לבבות מאבן ירושלמית
מתנחלי שייח ג'ראח היהודים תופסים בחדווה בתים בהן גרו משפחות ערביות, בכוחם של צווי אלוהים ובית משפט. צו הלב - ממש לא מעניין אותם
מברוק מתנחל יקר
סחתיין, בית חדש
איך מרגיש מי שעקר
מביתו את כבשת הרש?
עובר מחדר לחדר
מרגיש טוב עם עצמך
הכל אחלה, ממש 'בסדר
שזרקו בשבילך משפחה...
זה לא שחסרת חלילה
מקום לחיות ולגור
הרי מנגב עד גלילה
אין שער בפניך סגור,
זה לא שחיפשת מקלט
מפני אויבים שקמו עליך,
סתם חפצת לשוב לנחלת
אבות הבטחת אלוהיך.
רצית קדוש וקרוב
לעיר דויד בכל תפארתה
נו מה, זה לא מספיק טוב
בשביל לזרוק משפחה מביתה?
אתה המושל בכיפה
ארצך היא ואתה אדוניה,
קדושה בך אין אף טיפה
ולבך קשה מאבניה.
מנופף בצו בית משפט
כקוזאק ניצבת בדלת
עומד אטום לב ומבט
אל מול משפחה נגזלת,
שאין לה מגן ותמיכה
נוכרייה במדינה מתנכרת
כחולת תעודה כשלך
אבל כה שקופה ומודרת.
נו מה, גרים פה בכיף?
ואשתך, איך? מרוצה?
תגיד, עם יד על הלב
הריח של הדיירים הקודמים יצא?
והריהוט - לאט, לא בוער
משהו חדש כל פעם
ספה? וילונות? מקרר?
על פי התקציב והטעם.
רק "טיפ", בקטנה, ממני
ראי להתקין - לא כדאי
מעצבת פנים אינני
אבל מה שתראה שם - וויי, וויי!
נילי אושרוב, עורכת וכותבת
כל המקאמות - באתר של נינה
לפנייה לכתב/ת 
