ריקוד מסומם
ב"ברבור שחור", הבמאי דארן ארונופסקי ("רקוויאם לחלום") לוקח את נטלי פורטמן למסע התבגרות פרוורטי בעולם הבלט. כעת הוא מספר ל-ynet על הזוגיות החדשה של הכוכבת והאובססיה להתמכרויות. ואיך זה קשור ל"אנגרי בירדז"? התשובות בפנים
עוד בטרם תמה עונת האוסקרים הנוכחית, כבר צובר לו "ברבור שחור" מעמד קאמפי. השילוב של הבלט הקלאסי מאת צ'ייקובסקי עם אימה פסיכולוגית נוסח רומן פולנסקי ומשחק אובר-דרמטי של ברברה הרשי המזכירה את פיי דנאוויי ב"אמא יקרה" - כל אלה כבר הפכו את סרטו של דארן ארונופסקי למושא של חיקויים ופרודיות, האחרונה שבהן, מצחיקה במיוחד, ב"סטרדיי נייט לייב".
צפו במערכון על "ברבור שחור" ששודר ב"סטרדיי נייט לייב"
הגיבורה היא נינה (נטלי פורטמן בהופעה פיזית וטוטלית מאוד, שזיכתה אותה השבוע בפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר בסרט דרמה), רקדנית בתחילת הדרך הנבחרת להיות הבלרינה הראשית בהפקה יוקרתית של "אגם הברבורים" (היא מחליפה את הפרימה בלרינה הקודמת של הלהקה, שמגלמת ווינונה ריידר הכמעט בלתי מזוהה). היא זו שתרקוד את הברבור הלבן, וכן את תאומתה המרשעת, הברבור השחור.
אלא שהמתח, השאיפה לשלמות, אמה המפלצתית, מנהל הלהקה התובעני (ונסן קאסל) ויריבתה השטנית (מילה קוניס) מערערים בהדרגה את שפיותה, והסרט הופך להפגנה וירטואוזית של נערה בהפרעה. ההשוואה עם "רתיעה" המופתי של פולנסקי מ-1965, שבו קתרין דנב מגלמת צעירה פסיכוטית שהזיותיה משתלטות על תפיסת המציאות שלה - מתבקשת.
"אני מעריץ של רומן פולנסקי וסרטיו תמיד השפיעו על העבודה שלי", מתייחס לכך ארונופסקי בראיון ל-ynet שנערך במהלך ביקורו בישראל לפני כשבועיים. “אבל במקרה הזה היו הרבה השפעות. מפרדריק ווייסמן שעשה כמה סרטים דוקומנטריים על בלט, דרך האחים דארדן, שעושים סרטים בסגנון ניאו-ריאליסטי ועד דיוויד קרוננברג. יש הרבה השפעות, ואני שואב ממה שנמצא שם בחוץ והופך את זה למשהו שלי".
מכתבים מאנשים בדיוניים
אחד ההיבטים המעניינים והמבעיתים ב"ברבור שחור" הוא העימות הממשי והסימבולי בין נינה ואמה, ובינה לבין מנהל הלהקה, שהוא לפרקים בעבורה תחליף אב ולפרקים מענה סדיסטי. הסרט, לפיכך, מעלה בזיכרון את "קארי" של בריאן דה פלמה לפי סטיבן קינג, שגם הוא כזכור תיאר את המעבר מנערוּת לנשיות באופן פרוורטי ומדמם.
"במובן מסוים זהו באמת סיפור התבגרות, שמוצג בצורה שונה". מסכים ארונופסקי. "נינה מתחילה בתור ילדה, והסרט מתעד את תהליך הפיכתה לאישה. זהו תהליך הפיכתו של הברבור הלבן לברבור השחור ומה שמפריד בין הברבור הלבן לשחור זה המיניות שלה. בהחלט הלכנו בעקבות הרעיון הזה והפכנו אותו לחלק משמעותי מהתסריט, שמתאר את הניסיון לפרוץ את השרשראות שכובלות אותך לילדות ולהפוך לאמן".
"ברבור שחור". סיפור התבגרות פרוורטי
בית אמה, שבו מתגוררת נינה במה שנראה כמו חדר ילדים מאגדות האחים גרים, הוא בעבורה ספק מקום מפלט (האם מקדישה את חייה למגוננות-יתר על בתה), ספק תא שבו היא כלואה. ארונופסקי מספר, שכדי לעבוד על מערכת האם-בת המורכבת הזו, הוא נדרש לתרגולת פסיכולוגית מעט יוצאת דופן.
"ברברה הרשי לא היתה זמינה לחזרות כי היא עבדה על סרט נוסף באנגליה, כך שניסיתי לחשוב על דרכים שונות לערב אותה בתהליך, וביקשתי ממנה לכתוב כמה מכתבים לדמותה של נטלי כאילו היא כותבת אותם בתור האם. אז היא כתבה שלושה מכתבים כאלה, ואני הבאתי אותם לנטלי בהזדמנויות שונות במהלך החזרות. לא רק שזה עזר לברברה להיכנס לדמותה שלה עם שיעורי הבית האלה, זה גם עזר לנטלי לדעתי, כי נתתי לה את זה ברגעים ספציפיים כדי שהיא תתחבר לדמות האם שלא נמצאת בסביבה".
לצלם מבעד למראה
ה"טראשיות" המכוונת נוסח קן ראסל של הסרט וההתכתבות המודעת שלו עם "נעליים אדומות", סרט הבלט הקלאסי של מייקל פאוול ואמריק פרסבורגר מ-1948, הופכות את "ברבור שחור" ליצירה מפתיעה בנועזותה הצורנית. עם זאת, עולם הבלט הקלאסי או המודרני אינו חלק מהסביבה האמנותית של ארונופסקי.
ארונופסקי בין פורטמן למילפייה. "טוב להם יחד" (צילום: Gettyimages)
"ראיתי קצת", הוא מודה, "אבל הייתי צריך ללמוד הרבה על הנושא הזה. אני חושב שזה דווקא עזר לי במקרה הזה, להיות סוג של אאוטסיידר, כיוון שזה גרם לי לנסות לחפש דרכים שיאפשרו לקהל להבין מה הוא רואה".
כסרט שמתאר את אחורי הקלעים והחזרות של הפקת בלט, נטלת על עצמך אתגר גדול. איך הצלחתם אתה והצלם שלך, מתיו ליבטיק, לעבוד בחדר חזרות מלא במראות, מבלי שיראו את המצלמה והצוות?
ארונופסקי מחייך. "הרבה טריקים. המראות היו חלק חשוב מהסרט, כיוון שכשאתה נכנס לחדר חזרות של בלט אתה תמיד מוקף במראות. ואנשים שם תמיד מסתכלים במראות, שעוזרות להם למקם את עצמם בחלל תלת ממדי. חוץ מזה, הסרט עוסק גם בזהות ואובדן זהות, אז ידענו שהמראות וההשתקפויות יהיו משמעותיות. אז השתעשענו בדרכים מעניינות שבאמצעותן לא רואים את המצלמה. היו פעמים שהשתמשנו באפקטים דיגיטליים שמאפשרים למחוק את מה שנראה במראה, ופעמים אחרות צילמנו מבעד למראות חד צדדיות, כמו אלה שמשתמשים בהן בסי.איי.איי".
מכור למכורים
סרטיו של ארונופסקי עוסקים, כל אחד בדרכו, בהיבט כזה או אחר של התמכרות. בין אם זוהי ההתמכרות לסמים ולשעשועוני טלוויזיה ב"רקוויאם לחלום" (2000), ובין אם התמכרותו של כוכב עבר לזירה ב"המתאבק" (2008). הגיבורה של "ברבור שחור", בדיוק כמו קודמיה בפילמוגרפיה של ארונופסקי, משלבת מחויבות טוטאלית ותשוקה מזוכיסטית שמובילות לערעור מוחלט של עולמה והופכות את הופעת הבכורה, ובכן, לשירת הברבור שלה.
"אני לא יודע מה מושך אותי לנושא הזה של התמכרות", תוהה ארונופסקי. "אני חושב שזה נושא שהתחברתי אליו לראשונה כשקראתי את הספר 'רקוויאם לחלום' מאת היוברט סלבי ג'וניור. אני מניח שזו תכונה אנושית שמאוד מרתקת אותי ולקחתי את זה איתי לסרטים השונים שעשיתי".
נראה שיש קשר בין נינה וגיבור הסרט הקודם שלך, "המתאבק", שגילם מיקי רורק, במובן זה ששניהם מקדישים עצמם למקצוע באופן טוטלי עד כדי סיכון חיים. אפשר להניח שאתה מנסה לעסוק גם כאן בגבולות הפרפקציוניזם, בגבולות המקצוענות.
"בהחלט. אני חושב ששני הסרטים הם גם על אנשים שמנצלים את גופם לאמנותם, על הופעה, על התחייבות למשהו שהורס אותך תוך כדי עשייה. יש הרבה תמות שמשותפות לשני הסרטים, אבל ממש לא חששתי מזה. אני חושב שזה מאוד מעניין שיש לך שתי דמויות מאוד שונות, אבל המאבקים שלהן מאוד דומים".
ועכשיו אתה חתום כמפיק בפועל על "פייטר" , שהוא כמו "המתאבק" של השנה הנוכחית.
"כן, הייתי מעורב בפיתוח והשקעתי הרבה עבודה בפרויקט, אז זה נחמד שהם נתנו לי קרדיט על הסרט".
לכל אחד מהסרטים שלך יש סגנון ויזואלי מאוד ייחודי, ומצד שני הסגנון הזה משתנה מסרט לסרט. זאת אומרת, אי אפשר לראות שוט אחד מסרט חדש ולזהות את החתימה שלך, כי זה באמת שונה בכל פעם. הסגנון העתידי של הסרט מעסיק אותך כשאתה ניגש לתסריט?
"כן, בשלב שהתסריט מגובש יחסית והסיפור והדמויות מתבהרים, אני מחליף כובעים והופך לבמאי, ומתחיל לחשוב על הגישה הויזואלית שלי. ואני באמת מאמין שכל סרט וכל סיפור זקוקים לשפה ויזואלית משלהם, ועל הבמאי למצוא את השפה הטובה ביותר להעביר את הסיפור. זה משהו שמתפתח ללא הרף. אני חושב למשל ש'פאי', 'רקוויאם' ו'המעיין' היו רצף התפתחותי של סגנון אחד,
ועם 'המתאבק' באמת ניסיתי לשנות כיוון ולעשות משהו חדש. ועכשיו 'ברבור שחור' הוא התפתחות של הסגנון הזה, בדיוק כמו ש'רקוויאם' היה שכלול של 'פאי' מבחינה סגנונית, ונראה מה יהיה בפעם הבאה. אני מנסה למצוא סיפורים חדשים ודרכים חדשות לספר אותם".
היו דיווחים על כך שהיית אמור לביים חידוש ל"רובוקופ". מה קרה עם זה?
"הפרויקט הזה היה בשליטה של MGM, שפשטו רגל מוקדם יותר השנה וכל הנכסים שלהם הוקפאו. אז אני לא יודע מה יהיה עם זה, יכול להיות שעדיין אהיה מעורב, נראה מה יקרה כשהם ייצאו מפשיטת רגל, אני מאמין שזה יקרה בקרוב".
ובכל זאת, עם כל הכבוד לקולנוע, החדשות החמות ביותר כרגע שקשורות ל"ברבור שחור" הן ההריון של נטלי פורטמן ואירוסיה לבנג'מין מילפייה , שעבד איתך על הסרט בתור כוריאוגרף. ידעת על ההריון?
"ידעתי על ההיריון קצת לפני כולם. אני מאוד שמח שהחדשות המדהימות האלה יצאו. אני לא ממש שידכתי ביניהם, כלומר אולי כן במובן הטכני כי הכרתי ביניהם. זה מאוד מרגש, נטלי נשמעת שמחה מאוד. אני חושב שטוב להם יחד".
"אנגרי בירדז". הבשורה על-פי ארונופסקי
במשאל סלבריטאים שערך לאחרונה ה"וול סטריט ג'ורנל" לגבי המוצר התרבותי שהסעיר אותו יותר מכל ב-2010 בחר ארונופסקי דווקא במשחק האייפון הממכר "אנגרי בירדז". "איפה אמרתי את זה?", הוא תוהה בהתחלה, ואז נזכר: "מישהו שאל אותי, והשאלות האלה תמיד מאוד קשות, אז חשבתי לעצמי, 'למה הקדשתי הכי הרבה זמן בשנה האחרונה?', וזה ללא ספק היה 'אנגרי בירדז'".
מה הניקוד שלך?
"אין לי מושג, אני רק מתמקד בלעבור שלבים. עכשיו אני עובד על אלה של האלווין וכריסמס. הם חדשים, לא? זה ממש ממכר".
הנה, שוב אתה עוסק בהתמכרות.
"כן, כנראה".
