השירה כבר כאן

השירה כבר כאן

את על הרכבת? אני על הרציף.

אני במאורה. אני בנחל.

אהיה במלון. כרגע התעוררתי.

אז למה את סובלת? אני עדיין במשרד.

אני תשושה. מה שלומךָ?

אתה עייף? אני הולכת. עכשיו אחרי

חצות. היתה לי הארה.

שבת שלום גם לך, מתוקה.

"אז למה את סובלת? אני עדיין במשרד" (צילום: index open)

לילה טוב. יאללה, יאללה.

בייבי, בייבי, הגיע זמן לחזור.

אוהבת אותך. קיבלתי ספר לפסח.

חטפתי דיכאון. חיבוק חזק.

כבר מתגעגעת. כן. תודה. ישנתי.

ער? ערה?

מה שלום הילדות?

מקסים פה. עובד? עובדת?

אם אני מוזמן... אהוב שלי.

אוהב אותך.

אני בערב שירה של אפרת מישורי.

היה נחמד מאוד. השירה היא מיותרת.

עבדך הנאמן. אתה חבר שלי.

אל תדאגי. נמצא כבר דרך. נחפש.

SMS.

אשה טובה 

דַּוְקָא בִּשְׁנוֹת הָאַלְפַּיִם.

לְשַׁנּוֹת אֶת הַגִּיל וְלוֹמַר: אֲנִי בַּת אַרְבָּעִים.

כְּשֶׁאַתְּ בְּעֶצֶם בַּת אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם.

לִקְבֹּעַ שָׁלוֹשׁ פְּגִישׁוֹת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה

וּלְהֵאָנַח: אֲנִי בֶּאֱמֶת לֹא יְכוֹלָה. לֹא יְכוֹלָה.

כָּךְ פּוֹעֶלֶת אִשָּׁה אֲבוּדָה וּמַקְסִימָה וְנֶהֱדֶרֶת

וַהֲרֵי אֵין לָהּ בְּרֵרָה. פָּשׁוּט אֵין לָהּ בְּרֵרָה אַחֶרֶת.

זה טוב זה רע

אַסְבִּיר לָכֶם אֶת זֶה מִן הַהַתְחָלָה.

לַמְרוֹת שֶׁ

יֵשׁ לִי גֹּעַל נֶפֶשׁ. מִין בְּחִילָה קִיּוּמִית

לְהַגִּיד: "זֶה טוֹב, חֲמוּדִים שֶׁלִּי. זֶה רַע"

שָׁכַחְתְּ לְהַסְמִיק.

הֲכִי נִדָּחִים, הֲכִי מְקֻפָּחִים,

הֲכִי מְקֻלָּלִים. אֵלֶּה שֶׁגּוֹרָלָם לֹא שָׁפַר עֲלֵיהֶם

כִּי הֵ ם בֶּאֱמֶת מְיֻחָדִים.

הַפָּרָדוֹקְס שֶׁל הַשּׁוּלַיִם

כְּמוֹ הַפָּרָדוֹקְס שֶׁל הַחִדּוּשׁ

דּוֹרֵשׁ מִין גַּנֶּנֶת־עָל

כָּמוֹנִי בְּדִיּוּק. שֶׁתִּרְאֶה בְּלִי לִרְאוֹת. שֶׁתַּקְדִּים חִבּוּק

לִיבָבָה. שֶׁתְּפָרֵשׁ אֶת כָּל הַזֶּה הַזֶּה לֹא יוֹתֵר מִדַּי לְטוֹבָתוֹ, לֹא פָּחוֹת מִדַּי

לְטוֹבָתָהּ.

אֵיפֹה אֵשֶׁת הַסִּיגַרְיוֹת, הַוִּיסְקִי, הַחֲרִיכָה?

אֵיפֹה הַזַּעַם, הַחִכּוּךְ וְהַהַבְדָּלָה

וְהָאִשָּׁה שֶׁשִּׂמְלָתָהּ כְּבָר אֵינָהּ בָּאָפְנָה?

בַּגַּן שֶׁלָּנוּ זֶה אַחֶרֶת. עוֹבְדִים אֶת הַשִּׁירָה

בְּכֵּיף. כִּי אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים מַה נָּכוֹן וְכֵיצַד לְחַנֵּךְ

לְטוּב טַעַם, לְבוּז שָׁקֵט וְעִקְבִי

לְכָל מַה שֶּׁצָּפוּי, לַמְזֻיָּף, לְהָפוּךְ עַל הָפוּךְ, לָעוֹדְפוּת, לַיָּפֶה מִדַּי,

לַמִּבִּפְנִים וְלַמִּבַּחוּץ, לַתִּחְכּוּם הַשַּׁקְרָנִי, לַפַּשְׁטוּת הַמְזֻיֶּפֶת.

לֹא לִפֹּל לְמַלְכֹּדֶת "הַיֶּלֶד שֶׁל הַגַּנֶּנֶת".

לנעמי 

בְּאִמָּא'שְׁלָךְ.

שֶׁל עַיִן. לְעַצְבוּתֵךְ הַחֲדָשָׁה.

לְגוּפֵךְ הַמְקֻשָּׁט בְּכֶתֶם לֵדָה

בְּצוּרַת חֲטַף קָמָץ.

נִמְאָס לָךְ מִן הַמִּלִּים:

אִמָּא,

אַבָּא

וּשְׁאָר יְרָקוֹת

וְלֶאֱכֹל אֶת זֶה.

מְשׁוֹרְרוֹת מְרוּחוֹת עַל הַחַיִּים שֶׁלָּהֶן

כְּמוֹ חֶמְאָה בְּסֶנְדְּוִיץ'.

אָמנוּת הרכבת

מָצָאתִי אֶת אָמָּנוּתִי:

אֶצְבָּעוֹת טוֹפְפוֹת עַל מַתֶּכֶת.

לֹא שֶׁאֲנִי נַשְׁקָנִית גְּדוֹלָה

אֲבָל

בָּרַכָּבוֹת, בָּרַכָּבוֹת, הַתְּרִיסִים

נִפְקָחִים, הַלֵּב מְלַבְלֵב,

הַנְּשָׁמָה יוֹקֶדֶת.

חוקרת ומבקרת ספרות ושירה. מרצה במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון בנגב. עורכת יחד עם דוד וינפלד את מהדורת "כל השירים" של דוד אבידן. השירים התפרסמו בכתה העת כרמל מספר 15