מדוע קוצר עונשם של דורסי מיטל אהרונסון?
קביעת בית המשפט העליון כי עונשם של דורסי ומפקירי מיטל אהרונסון יופחת, עוררה אתמול (ד') סערה ציבורית וביקורת נוקבת, בעיקר כנגד השופט יצחק עמית. ynet בדק מה גרם לעליון להקל בעונש האחראים
החלטת בית המשפט העליון מהיום (ד') להקל את עונשיהם של שי סימון ושלום ימיני, עוררה תגובות קשות בקרב בני משפחתה של מיטל אהרונסון. אמהּ, ליאורה אהרונסון, תקפה את ההחלטה בחריפות: "הכרעת בית המשפט העליון היא לא סכין, אלא כמו בלוק שנופל על הראש". מלי יזדי, שנפצעה בתאונה, אמרה: "כנראה שבית המשפט העליון החליט שחיי אדם שווים הרבה פחות מאשר בית המשפט המחוזי. אני חושבת ששניהם היו צריכים לשבת 20 שנה בכלא".
למתקפה נגד ההחלטה הצטרף ח"כ משה מטלון, שכינה אותה "שרירותית ואיומה" והצהיר כי "המתקת עונשם של מפקירי מיטל אהרונסון היא הפקרות שיש לתת עליה את הדעת. מדובר ביום שחור למערכת המשפט".
- הכנסו לעמוד הפייסבוק של ynet
שי סימון - עונשו קוצר מ-20 ל-14 שנות מאסר בפועל בלבד
למעשה, גם שופט העליון יצחק עמית, שכתב את פסק הדין שפורסם היום, מציין כי "הכעס רב והתסכול גדול נוכח התנהגותו של סימון ותוצאות מעשיו, והרצון למצות עמו את הדין, מקשיח את לבו של היושב בדין". אז כיצד מנמקים שלושת שופטי ההרכב את החלטתם? פסק הדין, המשתרע על-פני 65 עמודים, כולל הסברים מפורטים של כל אחת ואחת מהחלטות השופטים. לפניכם תשובות לכמה שאלות שעוררה היום החלטת בית המשפט, כפי שהן עולות מפסק הדין:
- מדוע הפחיתו השופטים את עונש המאסר שהטיל בית המשפט המחוזי על הנהג, שי סימון, מ-20 שנה ל-14 שנה? בהחלטתו מציין השופט עמית כי הסיבה להפחתה נעוצה בחריגה הקיצונית של בית המשפט המחוזי מעונשים מקובלים במקרים דומים:
"בית המשפט המחוזי חרג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות. אכן, הרצון לנקוט ביד קשה כלפי אלה המזלזלים בחוקי התנועה, האדישים לחיי זולתם, משותף לכולנו. עם זאת, הגבהה כה חריגה של רף הענישה הנוהג, אינה יכולה להיעשות בבת אחת, והיא מבטאת סטייה מעקרון אחידות הענישה.
"חריגותו של העונש שהוטל על סימון, מביאה לעיוות במדרג הענישה ביחס לעבירות אחרות שהביאו למותו של אדם, עבירות הנמצאות במדרג חמור יותר של אשם מוסרי... קשה להלום כי מי שדקר אדם למוות ולאחר מכן נס מהמקום - וכאמור, הדין הפלילי לא מטיל עליו חובה לסייע לנפגע - יקבל עונש נמוך מזה של מי שהרג עובר אורח בתאונת דרכים, שלא ביסוד נפשי של כוונה".
- מדוע בכלל חשובה "אחידות בענישה"? לדברי השופט עמית, אחידות העונש הוא עיקרון העומד בבסיס תורת הענישה:
"אחד מעקרונות היסוד העומדים בבסיס תורת הענישה הוא עקרון אחידות הענישה. בבוא בית המשפט לגזור עונשו של אדם, עליו ליתן דעתו לרף הענישה המקובל. חשיבותו של עקרון זה נעוצה בצורך להבטיח את קיומו של עקרון שוויון הנאשמים בפני החוק ושמירת אמון הציבור בהליך הפלילי".
ראוי לציין כי בימים אלה מקדם משרד המשפטים הצעת חוק ממשלתית, שאחת ממטרותיה העיקריות היא קביעת "עונשי מוצא": מעין רשימה של עונשים "ממוצעים" במגוון עבירות, שיהוו נקודת-ייחוס לשופטים בבואם לגזור את דינם של נאשמים. חריגה מעונשים אלה - בין אם החמרה, ובין אם הקלה - תותר בנסיבות מיוחדות.
- אם כך, מה רף הענישה המקובל בעבירות דומות? לאחר שבדק זאת לעומק, יש לשופט עמית תשובה ברורה: בין 2.5 ל-9.5 שנות מאסר, ובוודאי לא 20 שנה כפי שגזר בית המשפט המחוזי על סימון:
"רף הענישה המקובל בגין עבירת הריגה בתאונת דרכים, תחת השפעת אלכוהול, לעתים בנסיבות חמורות ובצירוף עבירות חמורות (כגון חטיפה), לעתים כאשר תוצאות התאונה אף קשות מהמקרה דנן (הריגתה של מיטל אהרונסון, ש.ה), ולעתים בצירוף עבירה של הפקרה לאחר פגיעה, נע בין 2.5 שנים לבין 9.5 שנות מאסר בפועל... העונש אשר הוטל על סימון אף אינו פרופורציונאלי ביחס לעבירות הריגה אשר בוצעו בנסיבות חמורות בהרבה, ומעמיד את עונשו בשורה אחת, ואף מעבר לכך, עם עונשם של עבריינים אשר הרגו מתוך כוונה, תוך שימוש באלימות ובכלי נשק, לעיתים באופן הנושק לעבירת הרצח".
| העבירות | מאסר בפועל |
| הריגה, נהיגה בשכרות, הפקרה | 6 שנים |
| הריגה, נהיגה תחת השפעת סמים, הפקרה | 7 שנים |
| הריגה, חבלה חמורה, הפקרה, נהיגה בשכרות | 36 חודשים |
| חטיפה, נהיגה בפסילה ובשכרות, הריגת 4 בני אדם | 9.5 שנים |
| גרימת מוות, נהיגה בפסילה ותחת השפעת סמים | 5 שנים |
| גרימת מוות, הפקרה, שיבוש הליכי משפט | 6 שנים |
| הריגה, חבלה בכוונה מחמירה, הפקרה, נהיגה בפסילה | 9 שנים |
בפסק הדין מתוארים כמה מקרים שבהם ענישתם של מי שהרגו במתכוון, הייתה נמוכה משמעותית מהעונש שהוטל על שי סימון: "אדם אשר דקר אדם אחר למוות אגב ויכוח על דבר של מה בכך - מאסר בפועל ל-15 שנות מאסר בפועל... עונשי מאסר בפועל של 10 עד 12 שנה בגין מתקפה מתוכננת באמצעות סכינים, מברגים ומקלות, בעקבותיה נהרג אחד ונפצעו שניים... על אדם אשר תכנן נקמת דם, הצטייד באקדח וירה באדם למוות - עונש של 15 שנות מאסר בפועל".
- מדוע לא קיבל בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, שביקש להחמיר משמעותית את רף הענישה? לדברי השופט עמית, העלאת הרף חייבת להתבצע בהדרגתיות, ותוך קיומו של מדרג הגיוני בין עבירות שונות:
"העלאת רף הענישה צריכה להיעשות בהדרגתיות, תוך בחינה כפולה של רף הענישה, הן ביחס לעבירות הקונקרטיות, והן ביחס לעבירות אחרות... הבחינה האחת נדרשת על-מנת לשמור על עקרון אחידות הענישה, למען יושתו עונשים דומים על אלה המבצעים עבירות דומות. הבחינה השנייה נדרשת על-מנת לשמר קיומו של מדרג ענישה הגיוני בין העבירות השונות, כך שלא ייווצר מצב בו פלוני אשר הורשע בעבירה מסוימת, ישא בעונש כבד מאלמוני אשר הורשע בעבירה חמורה יותר".
- ומדוע הופחת עונשו של שלום ימיני, שנסע במכוניתו של סימון, מחמש שנות מאסר ל-2.5 שנים? שופטי העליון מסבירים כי מאחר שהפגיעה לא תוכננה מראש, ומאחר שימיני למעשה נקלע לזירה שלא מתוך כוונה לבצע עבירה, לא ניתן לראות בו כשותף מלא באירוע:
"לא ניתן לראות את ימיני כ'מבצע בצוותא' בהיעדר תכנון או קשר מראש. הנוכחות של ימיני ברכב אף אינה 'חבירה ספונטנית' לביצוע עבירה, אלא בגדר היקלעות לזירה ללא תכנון מראש של עבירת ההפקרה... לא הוכחה שליטה של ימיני על סימון המגעת כדי ביצוע בצוותא... לא ניתן לראות את ימיני כ'נוהג ברכב' או כמבצע בצוותא של עבירת ההפקרה, ולמיצער, אחריותו כמבצע בצוותא לא הוכחה למעלה מכל ספק סביר כנדרש בדין הפלילי".
השופט עמית מסכם: "(יש) להרשיע את ימיני כמסייע לעבירת ההפקרה לאחר פגיעה, במקום כמבצע בצוותא כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי. בכך אנו מעלים את רף הענישה בעבירת הסיוע להפקרה... הגיעה העת להעלות את הרף בעבירות אלה, שנקעה נפשו של הציבור מהן".
לפנייה לכתב/ת 
