חיית עיר: סיור אישי עם הווטרינר רפי קישון

ד"ר רפי קישון, הוא דוקטור דוליטל. מהמרכז הווטרינרי שלו ברמת אביב, הוא יוצא למאבקים להגנה על זכויות בעלי חיים ועל הקשר המיוחד בין החיה הנקראת "אדם", לבין חיות המחמד שלו. הוא מרבה לכתוב מאמרים, להרצות וגם פירסם שני ספרים בנושא. קישון ג'וניור גר בבית אביו, אפרים קישון ז"ל, ומנהל את העזבון הרוחני של היוצר בעל השם העולמי ביחד עם אחיו ואחותו. בקרוב ייצא לאור, אוסף סיפורי החיות של אביו, בתוספת הקדמה משלו לכל סיפור.

כווטרינר פעיל תקשורתית, מנהל קישון את פורום חיות המחמד ב-ynet. הסיור איתו התברר כ"לִיטוּפיָה" מתמשכת ומפגש יזום ואקראי עם טורפים, יונקים, עופות, וגם דגים שנשאר מהם רק ראש ועין, והם מנה מובחרת במעדניות בני ברק. את תחילת הסיור רפי עשה עם שקית אוכל לחיות רמת-גניות, בסיומו, הוא חזר עם שקיות אוכל כשר למהדרין, מבני ברק.

• רוצים לדבר על זה? כנסו לעמוד ynet בפייסבוק
  

תנו יד להפסיק את הצער

"עמותת 'צער בעלי חיים' רמת גן, מהוותיקות בארץ, קיימת כבר 44 שנים. במתקן קטן, מתנדבים נותנים לב ותקווה לחיות נטולות בית. אני זוכר שכילד הגעתי עם הוריי למקום כדי לאמץ כלב.

"בעמותה לא מרדימים חיות, בניגוד למקומות אחרים בהם זו הדרך "לדלל" אוכלוסין, אלא מטפלים בהם מקסימלית. הכלבים והחתולים שבתמונה, שאני מטפל בהם, ועוד עשרות נפלאים וטובים הם למסירה לאימוץ. בואו לאמץ חבר לחיים. הכתובת: רחוב חפץ חיים 4 בתל אביב, גבול רמת-גן. טלפון: 054-2031977".

בואו לאמץ חבר. קישון וחברים ב"צער בעלי חיים" (צילומים: גילי מצא)

ללטף נמר

"בילדותי אבי היה הולך איתי בשבתות לביקור בגן החיות ההיסטורי בתל אביב, בשדרות בן-גוריון. עד היום, אם אני עוצם עיניים בריכוז, אני זוכר את סדר הכלובים. כשסגרו את גן החיות, "דייריו" עברו לספארי ברמת גן.

מגן החיות של ילדותי עדיין נמצאים השימפנזה שושי, הפילים ורדה ומותק וצבי הענק החיים עד 150 שנה.

"הספארי היום הוא גן חיות המשמש כגרעין רבייה חשוב לחיות בסכנת הכחדה. הספארי נמצא בחוד החנית של גני החיות העוזרים בשימור בעליי החיים בעולם. ביקרתי היום את חבריי משכבר הימים, שלא ממש התרשמו. הנמר, לעומת זאת, הראה רצון ברור לחסל אותי. התיישבתי מולו והתחלתי לדבר איתו. בשלב מסוים הוא מאס במונולוג, הזדקף ונתן חבטה על חלון הזכוכית, וממש נבהלתי. משם המשכתי לגוב האריות. כמה אימהות עם הגורים שלהם השתובבו בשמש. היה זה גילוי-אריות מרנין".

חשוב לחיות בסכנת הכחדה. קישון והנמר בספארי ברמת גן

סביח ילדות

"סביח - מנה נפלאה חמימה ומזינה של חצילים, ביצה וחומוס בפיתה עם עמבה. כאן המקום לתקן טעות נפוצה: מנת הסביח לא קרויה על שם המילה "בוקר" בערבית. אלא לכבודו של אדון עירקי שיצר אותה, שזה היה שמו הפרטי.

"ביקרתי היום בסביח האורגינלי של ילדותי, שנמצא במרחק שתי דקות ממקום מגורי בילדותי, ברחוב הרוא"ה 186 פינת נגבה ברמת גן. הבהרה חשובה: מי שקונה מנת סביח בלי עמבה, חוטא לעיקרון החצילוּת המחייב ולשלמות המנה. זה כמו לאכול סושי בלי וואסבי או סויה, או נקניקיה בלי חרדל או קטשופ".

"סביח בלי עמבה, זה חטא לעיקרון החצילוּת". בסביח האורגינלי של ילדותו

רומן שהתחיל בזריקה

"אימא שלי, חווה, מיקרוביולוגית ולבורנטית, עבדה שנים רבות כמנהלת מעבדה של קופת חולים כללית בבני-ברק. יום אחד, כשהייתי חייל, באתי לבקר את המעבדה וראיתי משפחה חרדית-חסידית מגיעה עם הבת הקטנה והיפה שלהם בת השש לבדיקת דם.

"הילדה הבלונדינית והמפוחדת, אסתי שמה, סירבה להושיט את אצבעה הקטנה לאימי שאיימה לדקור אותה. 'אל תפחדי ילדה', אמרתי לה בקול בוטח, 'אמא שלי לא תכאיב לך'. לא תיארתי לעצמי, שאפגוש את אותה ילדה כעבור 32 שנים, בתור מדריכת ספינינג בחדר הכושר בצהלה, אתאהב בה והיא תהיה זוגתי לחיים".

הביקור אצל הרופאה הוליד זוגיות לחיים. קופת חולים בבני-ברק

עין תחת ראש

"בזכות אסתי, יוצא לי לבקר בבני ברק לעיתים קרובות. אני מנסה ליהנות מהיתרונות של עיר תערובת בין ימי-הביניים לזמן הווה. 'מוכן ומזומן', היא מעדנייה לאוכל מזרח-אירופי: חמין, גפילטע-פיש, גאלר (רגל קרושה), קיגל וראש של קרפיון עם עין וגזר תקוע לו בפה, שרק אסתי מסוגלת לאכול.

"המוכרים החרדים בחנות לא הבינו למה מצלמים בה רופא 'חעייס', אבל כשגילי (הכתבת) אמרה: 'הוא הבן של אפרים קישון', כולם פה אחד אמרו 'אההה...!' הרגשתי נחת ששמו של אבי חדר את חומת הברזל החרדית".

"ליהנות מהיתרונות של עיר תערובת". במעדנייה לאוכל מזרח-אירופי

בית כנסת לכל שעה

"אומרים על תל אביב שזו עיר ללא הפסקה, אבל בני ברק תוססת לא פחות. רחובותיה הומים אדם וקצב האירועים והדמויות מרתק. בצומת הרחובות רבי עקיבא והרב שך נמצא בית הכנסת 'איצקוביץ', שפתוח 24 שעות ביממה".

"תוססת לא פחות". בלב בני ברק

שלט מחווה לאבא

"כשהייתי בן 6, החליט אבי שדי לו לצלם את המשפחה במצלמת 8 מ"מ, ולצלם סרט באורך מלא בשם 'סלאח שבתי'. הסרט מהווה את תמצית חוויותיו ומחקריו על החברה הישראלית כפי שהכיר אותה עם בואו ארצה ב-1949. תחילה היה במעברה, שם פגש באיש בשם סלאח שבתי שלא השתייך בסרט לעדה מסויימת, אבל לימים כל עדה מזרחית רצתה לנכס אותו לעצמה בגאווה.

"הסרט שזכה בתחילה לביקורות קטלניות, הפך להיות לסרט הישראלי הכי נצפה והכי מעוטר בפרסים בינלאומיים (2 גלובוס זהב ומועמדות לאוסקר). הייתי נוכח בצילומים שהיו במתחם הכפר הירוק, ויש בו היום שלט הנצחה קטן לסט של הסרט.  בימים אלה מועלה המחזה 'סלאח שבתי' ב'קאמרי', וזוכה להצלחה מחודשת".

היה נוכח בצילומים של "סלאח שבתי". ליד שלט ההנצחה

בית שהוא מוזיאון

"אבי נפטר לפני חמש שנים, בגיל 80 וחצי. אני גר היום בביתו שבאפקה. כל הקומה העליונה של הבית נשארה כמו שהיא: שולחן הכתיבה עליו כתב, העיפרון האחרון והדפים הלבנים. בארון הספרים עומדים עשרות ספרים שיצאו לאור ב-36 שפות וב-30 מיליון עותקים.

הקומה העליונה של הבית נשארה כמו שהיא. בבית אביו

"בימים אלה אחיי ואני שוקדים על הוצאה מחודשת לאור של ספריו. בבית, שהוא מוזיאון בפוטנציאל, נמצאים כל הכתבות, מסמכים, סרטי ה-8 מ"מ, אין סוף הקלטות ופרס ישראל על מפעל חיים שבו זכה.

רחוב קישון

"עיריית תל אביב הציעה לקרא רחוב קטן בתל אביב על שם אבא,

שיש בו רק שדה חרב של קוצים ואף לא בית אחד. עניתי להם שזה רחוב שמתאים יותר למשורר-מחאה אלמוני.

"הצעתי לקרוא על שמו את קטע רחוב אלנבי המגיע ממוגרבי ועד לים. אותו הקטע שאבי הפך לתעלת-מים בסרט הנפלא 'תעלת בלאומילך'. אני עדיין מחכה לתשובה מהעירייה. בינתיים גיליתי באזור התעשייה של בני ברק את רחוב הקישון שקרוי, מן הסתם, ע"ש תעלת הביוב הגדולה של המדינה.

• לכל הכתבות במדור "מסע עם כוכבים"
  

• גילי מצא עיתונאית וכתבת שצילומיה מתפרסמים בעולם