האם יש תועלת ב"התעמלות מוח"?

בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה חדשה: תוכנות התעמלות למוח. מכוני הכושר האלה למוח אולי אינם דורשים שתקומו מן הכורסה (או מכיסא המחשב), אך הם בהחלט דורשים את זמנכם ואת כספכם. אתרי אינטרנט רבים מבטיחים לשפר מגוון של ביצועים קוגניטיביים, החל בזיכרון וכלה בהיגיון. האם באמת משפרות התוכנות את פעילותו הכללית של המוח?

בסוף שנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20, ערכו שלושה חוקרים מאוניברסיטת הרווארד, האבל, ויזל ולה-ויי, ניסוי גאוני בפשטותו.

הם לקחו קופים מיד לאחר לידתם ועד שישה ימים אחריה וסגרו את אחת מעיניהם במשך שלושה שבועות. כשפתחו את העין הסגורה היא הייתה עיוורת ונותרה כך לכל ימי חייו של הקוף. התברר כי העין הפקוחה, שהייתה פעילה, השתלטה על אזור המוח שבאופן נורמלי היה קשור לעין הסגורה.

אם חוזרים על ניסוי זה בקופים בני שלושה חודשים, סגירת עין אחת אינה פוגעת בראייה בעין זו. הניסויים האלה ורבים אחרים הראו כי התפתחות הקשרים בין תאי העצב במוח, הסינפסות, נקבעת לא רק על ידי תכנית גנטית, אלא גם על ידי רמת הפעילות במסלולים העצביים.

המוח הפלסטי

בעשרות השנים האחרונות מצאו כי חוזק הקשרים הסינפטיים בין תאי העצב אינו קבוע. קשרים סינפטיים מתחזקים כשהסינפסה פעילה ונחלשים כשהיא אינה פעילה, תכונה שקיבלה את השם "הפלסטיות של המוח", כלומר היכולת לעצבו מחדש.

מתברר שתהליכי למידה וזיכרון ותהליכים קוגניטיביים כרוכים בהפעלה ובהתחזקות של סינפסות. תוצאות אלו הביאו לרעיון כי ככל שנפעיל את המוח, כן נשפר את תפקודו.

בהתעמלות שרירים התמונה פשוטה. אנו יודעים שהפעלת שריר אחד מחזקת רק את השריר הזה ולא אחר. לדוגמה, תרגילים לחיזוק שרירי החזה אינם מחזקים את שרירי הרגליים.

האם אותו עיקרון פועל גם בהתעמלות המוח? האם הפעלה מוגברת של מסלול מוח אחד על ידי סוג תרגילים מסוים תחזק רק תכונה זו או גם תכונות אחרות הקשורות למסלולי מוח אחרים? ובכלל, מהם התרגילים הנכונים בהתעמלות מוח, הרי איננו יודעים מהם המנגנונים הבסיסיים הקשורים בתהליכים קוגניטיביים?

ספורט לנוירונים

ביוני 2010 התפרסם בכתב העת המדעי היוקרתי Nature מאמר הבוחן את אימוני המוח. קבוצות חוקרים מאוניברסיטאות קיימברידג', לונדון ומק'מסטר בדקו את השפעתם של "תרגילי מוח" על כושר למידה, זיכרון, למידה אסוציאטיבית והיגיון.

בניסוי השתתפו 11,430 בני אדם בגילים שונים וללא כל תהליכי בחירה מיוחדים. הנבדקים חולקו לשלוש קבוצות: שתי קבוצות, שמנו 4,000 נבדקים כל אחת, ביצעו שתי סדרות תרגילים שונות זו מזו, ואילו הקבוצה השלישית לא ביצעה תרגילים כלל.

כל המשתתפים עברו הערכה באמצעות תרגילים שונים ביום הראשון לניסוי ולאחר שישה שבועות שבהם נבדקי הקבוצות הראשונות "התעמלו" במשך חצי שעה לפחות שלוש פעמים בשבוע. תוצאות המחקר הראו שאצל המתאמנים חל שיפור רק בתרגיל שאותו תרגלו ולא בביצוע תרגילים אחרים.

לא נמצאו הבדלים ביכולת הביצועית הכללית של המוח בין שתי הקבוצות שביצעו תרגילים לבין קבוצת הביקורת שלא התאמנה. החוקרים סיכמו אפוא שתרגול במשך שישה שבועות אינו משפר את היכולת הכללית של המוח.

המחקר הזה מראה, לפחות לעת עתה, שאין בהתעמלות מוח כפי שהיא מוצעת ב"מכוני כושר למוח" או בתרגילים המצויים באינטרנט לשפר את ביצועי המוח באופן כללי. החוקרים מציינים בזהירות כי ייתכן ששנים רבות של ביצוע תרגילי מוח ישפרו את הקוגניציה, אבל הדבר לא נבדק.

יצחק פרנס הוא פרופסור במחלקה לנוירוביולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, מייסד האגודה הישראלית למדעי העצב ומקים מעבדות הנוער על שם בלמונטה בירושלים.

הכתבה התפרסמה בגיליון דצמבר-ינואר של המגזין "סיינטיפיק אמריקן - ישראל" בהוצאת אורט.