גמל שמאלני

במשפחתי לא מזילים דמעה על העלמותו של השמאל. עדיין אומרים רבים, אם מתוך הרגל או מאמונה צרופה, כי השמאל שולט במדינה ובחברה הישראלית. למרות נוקשתן של העובדות וקשיות עורפם של המספרים המצביעים לכיוונים הפוכים, האמירות הללו חוזרות ונשנות. מדוע? הרי בכנסת הנוכחית ישנו בלוק של 82 חברי כנסת מהמרכז ומהימין לסוגיו השונים. אם מוסיפים אל בלוק זה את מפלגתו החדשה של ברק אנו מדברים על 87 חברי כנסת של מפלגות מרכז, ימין מתון, ימין מסורתי וימין קיצוני או מפלגות ימין יהודי-דתי מתון, וימין יהודי-דתי חריף. אם כן, מדוע נתפס השמאל עדיין כשולט בכיפה?

סוף הדרך

אין מחנה זה מודע לכך, אך הוא הגיע לסוף דרכו ההיסטורית. אין הוא יודע לאן לפנות. הוא חושש מקבלת החלטות ומתקשה להעריך נכונה את גודלה של דבשתו התרבותית והכלכלית. זהו גמל ליברלי המביט במראה ורואה עופר איילים שמאלני.

לא רואים את הדבשת

והדבר האחרון הוא כמובן חוסר היכולת להסתכל במראה ולראות כי יש לך דבשת. כי אתה גמל. בישראל מתנהל משחק הונאה והכחשה עצום המתרחש במגרשו של השמאל. ההונאה היא עצמית וההכחשה היא של מציאות חברתית, כלכלית ופוליטית שבה השמאל חי בימין בווילה שבנה אי שם בהרצליה ומדבר שמאל בעיתונים, בטלוויזיה ובאולמות הכנסים האקדמים בחוץ לארץ. הונאה עצמית זו מתכחשת לעובדת היותנו גמלים וכגמלים אנו מכוערים למדי. זהו הרעיון הגלום בדבקות הרומנטית בסמלו של הצבר הקוצני מבחוץ ורך ומתוק מבפנים. ישנם רבים שעדיין לא נטשו סמל זה מבחינה פסיכולוגית ותרבותית. הוא אשר אמרנו שמרנות כן שינוי לא.

השמאל של היום עדיין לא מוכן לדבר בשפה ברורה וחדה על מה שהוא באמת. אודות מיקומו המדוייק ועל הצורך להסיק את המסקנות המתבקשות ולפעול באופן רלוונטי למען שינוי חברתי. שינוי זה מחייב מרי אזרחי הקורא להקמתה של מדינת ישראל כמדינה ששלטון החוק הוא הכלל המרכזי והיחיד שבה. אין מה להזיל דמעה למען שמרנות. היא הרי שרירה וקיימת. על כן גם יש תחושה שהם עדיין בשלטון. כי הם באמת שולטים.

מאיר עמור הוא פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קונקורדיה מונטריאול וחבר בתנועת "הדמוקרטיים"