תאומים סיאמים: ביבי וברק נחלצו מהסכין
תרגיל הפרישה מהעבודה בושל שבועיים על אש קטנה, ומריח רע. זה יכול להיות "המהלך של החיים שלהם" - אבל מעלה לא מעט בעיות. ליברמן מסתכל מהצד ומחייך
הראשון שהדליק את מדורת הפרישה היה שלום שמחון. שר החקלאות, שנואש מהמאבקים במפלגת העבודה והותש בקרב על ראשות קק"ל, טפטף במשך חודשים ארוכים לתוך אוזנו של שר הביטחון את הרעיון. "זה מה שרצית?", תהה שמחון. "כך חשבת שהמפלגה תתנהל? בוא נעשה מהלך. בוא ניקח קבוצה ונקים סיעה נפרדת. שיישארו ויריבו ביניהם". ברק התלבט, התבשל עם הרעיון, ולא נפל מהכסא. הוא גם לא השיב בחיוב.
לפני כשבועיים, אחרי ההצבעה על תקציב המדינה, הוא איבד את הסבלנות. בישיבת הסיעה האחרונה של העבודה, הוא השתלח באבישי ברוורמן ובדניאל בן סימון, הוכיח אותם על התנהגותם בכנסת. הטונים היו צורמים, והמתקוטטים הניחו את הנימוסים בצד. זמן קצר לאחר הישיבה, ברק אותת לשמחון שהוא מוכן לפילוג. נמאס לו. המסר הועבר גם לנתניהו, שיותר משמח, והציע לסייע. ברק ושמחון החלו לעבוד, בחשאיות רבה, מיפו את מי הפורשים הפוטנציאליים, ודיברו איתם אחד אחד.
משימת השכנוע לא הייתה קשה. וילנאי רצה להישאר בביטחון, אז הבטיחו לו שדרוג ואחריות מיניסטריאלית על העורף. לוילף, שבכלל רצתה להוריד את תמונתו של יצחק רבין מקיר הסיעה, לא ממש היה איכפת. היא הגיעה לכנסת רק לאחרונה, ושמחון וברק הבטיחו לה יציבות. נוקד היא חסידה של ברק. לאן שיילך, היא תלך אחריו, מה גם שהבטיחו לה להיות שרה.
נתניהו התגייס במלוא כוחו למען ברק (צילום: גיל יוחנן)
חלק מאנשיו של ברק לא חשדו בדבר, למרות ששמחון החל להופיע לפגישות עם שר הביטחון בתדירות גבוהה מהרגיל. תוך ימים ספורים, בשיחות חשאיות עם נתניהו ואנשיו הקרובים, המהלך בושל. לכולם היה ברור שצריך לפעול מהר, בטרם ידלוף הדבר לתקשורת. ביום ראשון בלילה, ראש הממשלה ושר הביטחון שלו שוחחו, סגרו את הפרטים האחרונים. הוחלט לפעול כבר ביום שני בבוקר.
נתניהו התגייס במלוא כוחו לסייע ולתמוך בברק. בחשאיות רבה נפגשו השניים פעמיים בסוף השבוע האחרון. פעם אחת בשישי בערב, בביתו של נתניהו בקיסריה - פגישה שכמעט נחשפה על ידי צלם עיתונות שהיה באזור ותהה איזו שיירה מאובטחת יוצאת מבית נתניהו ביום שישי בערב. פעם נוספת במעון ראש הממשלה בירושלים, שם כדי למנוע את האפשרות שביקורו של ברק יתגלה הוצא גורם פוליטי בכיר מהבית דרך דלת אחורית.
בדקה ה-90, לפני שחותכים
אם יש משהו שלא חסר בתרגיל הפוליטי שהובילו ברק ושלום שמחון בגיבויו המלא של נתניהו, זה שכל. המהירות, החשאיות, ההפתעה והטלטלה שבאה בעקבותיה – הכל עבד לטובתם. נתניהו וברק הצליחו למנוע, בדקה ה-90 כמעט, את הפרדתם זה מזה. כמו תאומים סיאמים המסרבים לקבל את רוע הגזרה של סכין המנתחים שאמורה להפריד ביניהם, כך גם אהוד וביבי. הם נאחזים זה בזה, תלויים זה בזה, לא מרפים, לא מוכנים לתת לאף אחד ולשום דבר להרחיק אותם האחד מהשני. או ביחד, או שבכלל לא.
הבעיה עם התרגיל הפוליטי שבישל הצמד-חמד של הפוליטיקה הישראלית היא בריח העולה ממנו. לא כי אסור לפוליטיקאים להיפרד ממפלגותיהם, להקים סיעה עצמאית ולהכריז על דרך חדשה. ברק אינו הראשון שפועל כך.
אלא שבשבועיים האחרונים חזר שר הביטחון ודרש מאבישי ברוורמן ומדניאל בן סימון - "לא טוב לכם, תתפטרו ותחזירו את המנדט". הוא פעל בדיוק להיפך, על מנת לשמר את כסאו בקומה ה-14 של משרד הביטחון.
ברק נבחר לעמוד בראשות מפלגת העבודה, רץ איתה בבחירות, מונה בזכותה לתפקיד שר הביטחון, הכריח אותה לבלוע חקיקה גזענית וקיפאון מדיני במשך עשרים חודשים ואז, כשעלה חשש לכיסאו – קם ונטש אותה, את מפלגתו, וביטח את עצמו. "אהוד ברח", אמר בצהריים בנימין בן אליעזר, שאחראי גם הוא למצבה הקשה של העבודה, וסיכם בשתי מילים את החלטתו של ברק להימנע מהכרעות דמוקרטיות ומהדחה אפשרית מראשות המפלגה.
מי שמאמין שברק מוטרד ממה שאומרים עליו – טועה. שר הביטחון ניתק עצמו כבר מזמן מדעת הקהל, מהציבור, מבוחריו וגם מהפרשנים. לטעמו, נוכחותו סביב שולחן הממשלה קריטית. בלעדיו, המדינה תקרוס. גם נתניהו חושב כך, אך מההיבט האישי. ללא ברק, יודע ראש הממשלה, עם ממשלת מיעוט ימנית, עם שר חוץ ששמו אביגדור ליברמן ועם רגל תומכת בדמות כצל'ה, הוא אבוד. גם ציבורית, גם פוליטית וגם מדינית.
המלבין
ברק הוא בשביל נתניהו, מה שכלור הוא עבור חולצה לבנה עם כתם: מלבין. ובמצבה המדיני הקשה של ישראל, נתניהו זקוק למלבין שיחזיר את הברק. ולכן, אם כבר נגזר עליו לנהל ממשלה צרה, הרי שעדיף שלפחות יהיו בה חמישה חברי כנסת עם דימוי שמאלני, מאשר שלא יהיו בה כאלה בכלל. אפילו מבקריו החריפים ביותר של נתניהו הודו אתמול כי למהלך יש סיכויים להצליח, בעיקר אם התהליך המדיני יתחדש ויתקדם. "אם יקרה משהו, זה יהיה המהלך של החיים שלהם", אמר בכיר בקדימה, שאינו חשוד באהדה לנתניהו.
רק שהמהלך כולל יותר מדי אינטרסנטים. כשמישהו צעק אתמול לשמחון במסדרונות הכנסת "ברכות לשר התמ"ת", השיב המוח שמאחורי הפילוג בחצי חיוך "שר הקק"ל, שר הקק"ל".
שמחון, שאמור להקים את המפלגה החדשה, עדיין חש שמיצה את תפקידו בחיים הפוליטיים. מה יקרה, אם באופן תיאורטי, יחליט לפרוש? ומה יקרה אם מישהו אחר מהחמישייה יפרוש מסיבה כזו או אחרת? מי ייכנס במקומו?
בקואליציה אומרים שבטווח הקצר, התרגיל זוכה לשבחים. אלא שבטווח הארוך, עשויות להיווצר לא מעט בעיות: כוחן של ישראל בינו וש"ס גדל, ובסופו של יום, איך שלא מסתכלים על זה, 66 הם עדיין פחות מ-74. יו"ר הקואליציה, זאב אלקין, כבר הזהיר אתמול בישיבת סיעת הליכוד את חבריו כי עליהם להתגייס ולהיות נוכחים בדיונים ובהצבעות בכנסת. המזל הגדול של נתניהו הוא שקיבל חמישה חיילים נאמנים. המזל הרע שלו הוא שליברמן, שממילא שלט בממשלה הזו, הפך החל מאתמול למאיים הרבה יותר.
לפנייה לכתב/ת 
