חסימת אתרים: מי יעצור את המשטרה?
משטרת ישראל מנצלת חוקים החלים על המרחב הממשי ומשליכה אותם על הוירטואלי, כדי להגדיל את אחיזתה בנעשה ברשת ולסגור אתרים. והיא לא לבד - גם רשות שדות התעופה חוסמת אתרים בעלי אידיאולוגיה שלא מוצאת חן בעיניהם
<< עוד באתר חורים ברשת: פושעי הפונט Comic Sans לדין!
בחודש יולי, 2010, הורה מפקד מחוז תל-אביב במשטרת ישראל, ניצב שחר איילון, לכל ספקיות האינטרנט בישראל לחסום את גישת לקוחותיהן למספר אתרים זרים שסווגו על ידו כאתרי הימורים.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet
מדובר באקט בעייתי מהרבה בחינות, אבל לענייננו מספיק לציין שמקור הסמכות החוקית להוראתו של ניצב איילון היתה רעועה במקרה הטוב. ניצב איילון נשען על סמכותו לסגור "מקום משחקים אסורים" שמקורה בחוק העונשין. הבעיה המהותית בכך היא שניצב איילון סבור שהוראת חוק שמקנה לו סמכות לפעול באינטרנט ולחסום אתרים, בעוד שבדברי ההסבר לה ובפרוטוקולים של ועדות הכנסת שדנו בה, היא מתייחסת אך ורק למקומות ממשיים ולא וירטואליים.
כחודש וחצי לאחר מכן, ב-17 באוגוסט, צייתו ספקיות האינטרנט לניצב איילון והחלו בחסימת אתרי ההימורים, למרות שפעולה זו מהווה פגיעה בלקוחותיהן עקב הפרת החוזה עמם. ככל הידוע, ספקיות האינטרנט אפילו לא ניסו להתנגד למהלך או לפנות לערכאות כדי לבטלו, למרות שחלקן הצהירו שיילחמו על כך בבית המשפט. בכך הוכיחו הספקיות שלא משנה עבור איזה רוחב פס שילמתם, כשזה מגיע לזכויותיכם כצרכנים – הספקיות שמות עליכם את הפס הכי רחב שיש.
הוראתו של ניצב איילון הרגיזה לא מעט אנשים – החל בבלוגרים ששופכים את חמתם על כל התערבות בגישה שלהם לאינטרנט, דרך משפטנים שסולדים משימוש לא ראוי בכפיות משטרתית, וכלה במהמרים שחששו שמשטרת ישראלסוף סוף תצליח לעצור את תופעת ההימורים ברשת. זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו ירים את הכפפה ששמטו הספקיות ויגיש עתירה בנושא.
הראשונים לעשות זאת היו איגוד אינטרנט, באמצעות עורכי הדין דן אור-חוף ויוסי מרקוביץ’. אלה תקפו את ההוראה במספר רב של טענות חזקות וכבדות משקל, והם עדיין ממתינים להחלטות בנושא.
יש שוטר מאחורינו! מהר, תבלע את ה-SIM!
אחד המונחים שחוזרים על עצמם בעתירת איגוד האינטרנט הוא "מדרון חלקלק". החשש היה שקבלת הפרשנות של מפקד מחוז תל-אביב, לפיה הוראת חוק שנועדה למרחב הממשי מעניקה לו סמכות במרחב הווירטואלי, תיתן למשטרה מנדט לעשות ככל העולה על רוחה ברשת. לדוגמה, איגוד האינטרנט הביע חשש שהמשטרה תטען שמעתה כל בעל אתר נדרש לרישיון עסק כיוון שאתר אינטרנט גורם ל"התקהלות" במרחב המקוון – טענה שנשענת על אותה פרשנות משטרתית בדיוק.
החשש הגדול ביותר הוא שפרשנות זו תקנה לשוטר סמכות לסגור אתר בשל "הפרעת השלום", למשל אתרי חדשות המפרסמים ידיעות לא מחמיאות אודות פעילות השלטון, אתרים הקוראים להפגין, ואתרי ארגוני עובדים הפועלים לארגון שביתות. כל אלו גורמים, מטבעם, ל"הפרעת השלום", ופרשנות המשטרה מקנה לה סמכות לסגור את כולם. זוהי אינה סמכות משטרתית רצויה במדינה דמוקרטית.
הסיבה לכך שהנושא עולה כעת שוב מקורה בשתי ידיעות לא קשורות לכאורה שהתפרסמו השבוע. הראשונה היא ידיעה בהארץ לפיה רשות שדות התעופה חוסמת אתרים אידיאולוגים ברשת האלחוטית הציבורית של נמל התעופה בן-גוריון. לא ברור מי הסמיך את הרשות לקבוע מהו אתר אידיאולוגי, לחסום לי את האינטרנט, או לקבוע שאידיאליזם זה רע. כן ברור שמדובר בהפרה בוטה של חופש הביטוי, שהחופש למידע מהווה אחד מיסודותיו - ועל אחת כמה וכמה כשאחד האתרים החסומים הוא אתר ארגון שלום עכשיו - שבין אם אתה מסכים איתו ובין אם לא, לא ניתן להתעלם מחיוניותו לדיון הציבורי בישראל. רשות השדות התעופה מיהרה כמובן לגלגל אחריות על 012, ספקית השירות שלה. מרשות שדות התעופה נמסר שבעקבות פנית "הארץ" הורתה הרשות לספקית האינטרנט לבצע תיקון שישקף את כללי ההתקשרות המקוריים. רש"ת הורתה לספקית לספק גלישה חופשית למעט אתרי הורדות, פורנו והימורים.
בכתבה השניה בנושא, בית המשפט בקליפורניה הסתמך על הוראת חוק בת 30 שנה שמתירה לשוטר לערוך חיפוש בכליו של עצור, כדי לאפשר לו לחטט במכשיר הסלולר של העצור ללא צו חיפוש. במונחים ברורים יותר: שוטר בקליפורניה יכול לחפש בתיבת המייל, בהודעות ה-SMS, ביומן האישי, באנשי הקשר, בלוח הפגישות ובספריית התמונות, שנמצאים כולם על מכשיר הטלפון הסלולרי, והכל ללא צורך בצו.
תחשבו מה תהיה ההשלכה של החלטה כזו כשמכשירים סלולריים ירכזו גם מידע פיננסי ורפואי אודותינו - דבר שיקרה כנראה כבר בעשור הזה. יכולתה של המשטרה לבצע חיפושים חודרניים ללא צו היא אחד הסממנים הברורים של מדינת משטרה, כיוון שהדבר מהווה סכנה לזכויות האזרח במדינה. והחלק הכי טוב? ההחלטה בוססה על הוראת חוק ישנה על המרחב הווירטואלי. נשמע מוכר?
התייחסתי לאותה החלטה כבר לפני מספר חודשים, במילים הבאות:
"אם נפרש חקיקה מסמיכה כחלה באופן אוטומטי על המרחב הווירטואלי, הרי שסעיף 22 לפקודת סדר הדין הפלילי מסמיכה שוטר לחפש, ללא צו, בתיבת הדואר הווירטואלית שבמכשיר הטלפון הסלולרי של עצור… יש בפרשנות זו כדי להפוך את המרחב הווירטואלי לפרוץ לחלוטין בפני רשויות אכיפת החוק… קבלת פרשנותו של ניצב איילון מהווה צעד ראשון במורד "מדרון חלקלק", שהמשכו בהקניית סמכויות נרחבות אשר יש בהן כדי לפגוע בזכויות יסוד במדינת ישראל".
כאמור, לפעמים מדרונות חלקלקים מתגשמים.
אז מה יחס ההימורים על הדמוקרטיה הישראלית?
בית המשפט הישראלי עוצד בפני החלטה מאוד מסובכת; על המאזניים ניצבים לא רק אתרי ההימורים שנחסמו - אופייה של מדינת ישראל כולה ניצב בתווך. האם הרשויות יוכלו לחסום אתרים אותם הן מגדירות כאידיאולוגיים כרצונן? האם שוטר יוכל לקרוא את המיילים שלי בנייד אם אראה לו חשוד ברחוב?
תמרורי האזהרה ניצבים על הדרך ומעידים על כך שאנחנו ניצבים על קצהו של מדרון חלקלק. בעתירתו של איגוד האינטרנט, בית המשפט יידרש להחליט האם אנחנו כמדינה, עוצרים את ההדרדרות ושומרים על מעמדו של האינטרנט כאמצעי החשוב ביותר למימוש זכויות האזרח במאה ה-21, או שאנחנו מצטיידים בזוג מגלשיים וגולשים קדימה במדרון החלקלק, אל עבר מדינת המשטרה המקוונת.
אוריה ירקוני הוא עורך דין בעל תואר במדעי המחשב ורקע ביזמות, המתמחה בדיני מחשבים, קניין רוחני, נייטראליות רשת ומה שביניהם.
עוד באתר חורים ברשת: למה לעבוד קשה? כך תפתרו סודוקו עם אייפון ואנדרואיד
לפנייה לכתב/ת 
