגנים יותר טובים וזולים מאייפוד, יש המון טלפונים שהם נגנים ורדיו ואינטרנט.

זליגמן: "זה היופי בכל מוצרי אפל. כמעט כל דבר אתה יכול להשיג, אבל באפל יש את הפשטות והנגישות".

מילא: "לכאורה, זה שיא הטכנולוגיה בצורה הכי פשוטה. זה מה שאפל תמיד עושים".

אין פחד שהאייפון יינעל, ייתקע או יפסיק לעבוד?

ליכטש: "השאלה שלך מוזרה, אפשר לשאול אותה על כל גאדג’ט, אבל איכשהו על גאדג’טים של אפל זה נהיה לגיטימי לשאול אותה. אתה לא פוחד שהדיוידי שלך יתקלקל?"

נחשון: "השאלה היא אם לקנות גאדג’ט שאין לו תמיכה ושירות".

רומנים מזדמנים

אנשים מסתכלים על המכשיר? הוא עוזר בסיטואציות חברתיות?

סטוניס: "רומנים מזדמנים יש הרבה. ישבתי במסעדה עם כמה אנשים והזנתי פגישה לאייפון, ופתאום יצאה איזה בחורה מהמסעדה בריצה ואמרה: ‘יש לך אייפון? קיבלתי את זה לא מזמן ואני לא יודעת איך לעשות פורוורד".

אז קיבלת ממנה מספר טלפון?

סטוניס: "שאלתי אותה 'יש לך installer?', ופתאום העיניים שלה קיבלו כזה מבט עגל, והיא חזרה למסעדה וקראה לחבר שלה. בכל מקום שאני מגיע ושם את האייפון על השולחן יש איזה דיבור באיזה שלב. זה וואחד אייס-ברייקר".

אז יש את השופוני, את הפוזה של לשים את זה על השולחן.

נחשון: "אם אתה שם אותו על השולחן, זה מפריע. אנשים מתעניינים בו. הבאתי את האייפון לסלקום כי רציתי להחליף את כרטיס הסים שלי מדור 3 לדור 2. ואז שמתי אותו על השולחן וכל הצוות בא ועשו 'וואו'. כמה מהם אמרו שידאגו שיביאו להם מארה”ב".

זליגמן: "לאן שאתה מגיע אתה מוצא את עצמך עובר אפליקציה אחרי אפליקציה ומדגים. זה תהליך מעייף, אתה לא רוצה שיחטטו לך בסמסים. זה פשוט הפך להיות מכשיר של הציבור".

יש מצבים שבהם אתם חוששים או מהססים להוציא את הטלפון?

זליגמן: "אם יש ילדים בחדר".

סטוניס: "זה עושה בונדינג".

זליגמן: "זה עושה בונדינג, אבל הם לא נותנים לך את המכשיר".

סטוניס: "אנשים מציקים. אני מוכן לסבול עם האחיינית שלי, כי מה לעשות, בבובות אני לא אוהב לשחק איתה".

מה החסרונות של המכשיר?

נחשון: "העברית — כותבים אותה חבר’ה עצמאיים, כמו שהיה עברית לאייפוד בהתחלה".

ליכטש: "כפתור ה-Enter ברוסית".

נחשון: "המכשיר לא יציב, הוא יכול לקרוס ואתה צריך לעשות לו ריסטרט. אני מעריך שכל מי שיש לו אייפון כל הזמן גם מתקין-מוריד-מתקין-מוריד כל מיני שטויות שיש לזה באינטרנט. בסוף נוצר סמטוחה".

זליגמן: "הוא חלקלק. הוא מתגלץ’ כל הזמן".

סטוניס: "הבטריה נגמרת מהר, כי אתה משחק איתו כל הזמן. בטריה לא להיט".

זליגמן: "בסמסים הוא משלים מילים הזויות".

מילא: "למכשיר הזה יש צד גאוני וצד מפגר. את הצד המפגר הם ילכו ויפתחו".

זה לא דבר שאתה רוצה להביא להורים שלך", אומר סטוניס, אבל מסביר ש"אני מוכן לספוג את כל הפליקים הקטנים בתמורה לאושר שהדבר הזה נותן".

כשאנשים שואלים לעצתכם, אתם ממליצים להם לקנות אייפון עכשיו, או לחכות לייבוא הרשמי?

סטוניס: "חברים מבקשים שאני אביא להם את זה, ואני יודע שזה הולך ליפול עלי בתור ערוץ תמיכה. אני אומר 'עזוב אותך, חכה, עוד מעט זה יהיה חוקי', או שאני אומר, 'יש את זה ביד2, תמצא, תקנה'".

זליגמן: "ההמלצה היא לא לקנות, אחרת אני הופכת להיות איש תמיכה. אני אומרת, 'חס וחלילה, אל תקנה, לא כדאי לך, יש בעיות עם העברית'".

הוא גורם לשינוי בצריכת התוכן?

ליכטש: "כשקיבלתי את האייפון הכנסתי אליו את הסים. אחרי שבוע קיבלתי סמס מסלקום שאומר 'חוייבת ב-90 שקל על הגלישה שלך בשבוע האחרון'. מסתבר שגלשתי באמת הרבה. האמת, לא היה לי לפטופ כשקיבלתי את זה, אז הסתובבתי בכל מיני בתי קפה עם ווייפיי, וזה היה פשוט חוויה מטורפת. אתה יושב, רואה סרטים, גולש באתרים קטנים. מכניס את השם והיוזר בכל מיני שירותים. אחרי כל ההתלהבות, וידאו זה בעיני צריכת התוכן הכי מבריקה של הדבר הזה, זה חוויה אחרת לגמרי. זה מעבר לצריכת וידאו, זה מין סוג של אינפוזיית וידאו אישית. לא סרטים — לגמרי יוטיוב".

זליגמן: "דבר אחד שהשתנה מאוד מהותית הוא שאני בודקת כל הזמן את המיילים שלי, ואומרת שאני אענה להם בבית כי אין לי כוח להקליד. יוצא שאני עונה למיילים מצטברים פעם ב-48 שעות, כי גם בבית אני מתעדכנת על המיילים בנייד. בפירוש, הנושא הזה של איחוד אייפוד וטלפון הפך לחווייה. אני הרבה פעמים גם מסתכלת עליו ואומרת: 'מה רציתי לעשות? להתקשר למישהו? אה, אולי אני אבדוק מיילים'".

ברקת: "גם כשהמחשב מכובה בבית ואני הולך לישון, אם עוד לא נרדמתי אני בודק אם נכנס אימייל. נוצר מצב שאתה עומד ברמזור רגע, בדיוק התחלף לאדום, אתה שולף ובודק אם נכנס איזה אימייל. אני שולח הרבה יותר סמסים, הגדלתי את החבילה שלי. אבל איפשהו זה יותר דאווין פקטור גם על עצמי. אם אני שוכב במיטה ובודק אימייל, עד היום לא הייתי קם לבדוק. זה באמת משנה? אם אני אקבל אימייל, אני אעשה איתו משהו?"

סטוניס: "אני מעדיף לשבת בסלון ולא לקום היום למחשב כדי לקרוא אימיילים חדשים או לקרוא כתבה, אני ממשיך לגלוש מול הטלוויזיה. זה בלקברי, אבל בעולם צבעוני יותר".

ליכטש: "השתמשתי בו בתור אייפוד וטלפון, בכלל בלי אינטרנט. הייתי כל היום עם אוזניות באוזניים, כל הזמן זרמו טלפונים, דיברתי, ניתקתי, כשאתה מנתק יש פייד אין של מוזיקה, פייד אאוט כשאתה עונה לשיחה. הכל חלק, מעין flow עם העבודה שלך – אתה לא צריך לעצור לענות, הכל עם האוזניות שלך".

מילא: "שלי לא פרוץ".

הלם בחדר. סטוניס מתאושש ראשון: "מה זה לא פרוץ?"

מילא: "לא פרוץ".

בעצם אתה מחזיק עכשיו משקולת ניירות מאוד יקרה.

מילא: "כן, מרצון".

מה אתה עושה איתו?

"אני כל יום פותח את המגירה, מנקה את האבק, מטעין אותו. זה כמו טמגוצ’י קטן".

השקעת בו כסף. מה עוצר אותך?

"אין לי כח להתעסק יותר מדי בסיפור הזה. זה לא כזה בוער לי".

מחכים לאייפון שאפל

כשחיפשנו בעלי אייפון עבור הפאנל הזה, הצלחנו למצוא רק שלוש נשים, אחת מהן יושבת איתנו. זה מייצג? אתם רואים אייפונים אצל נשים?

זליגמן: "בניגוד לגאדג’טים אחרים, אני חושבת שיש פה עניין שמצליח לפרוץ גבולות מגדריים. אנשים שלא מוגדרים כחובבי גאדג’טים וזה לא העניין שלהם, מצליחים ליפול. מבחינת אפליקציות, יש מכשירים הרבה יותר מסובכים שיש בהם הרבה יותר דברים ממה שיש באייפון. אבל איכשהו, הממשק הזה והאינטראקציה הזו גורמים לכולם בלי יוצא מן הכלל להתפעל".

יש בזה משהו גברי פרימיטיבי, עניין של ציד, של הישג, של להוכיח שאתה יכול?

נחשון: "אישה, בהכללה, היא יותר יוזר. הרבה יותר נשים משתמשות במחשבים מאשר גברים, אבל ברגע שהמחשב יעשה משהו לא בסדר, הן יקראו למישהו שיעזור להן. גבר מסוגל לשבת עשר שעות על האייפון, לריב איתו, לפרמט אותו — והאישה יותר פרקטית, היא רוצה להשתמש בטלפון ובכל האופציות".

זליגמן: "קל ליפול להכללות הללו. זה מתבקש".

אם תחכו חצי שנה-שנה, האייפון יגיע לארץ בצורה רשמית, בלי הבלגנים.

זליגמן: "ואז תראה את זה אצל גברים ונשים באותה מידה".

ליכטש: "ואז תראה את זה אצל עשירים. זה עולה 1500 שקל בחו”ל, בארץ אתה חושב שזה יעלה פחות מ-3500-4000 שקל? זה ישווק דרך איי דיגיטל, דרך סלקום, אתה חושב שאתה תקבל איזה הנחה?"

נחשון: "זה לא יהיה מכשיר מטורף שאנשים לא יוכלו לשלם אותו".

סטוניס: "הדבר הזה יעלה בארץ יותר כי הוא שווה יותר".

הוא יצליח בארץ?

ליכטש: "תחשוב איך החדירה של האייפוד היתה בארץ. בהתחלה, מי שהיה לו אייפוד, הסתכלת על זה כעל איזה תכשיט, ולאט לאט אייפוד הפך להיות מכשיר פופולרי, ולא כזה יקר".

וכשזה יקרה, אתם תתבאסו?

סטוניס: "יהיו מלא אפליקציות מגניבות, כמו להעביר קבצים מאחד לשני ברמה של גרור-והשלך בין מכשירים".

נחשון: "יש משחק פונג שאפשר לשחק מול עוד מישהו עם אייפון".

ליכטש: "אפשר לקחת שני אייפונים עם כדור ולשחק בים".

סטוניס: "ככל שהקהילה גדלה כאן, גדלה רמת האפליקציות והשירותים שיהיו לך".

נחשון: "זו פלטפורמה פתוחה שאפשר לעשות איתה מיליון ואחד דברים. ויצוצו דברים שאנחנו בגלל לא חושבים שטלפונים סלולריים יכולים לעשות".

ברקת: "אתה יותר מעורב בפנים, מבין איך זה עובד. כשזה יעבוד כמו נוקיה, אז זה ייהפך למוצר. זה יאבד חלק מהקסם שלו כשיהיה פתוח לכולם".

יש כאן מישהו שזה מוצר אפל הראשון שלו?

סטוניס מגלה שהוא היחיד שמצביע, ואז ממהר לנסות לתקן את הרושם: "אבל בעקבות זה יש מצב חזק שאני אקנה איזה מקבוק פרו".

הרגשת שהצטרפת לכת האפל?

ברקת מזהיר את סטוניס: "אסור לך לענות. חוקי הכת אוסרים עלינו לשתף פעולה".

סטוניס: "אנשי המק, כשאתה בא אליהם בהתלהבות הקשה, הם עושים פרצוף של 'אנחנו ידענו קודם'".

אין פחד מהרגע שג’ובס יכריז על האייפון ננו?

נחשון צוחק: "אני מחכה לאייפון שאפל, שהוא מביא לך שיחות סתם ככה, מה שהוא תופס ברשת. תגיד 'הלו' ותקבל שיחה בערבית".