המהפך של הרב האנטי-ציוני

כשכתב את ספרו, לא שיער הרב שבחלוף הזמן יהפוך הספר לאחד המסמכים המשפיעים ביותר על הציונות הדתית ותפיסתה הגאולית, ויעמוד כטענת נגד תורנית לספרו של האדמ"ור מסאטמר "ויואל משה" ובמשנתו האנטי-ציונית.

לממד הדרמטי של הכתיבה בתנאים לא תנאים, מתווספת העובדה שהספר מסמל מהפכה מחשבתית ורוחנית של הרב טייכטל, שהגיע ממעמקי הזרם הרבני האנטי-ציוני.

הרב ד"ר יצחק הרשקוביץ, שכתב את עבודת הדוקטורט שלו על הספר, מספר על השינוי בתפיסת העולם של הרב: "עם עליית הנאצים לשלטון, החל הרב טייכטל בתהליך של שינוי תודעה חברתי. הוא ביקר את תופעת פילוג הקהילות (הרחקת יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות מן הקהילות האורתודוקסיות, שהיתה הבון-טון של התנהלות הקהילות האורתודוקסיות בהונגריה ובסלובקיה במשך עשורים רבים), ואף כתב תשובות הלכתיות שגילו סובלנות כלפי יהודים כאלה. לאחר שהנאצים גירשו את יהדות סלובקיה שבה פעל, החל הרב טייכטל לבטא את דעתו לגבי הציונות ובעד עלייה לארץ ישראל".

בניין הארץ - חילול הקודש

הרב טייכטל נולד בהונגריה ב-1885. הוא פעל כרב בשנות ה-20 וה-30 בסלובקיה ובהונגריה ושמו יצא לפניו כגדול בהלכה. עמדותיו לגבי הציונות היו כעמדת רוב רבני הונגריה החרדים, שהתנגדו בכל כוחם למפעל הציוני "המשוקץ והטמא". בשנת 1936 אף כתב מאמר בעיתון "יידישע צייטונג", שיצא במונקאץ', ובו תמך בדעתו של הרב שפירא, שבניין ארץ ישראל בידי הציונים הוא חילול הקודש ויגרום לטומאת הארץ.

ב-1942 הוא ברח מסלובקיה בעקבות גירוש היהודים - והגיע להונגריה. אירועי המלחמה, רצח היהודים והשנאה גרמו לו לבחון מחדש את השקפותיו. הוא התעמק בסוגיות של גלות וגאולה, גאולה בדרך הטבע, יישוב ארץ ישראל והיחס למתיישבים שאינם שומרי מצוות, וכתוצאה מתהליך זה שינה את דעותיו והחל לתמוך בציונות ובעלייה לארץ. הוא כתב את ספרו תוך שנה - וכבר אז החלה הפצתו.

בספטמבר 1944, אחרי דיכוי המרד הסלובקי, הועבר הרב טייכטל - כמו אחרים משארית קהילתו  - למחנה סרד, ומשם לאושוויץ. עדי ראייה מספרים שנרצח על-ידי אוקראיני ברכבת, כיוון שהגן על יהודי אחר שביקש מים. לאחר הירצחו, יצא הספר בשלוש מהדורות נוספות שסביבן נקשרו סיפורים רבים.

ההשקפה לא הופנמה

לדברי ד"ר הרשקוביץ, הספר פועל בשני רבדים עיקריים - האחד הוא הפן התורני-הלכתי, שמראה כיצד המפעל הציוני הוא חלק אינטגרלי בסימני הגאולה המופיעים בספרי הקודש, ומהצד השני מובאת בספר ביקורת חריפה על הרבנים שעזבו את קהילותיהם בשואה וברחו למקומות מפלט, עד כדי תליית דם הקורבנות בראשם והאשמתם בהעדפת כס הרבנות על פני עלייה לארץ.

מתי הפך הספר לחיבור משמעותי ומשפיע על הציונות הדתית?

"הספר הוכנס לבתי המדרש רק באמצע שנות ה-80, בשל חלל רעיוני של הציונות הדתית. השקפותיו של הראי"ה קוק ערטילאיות, וקשה לבסס עליהן משנה סדורה. הרב צבי יהודה קוק השאיר בעיקר דברים בעל פה ודברים שסיכמו תלמידיו, אולם לא משנה ציונית דתית מסודרת. לחלל הזה נכנס הרב טייכטל, שעד אז לא

היה מוכר כלל בציבור הציוני דתי.

"לצערי, השקפת עולמו החברתית לא הופנמה. הרב טייכטל תמך בקירוב של כל העם, גם של החילונים, ובשלבים מאוחרים אף טען שהגאולה תלויה בראש ובראשונה בשילוב ידיים של כלל ישראל. זאת במידת חשיבות גדולה אפילו יותר משל ארץ ישראל, שכמובן הייתה חשובה לו מאוד".

בעבודת הדוקטרט שלו גילה הרב יצחק הרשקוביץ פרטים יחודיים. "יש אנשים שהשואה סגרה אותם בפינה הפרטית שלהם ונטלה מהם את יכולת ההבעה", הוא אומר, "אבל את הרב טייכטל היא המריצה לעשייה - וזה מדהים ברמה האנושית".

• טל ברקאי הוא במאי בערוץ "אורות", שפועל בשיתוף עם ynet. בהכנסת הכתבה השתתפו שירה שיננזון וד"ר סיני הישראלי