התלונות שהתיישנו: קצב השפיל עובדת שהרתה
על א.כ ממשרד התחבורה הוא זעם כשנכנסה להריון וטען כי היא פוגעת ביחסים ביניהם, לנ.ר הוא התקשר בשעת לילה ו"הזמין" את עצמו לקפה. שתיהן העידו על מעשים מגונים לכאורה מצדו של משה קצב. סיפורן של המתלוננות שלא נכנסו לכתב האישום
ארבע נשים נוספות, שהתלוננו נגד נשיא המדינה לשעבר, הוזמנו להעיד במשפטו של משה קצב - למרות שחוק ההתיישנות חל על תלונתן. אותן תלונות מתיישנות העידו על "שיטת קצב", וחיזקו את התשתית הראייתית נגדו. השופטים כתבו בהכרעת הדין כי הם מצאו בעדותה של א.כ ממשרד התחבורה, אחת המתלוננות שלא הוכנסה לאישום, תמיכה בגרסתה של א' ממשרד התיירות לעצם ביצוע המעשים. עדויות יתר המתלוננות "המתיישנות" תמכו באישומים גם בעניין ה' ול', בכל הנוגע לכוונה הפלילית-המינית המיוחסת לנאשם.
עוד מתוך הכרעת הדין המלאה:
- העדות המלאה: א' התחננה לקצב: "די, תפסיק, אני לא רוצה"
- "בואי נהיה כמו איציק וכוכי'". משפטי קצב
- א' והדילמה העיתונאית: מה הייתם עושים -דיון בעמוד הפייסבוק של ynet
- הכרעת הדין המלאה - בעמוד מיוחד
א.כ סיפרה כי בתחילת תקופת עבודתה במשרד התחבורה קצב החמיא
"המוציא והמביא":
שיטות המאפיה של מקורבי קצב
נעמה כהן פרידמן ואביעד גליקמן
הכרעת הדין חושפת שיטות של הפחדה, השפלה ו"בישול" ראיות. הכירו את אורי יואלי, רפי בן חור וצביקה ברוקנר, שפעלו בשליחותו ובידיעתו של משה קצב. שניים מהם מקבלים משכורת על חשבונכם
לה מאוד והיא הרגישה "מלכת העולם". היא סיפרה על שיחות טלפון ליליות עם הנשיא לשעבר. "בתקופה הטובה, הוא נהג להתקשר אלי הרבה בשעות הערב המאוחרות, ונהגנו לדבר על הכל", היא סיפרה.
לאחר כחצי שנה של עבודה משותפת ו"אווירה מלטפת", קצב אמר לה שהוא מוצא עצמו מאוהב בה, והוא "מפנטז" עליה. א.כ דחתה אותו בנימוס, אך הנשיא לשעבר חזר וביקש לקיים עימה קשר אינטימי. באותה עת, כתבו השופטים, היא סברה לתומה כי הנשיא לשעבר אכן מאוהב בה והגדירה את התאהבותו כ"תאונת עבודה".
קצב בבית המשפט (צילום: AFP)
באותו זמן הרתה העובדת לבעלה, וכשסיפרה לו על כך הוא כעס עליה והתריס כלפיה שהיא פוגעת ביחסים הנרקמים ביניהם. מאז אותו יום, כך על-פי הכרעת הדין, הלו"ז נחסם בפניה, היא לא זומנה יותר לאירועים ולא נטלה שום חלק בכל דיון שהתנהל במשרד. לכן, חשה שמעמדה המקצועי נפגע.
"אני נמשך אלייך"
אחרי חופשת הלידה, כך על-פי הציטוטים בהכרעת הדין, קצב שוב התקרב אליה. באחת השיחות הוא אמר: "כמה אני נמשך אליך וחזרת לגזרה, איך את נראית נפלא. המון, המון מחמאות, שאמרתי לעצמי אווי ווי, אבל זה היה מאוד. זה היה בשליטה. אפשר היה לחיות עם זה. לא נעים אבל אפשר לחיות עם זה".כחודש לאחר שחזרה לעבודה, היא סיפרה על אירוע בלשכה בתל-אביב. "הוא אמר לי משהו ואז ראיתי שאיבר מינו שלוף ממכנסיו וזקור... והוא ליטף אותו, ואז הוא ביקש ממני אם אני מוכנה לגעת, אם אני מוכנה ללטף. הייתי נבוכה... מבוכה איומה והוא המשיך, בבקשה, רק קצת, תיגעי, מה אכפת לך, רק רגע", סיפרה א.כ.
"זה נמשך מעבר למה שיכולתי לשאת, ברמת המבוכה וגם הבושה עבורו. אני זוכרת שאני פשוט התחלתי לצחוק מאוד, מתוך מבוכה ומועקה שכזאת של, איך אני יוצאת מהמצב הזה, ואז אמרתי לו אני מבקשת שתפסיק. אני לא אגע בך. הוא כיבד את הבקשה והכניס את כבודו למקומו... למכנסיו. ישבנו עוד כמה דקות והלכתי הביתה". לדבריה, היא חשבה שמדובר בהתאהבות ולכן לא עזבה את עבודתה.
היא תיארה גם אירוע נוסף, שאירע לדבריה בבית מלון בירושלים. "הוא משך אותי, כאילו הוא מושך לי את היד לכיוון המיטה ואני הייתי כזה רכונה ככה, אופסייד, על המיטה כאילו מן... הוא אמר לי אני לא יכול יותר, אני נמשך אלייך בטירוף. ואז הוא החליק את ידיו על החזה שלי לראשונה, זאת אומרת מדובר אחרי כמעט שלוש שנות עבודה. הוא שם את הידיים על החזה ודחף יד אחת למפשעה, השמלה קצת התרוממה. ואז הוא דחף את הידיים שלו למפשעה שלי. לא יודעת אם זה עשר שניות, דחף את היד על המפשעה ואז אני הזזתי אותה... את היד".
"יגידו שהבלונדינית נדלקה"
א.כ הסבירה מדוע לא התלוננה גם אחרי המקרה הזה ומדוע המשיכה לעבוד בלשכת הנשיא. "ידעתי יגידו האשה הזאת לא שווה שום דבר, נדלקה, נדלק עליה, השתמש בה זרק אותה. אם אז הייתי פורשת אני יוצאת מתוך הנחה כמעט מוחלטת שלא הייתי ממשיכה בתפקידים שאני המשכתי איתם... היו אומרים האשה הזאת, מה כאילו לא שווה שום דבר".לאחר התקרית השנייה שוב חזרה לה תקופת המידור. "כל מיני מצבים מעיקים, שפשוט מין תחושת נידוי והרגשה איומה, איומה, חרקתי שיניים... התרנגולים הצעירים קראתי להם, עוזרי השר תמיד, הם הפנימו את המסר של החרם על הנקבה. זה היה מין משהו כזה, כל כך לא ג'נטלמני. כל מיני דברים שברמה הג'נטלמנית אני הייתי, אני פשוט עברתי תופת. זה היה תופת".
בבחירות 1992 הליכוד הפסיד וא.כ נאלצה להפסיק את עבודתה, אך היחסים בינה לקצב לא נותקו. מדי חג היא קיבלה שיחת טלפון, בה איחל הנשיא לשעבר שנה טובה.
לא קיבלה עבודה
היא שוחחה עם קצב ביום בו נבחר לנשיא. "אמרתי מזל, איזה מזל שהשלמנו והמערכת יחסים כעת תקינה, אני מאוד שמחתי. המחשבה הראשונה היתה להיעזר בקשריו, שהנה הוא הנשיא והוא יעזור לי למצוא עבודה. ואז דיברנו... ואז הוא אמר לי, חשבתי על משהו בשבילך... אני רוצה לעשות תפקיד שהוא במיוחד עבורך. אני רוצה שתקימי יחידה". לאחר שלושה חודשים קצב התקשר אליה ואמר כי התקן עבורה לא אושר.א.כ הסבירה כי שברה את שתיקתה על רקע הפרסומים על א' מבית הנשיא. היא טענה כי שתקה, כיוון שלא נאנסה ובחלוף הזמן הרב, ננטע בה ביטחון לדבר על כך כ"זקנת השבט" המנוסה. לדבריה, "כיוון שאני לא סבלתי לכאורה, לכאורה מאונס, אז אני יכולה להיות יותר שקולה, יותר גם עבר פרספקטיבה של זמן, אני יותר מחושבת, הרגשתי זקנת השבט, שאני יכולה להשמיע את קולי בפרספקטיבה של זמן ומרחק".
השופטים עמדו בהכרעת הדין על קווי הדימיון בהתנהגות קצב ועוזריו, במקרה של א.כ ובמקרה של א' ממשרד התיירות - כמו הורדה מרכב במהלך נסיעה מירושלים לתל-אביב.
קצב, מנגד, אמר כי א.כ לא הביאה תועלת: "לא ממלאת את תפקידה. לא יעילה. היא לא חכמה. קפריזית מאוד, עסוקה בקטנות. רצתה להיות בכל האירועים שלי. לא סמכתי עליה, לא סמכתי על האמינות שלה". לדבריו, היא התלוננה כיוון שלא קיבל אותה לעבודה בבית הנשיא. "היא פשוט משקרת", אמר קצב. השופטים לא ממש קנו את גרסתו, והסבירו כי "עדות השיטה" של א.כ שימשה רק ראייה מסייעת ותומכת לעדותה של א' ממשרד התיירות, באשר לביצוע המעשים על-ידי קצב.
"החבר" מנע מקצב לבקר
נ.א, מתלוננת נוספת שעבדה במשרד התיירות, סיפרה כי קצב החמיא לה על מראה. "הוא היה יכול להעיר על משהו שלבשתי, שנראה לו יפה, או שאני נראית יפה באותו יום... הרגשתי עם זה מאוד לא נוח. היו מקרים שהוא היה מעביר אלי במהלך ישיבות כאלה פתקים, שגם ככה לשאול מה שלומך, את נראית יפה, או כל מיני הערות כאלה".היא גם תיארה בעדותה אירוע בו קצב חיבק אותה. "זה קרה בסביבות תאריך יום ההולדת שלו. הוא עצר אותי ואמר לי משהו כמו, אם לא נשיקה - אז חיבוק. ואז הוא חיבק אותי בשתי ידיים ונצמד אליי לכמה שניות והניח את הראש ככה על החזה. וזהו. אחר כך עזב, ואני פשוט הייתי בהלם וממש ברחתי מהלשכה. אני עמדתי עם שתי ידיים צמודות אל הגוף והוא חיבק אותי עם שתי ידיים מסביב לגוף. הוא נצמד אליי".
נ.ר, שעבדה במשרד התחבורה, סיפרה כי קראו לה לחדרו של קצב, שלא לצורכי עבודה. "באחת הפעמים הוא קרא לי לשיחה אצלו בלשכה, ורצה להכיר אותי ברמה של מי אני, בת כמה אני, מאיפה אני, מאיפה ההורים, מה למדתי, אם יש לי חבר".
על-פי עדותה של נ.ר, גם אותה הוא חיבק. "באחת הפעמים נקראתי ללשכתו, וכשהגעתי לשם, אז הוא ניגש אלי וחיבק אותי חזק בצד, ואמר לי בואי תראה איזה נוף משגע יש לי, נשקף מהחלון אצלי והאחיזה שלו היתה חזקה". היא תיארה כי בפעם אחרת היא נקרא לחדרו של הנאשם, לאחר שזה שב מחו"ל. הוא הביע אז את געגועיו אליה, חיבק אותה חיבוק חזק פנים אל פנים. נ.ר תיארה: "זה היה חיבוק של הבת האובדת חזרה. פנים אל פנים. עם חזקה והצמדה של החלק העליון. חיבוק חזה. זה היה לי נורא מוזר".
היא גם תיארה שיחה לילית בין השניים: "באחד הערבים אני מקבלת טלפון בסביבות 22:00 בערב. טלפון שאומר שלום מדבר 'משה'. את לא קולטת מי זה משה, ואז הוא אמר לי, כאילו משה השר. הוא אמר לי אני קופץ אליך לקפה, באותו רגע התכווצתי, נבהלתי, הייתי לבד בבית... ואז אמרתי לו אה, באמת? חבר שלי מכין קפה נהדר, וגם תגיד לי מתי אתה מגיע הוא יפתח לך למטה... אז הוא אמר לי אה... אז זה כנראה זמן לא מתאים".
לפנייה לכתב/ת 
קצב לאחר הכרעת הדין
צילום: אבישג שאר-ישוב
מומלצים
