כך ייעשה לעובד חולה שהבוס חפץ ביקרו

• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה
  

אנחנו יושבים בחדר הישיבות הקטן והנה את עיננו צדה דמותו מעוררת הרחמים של בני. "הכל בסדר גבר?", אנחנו מגששים. "אני על הפנים, לדעתי יש לי 40 מעלות בצל כמו כלום", הוא עונה בקול צרוד. "אז למה אתה לא הולך הביתה?" אנחנו שואלים. "ומי יכין את הקמפיין? סבתא שלי?" הוא עונה בשאלה, שולף טישו נוסף ומקנח את האף.

"קפה, מישהו?", שואל מתנדב ספונטני. "תה..." הוא לוחש בשארית כוחותיו, "כוס תה אם אפשר... עם לימון". לאחר עוד כמה קינוחי אף קולניים ורחמים עצמיים והסימפטיה שלנו מתמוגגת. "לך הביתה נו, אתה עוד תדביק את כולנו", אנחנו מתחננים אליו. "הלוואי, הלוואי ויכולתי לשכב במיטה בבית. אבל אין לכם מושג... כמה עבודה יש לי..."."לך הביתה נו, העיקר הבריאות".

"ומה נגיד ללקוח?", שואל בני. "אנחנו נעשה את העבודה, אנחנו נדבר עם הלקוח", אנו מנסים להניח את דעתו. "זה לא יהיה אותו דבר", הוא ממשיך להתנגד. "סוקולוב, תגיד לו משהו", אנו פונים למנכ"ל, בבקשה שישלח אותו הביתה.

"קחו דוגמה מבני"

"אני אגיד לכולכם שתיקחו דוגמה מבני", אומר סוקולוב. "בני זה דוגמה להקרבה למען הכלל, בני זה גבר שאפשר לסמוך שלא ינטוש אותך במערכה רק בגלל שיש לו איזה 38 מעלות". "40..." מתקן אותו בני בקול חלש.

בימים הבאים ממשיך בני, או מה שנשאר ממנו, להגיע כל בוקר לעבודה, מקפיד לסגור את החלונות כדי שלא יהיה לו קר למלא את השולחנות ניירות טואלט ואת חלל החדר ברסיסי התעטשויות. ברכות "לבריאות" הוחלפו זה מכבר ב"ברכות" אחרות ורק סוקולוב עדיין מגלה סימפטיה וכבוד לעובד באמיץ העשוי ללא חת.

לאור מצבו בני כבר לא מקבל עבודות ואת יומו הוא מעביר בעיקר בקיטורים על מצבו הקשה. אולם בוקר אחד מגיע פריווילגיה זו לקיצה. הודות לנדיבותו של בני בפיזור החיידקים במשרד 3 עובדים חולים ולא מגיעים לעבודה ובצהרים 2נוספים לא מרגישים טוב והולכים הביתה. בני נותר כמעט לבדו במשרד. הוא, ערימות הטישו והפעם גם עם הררי העבודות של כולם.

סוקולוב חולף על פני חדרו של בני ועוצר לחיזוק היומי. "נו מה אתה אומר על החברים החולניים שלך בני?!" אומר לו סוקולוב " מזל שאתה כאן... לחשוב שאותך הם רצו לשלוח הביתה".

ניתן לפנות לכותב, רועי פרידלר, בדוא"ל: roynirit@bezeqint.net