א' התחננה לקצב: "די, תפסיק, אני לא רוצה"

"די, תפסיק. אני לא מעוניינת. אני לא רוצה". במילים אלו, לפי הכרעת הדין נגד משה קצב שהתפרסמה בצהריים (יום א'), ניסתה א' ממשרד התיירות להתנגד למעשיו של הנשיא לשעבר בעת שאנס אותה לראשונה. פרק א' בהכרעת הדין תופס כ-200 מתוך 319 עמודים, ולכל אורכו מצטייר הנשיא לשעבר כעבריין מין חסר מעצורים. לעומתו, גרסתה של א' זוכה לאמון השופטים.

"מי את המתלוננת א'", שואלים השופטים בפתח הפרק הארוך על א'. המתלוננת המרכזית נגד קצב העידה על עצמה שהיא שמרנית: "אני בדרך כלל סוגרת את הכפתור הזה", סיפרה לשופטים והצביעה על הכפתור העליון בחולצתה. השופטים קבעו כי "א' הינה אדם שנוטה לרצות אחרים; אופיה המרצה של א', בשילוב עם החינוך השמרני שקיבלה מבית הוריה, ותחושתה שהיא תלויה בפרנסתה באופי יחסה לנאשם - גרמו לה להמשיך לנהוג בנאשם בכבוד", וכפי שהיא עצמה העידה: "למרות המעשים שהוא עשה, אני עדיין נהגתי בו בכבוד, עם כמה שזה נשמע מגוחך".

• כל הדיווחים והפרשנויות - בעמוד מיוחד
• הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet
  

האונס הראשון אירע בלשכתו של קצב, שכיהן אז כשר התיירות, אחרי שהשניים השתתפו באירוע בפארק בתל-אביב. א' שיחזרה כי עם סיום האירוע, קצב טען ששכח דבר מה במשרד, וביקש ממה להתלוות אליו. כשהגיעו למשרד, א' התיישבה על אחד הכיסאות, כאשר לפתע התיישב לידה הנשיא לשעבר והחל לגעת בה. "היה ניסיון שלו להוריד לי את המכנסיים", שיחזרה בבכי כעבור שנים, "היו לי מכנסיים עם גומי והוא משך אותם כל הזמן למטה. וכאן התחלתי להיאבק איתו. הוא מושך ואני מושכת למעלה".

בשלב מסויים א' מצאה את עצמה על הרצפה. "אני לא זוכרת אם הוא דחף אותי, אם אני נפלתי כי ישבתי בקצה הכיסא, אני לא זוכרת את הקטע הזה, אני רק זוכרת שהייתי על הרצפה". על הרצפה התחיל מאבק בין המעסיק לעובדת. "אמרתי שאני לא רוצה, די במילים קטנות לא בצעקות, די תפסיק, אני לא מעוניינת... אני לא רוצה, ניסיתי להתנגד עם הגוף שלי".

קצב אחרי הרשעתו. "לא זוכרת אם הוא דחף אותי" (צילום: אבישג שאר-ישוב) 

אבל המאמצים לא הצליחו, וקצב הצליח לבצע בה את זממו. "פחדתי להיכנס להריון", סיפרה, "זה עוד יותר הלחיץ אותי... ואז אני לא זוכרת בדיוק איך זה נגמר, זה נגמר שם. זה או שהדפתי אותו, או שהסתובבתי, אני לא זוכרת, בדיוק איך זה נגמר. הוא לא גמר".

שלב ההדחקה: "חזרתי למשרד כאילו לא"

א' סיפרה בבית המשפט כי אחרי האונס חשבה שהדבר הנכון הוא להדחיק את האירוע: "לסגור, לשים בצד, זה לא קרה לי, למחרת חזרתי למשרד כאילו לא". אבל כחודשיים לאחר מכן, קצב אנס אותה בשנית, הפעם בבית מלון בירושלים."הוא ביקש ממני לעלות אליו לחדר", העידה א', והבהירה כי לא ציפתה למשהו חריג: "אני הבנתי שזה שנייה לחדר, הוא לא סיים להתארגן, וכבר יורדים לעבוד בלובי".

"כשנכנסתי, אז ראיתי שהוא בלי מכנסיים", סיפרה, "היום אני יודעת שגם היו תחתונים,

אבל באותו רגע לא ראיתי... החולצה הייתה ארוכה והיא הסתירה את התחתונים... הסטתי את המבט".

א' הנבוכה, שסברה שתכף קצב יתלבש והם יוכלו לרדת ללובי, התיישבה על קצה המיטה והסיטה ממנו את מבטה. אבל הוא דווקא נצמד אליה, והחל לגעת בחלק העליון של גופה. "הוא מתחיל למשוך לי את המכנסיים, ממש כמעט כמו מה שהיה בפעם הראשונה. הוא מושך ואני מתנגדת... עד שהוא הצליח להוריד אותם".

גם הפעם היא ניסתה להיאבק, ואמרה לו: "די תעזוב, אני לא מעוניינת, אני לא רוצה". אבל גם הפעם גבר עליה הנשיא לשעבר ואנס אותה. גם במקרה זה, לאור התנגדותה, לא הצליח להגיע לפורקן מיני.גם את האונס השני היא הדחיקה, בשל תחושת אשם שתקפה אותה. "כעסתי על עצמי", סיפרה, "איך לא ראיתי, איך לא שמתי לב, איך לא נדלקו לי נורות אדומות".

קצב התיז למחשוף משפריצר של עציצים

פרט למקרי האונס והמעשה המגונה שביצע בה, סיפרה א' בעדותה גם כי הנשיא לשעבר נהג לגעת בה בצורה לא ניאותה ואף דיבר איתה על מין ושאל אם היא משתמשת באמצעי מניעה.

הוא גם ביקש "לא מעט פעמים" שתבוא בחצאית לעבודה, ונהג להתחכך ולגעת בה, בין היתר בישבן, "עשרות פעמים". בשיחות טלפון ביניהם, למטרות עבודה, הוא אף ביקש ממנה לשכב על המיטה ולהוריד את חולצתה ותחתוניה.

דרור ניסן, דובר סיעת חד"ש שעמו הייתה א' בקשרי ידידות, נזכר בעדותו כי היא סיפרה לו על מקרה שבו קצב "התיז למחשוף בחזה מהשפריצר של העציצים".

השופטים ג'ורג' קרא, מרים סוקולוב ויהודית שבח התייחסו בהכרעת הדין לעובדה שגרסתה של א' התפתחה לאורך הפרשה. "לא התרשמנו כי מדובר בבדיה על מעשי אונס חמורים שמעולם לא התרחשו, אלא כי בפנינו גרסת אמת הנחשפת בשלבים, טפח אחר טפח, כאופייני לנפגעות תקיפה מינית". 

הרכב השופטים. התקשו לקבל את גרסת הנשיא לשעבר (צילום: טל כהן)

קצב גם הציג יומן בניסיון להוכיח שכלל לא שהה במלון הירושלמי, ונאחז בו "כבקרנות המזבח וטען שהוא מהווה ראיה ניצחת לחפותו". הוא התייחס אליו כ"ספר דברי הימים" וטען כי הוא עודכן יום יום, גם רטרואקטיבית.

אבל בחקירתו הנגדית של קצב התברר כי בין 7 ל-11 בספטמבר 1998, בזמן ששהה בגאורגיה, ביומן בכלל נכתב כי הוא אמור להשתתף בישיבת תקציב ובחתונה. בינואר 1998 הוא היה ברומא, אך האירועים והישיבות ביומן לא שונו או עודכנו. "אם נאמר כי לא השתכנענו בדיוק הרישום ביומן", קבעו השופטים, "אמרנו מעט".

"תכתבי, תכתבי"

בעדותה סיפרה א' על "מכתב השנה הטובה", שנכתב אחרי מקרי האונס. הסנגורים הציגו אותו בטענה שלא ייתכן שא' כתבה לנשיא לשעבר מכתב שופע "ביטויי חום ואהבה", אם נאנסה על-ידו כמה חודשים קודם לכן.

א' התקשתה אמנם להיזכר במכתב, אך טענה כי קצב הפציר בה לכתוב אותו. "תכתבי שאת אוהבת אותי, תכתבי, תכתבי", אמר לה, לטענתה. לאור הלחץ שהפעיל עליה, היא התחילה לכתוב טיוטה, שהוא לקח ממנה בלי שאפילו הספיקה לכתוב עליו את שמו.

"הבאתי לו את המכתב והוא קרא ואמרתי לו, לא, לא תיתן לי, תיתן לי לגמור את זה. להעתיק

 את זה... להעתיק את זה כאילו לדף יותר יפה, זה סתם התחמקות, כי אני לא רציתי לתת לו את זה", העידה, "כי עובדה שגם לא כתבתי למי, אם הייתי רוצה לתת לו את זה, אז הייתי כותבת לשר והייתי כותבת מ-א' והייתי כותבת תאריך". אבל השר התעקש. "הוא קיפל את זה והכניס את זה לתיק ואני ניסיתי ככה להגיד לו, לא תביא לי את זה. אז הוא אמר לי לא, לא, והוא ממש לקח את זה ושם את זה בתיק שלו וזהו".

השופטים הביעו תמיהה על כך שהנשיא לשעבר שמר את המכתב "מכל משמר" במשך שנים, וקבעו כי נאחז בו כדי "שישמש לו מגן ביום הדין". השופטים הבהירו כי לא התעלמו ממילות אהבה המופיעות במכתב, אולם "אין בו, גם לא בעקיפין, כל סממן ארוטי או כמיהה וגעגועים". השופטים מגדירים את המכתב כ"כנוע", שנועד לרצות את קצב - על רקע האווירה העכורה בינו לבין א'.