מ'הנער מממילא' לרס"ר. בית"ר י-ם לאן?
אורי מלמילאן הלך, רוני לוי בא. יממה לאחר כניסתו של המאמן הטרי לבית וגן, וכבר עכשיו אפשר להרגיש בשינוי באוויר. כיצד הוא יבוא לידי ביטוי, מי ירוויח ומי פחות? גלעד שוברט עושה סדר
הדבר הראשון עליו החליט לוי, היה להקדים את שעת האימון בשעה ולערוך לפחות פעם בשבוע שני אימונים ביום. יש כאלה שיגידו שלא משנה כמה אימונים יש ביום, מה שחשוב זה איך השחקנים מתאמנים. בבית"ר יודעים, שלאף שיטה אין אחריות על ההצלחה שתגיע, אך יחד עם זאת בטוחים שם, כי ברגע שהמאמן קובע מסגרת נוקשה יותר וברורה יותר - האימונים עצמם יהיו טובים יותר והשחקנים יתנו מעצמם יותר באופן טבעי.
אם יש משהו שבבית"ר חיכו לו, זו הכנסת המשמעת והקשיחות לקבוצת השחקנים בבית וגן. מלמיליאן הוא אדם נחמד מדי, איש טוב, ירושלמי של פעם, אחד שלא יכול להעמיד שחקן במקום. אם הוא כועס על מישהו - הוא פשוט מתעלם ממנו. השחקן לא הבין את הנקודה? לא נורא, הוא יבין מתישהו, זה מה שקרה עם דאריו פרננדס.
אל תחשבו שאורי הוא האשם היחיד בסאגת פרננדס. הארגנטיני עשה דברים שלא ייעשו, אבל המאמן היה יכול וצריך היה לעשות זאת אחרת. בבית"ר בטוחים, כי אחד כמו רוני לוי לא היה מגיע למצב כזה עם אף שחקן, פרובלמאטי ככל שיהיה. מאמן כמו רוני לוי היה חותך את העניין כבר בהתחלה, ולא מושך אותו יותר מדי ונותן לו להשפיע על הקבוצה כולה. אם לוי ייתקל בבעיית משמעת - אתם כבר תראו את ההבדל.
אין הנחות בטדי
בבית"ר יש הרבה שחקנים צעירים ומוכשרים. חלקם החל לפרוע את השטרות וחלק עדיין לא. עד עכשיו התחבאו חלק מהם מאחורי המתיחות שהייתה במועדון, בין היו"ר איציק קורנפיין למאמן, ומאחורי הסכסוך עם הקהל. אפשר להיות סלחן ולהבין מדוע היכולת שלהם נמצאת בירידה, אבל בבית"ר מאמינים כי ברגע שלוי חתם במועדון - ההידרדרות חייבת להיעצר.
לוי הוא מאמן נוקשה, אפשר לכנות אותו הרס"ר של שנות האלפיים, לא שאורי עשה לשחקנים הנחות. מצד אחד לוי ידוע כמי שיודע לטפח ולקרב אליו צעירים. כבר באימון הבוקר הוא שוחח עם מספר שחקנים כאלו, שהעידו כי זה עשה הרבה טוב על הלב. מהצד השני, גם אותם שחקנים כבר קיבלו את המסר שלוי לא יעשה לאף אחד מהם הנחות. מי שלא יהיה טוב - פשוט לא ישחק.
דוד אמסלם - ה'אבוקסיס' של בית"ר?
אחת ההחלטות שעשה רוני לוי מיד כשהגיע, כזאת שאולי תפסה פחות כותרות אך מביני עניין מכירים בחשיבותה, היא ההחלטה לקחת לידו את דוד אמסלם כעוזר מאמן. טעות לחשוב שההחלטה לצוות אותו לתפקיד הייתה של קורנפיין, לוי הוא מאמן מהסוג שלא היה מסכים להנחתות מקצועיות. ההחלטה הייתה של לוי עצמו, שידע עד כמה אמסלם מוערך במועדון. בניגוד למלמיליאן הסמל, שלא היה מוכן לוותר על עוזריו שמלווים אותו שנים, לוי לא רק שהסכים לקבל את אמסלם, אלא אף דרש אותו.
מי שמכיר את אמסלם ואת מעמדו בבית"ר, יודע שאין לזלזל במינוי מסוג זה, מדובר באדם שחי ונושם את חדר ההלבשה הבית"רי. למרות שמתחילת השנה הוא משמש כסקאוט של המועדון, ובו בזמן עושה את קורס ה'פרו', אמסלם שימש ככותל לשחקנים, בעיקר לצעירים שבהם, שמע את טענותיהם, ניסה להרגיע, לחנך ולעזור למערכת.
אמסלם עשה כל זאת, למרות שבאיזשהו מקום הרגיש קצת לא נעים עם העובדה ש'תפרו' לו תפקיד, בגלל שהמאמן הראשי, בית"רי גם כן, לא רצה בו. העובדה שהשניים יעבדו ביחד היא קריטית; הם אמורים להשלים אחד את השני ובקבוצה מאמינים שהחיבור יתרום גם מקצועית, בערך באותו הסגנון שעושה חברו הטוב יוסי אבוקסיס בהפועל ת"א לצד אלי גוטמן.
והרווח כולו של...
מעל כולם, שני שחקנים אמורים להרוויח מההגעה של לוי לבית"ר. הראשון - עידן טל. בקבוצה מעריכים כי השחקן שכולם אומרים שהוא כבר סוס מת, ירוויח מהגעתו של מי שאימן אותו שלוש שנים במכבי חיפה, כשהשניים זכו בשלוש אליפויות. הקשר בן ה-36 יקבל מלוי את החיבוק ואת הביטחון לעשות דברים, שאולי אפילו הוא כבר חשב שלא מתאימים לו.
כבר באימון היום תרגל המאמן הטרי את הקשר הוותיק באגף. מבחינתו, טל הוא לא רק קשר הורס, אלא בורג מפתח במערכת, אחד כזה שיכול לתרום להתקפה בכל שלב. לשם הדוגמה, הפעם האחרונה שעידן טל שיחק באגף הייתה כשאורי מלמיליאן הציב אותו... כמגן שמאלי.
שחקן נוסף שצפוי לפרוח הוא סמואל יבואה. לוי כבר החל בשיחות אישיות עם החלוץ, והבטיח לו כי הוא יחזור לעצמו, זאת לאחר חודשים רבים בהם יבואה לא פוגע, כששחקנים כבר הפסיקו לחפש אותו ולמסור לו. כשיבואה מקבל כדור משחקן - זה כנראה כי הוא נותר האפשרות האחרונה שנשארה.
מלמיליאן, בהתאם לתפיסתו, המתין בסבלנות שדברים יסתדרו. בינתיים החלו להופיע ציטוטים בתקשורת של שחקנים בעילום שם, שמבקרים את הגנאי. לוי לא ייתן לתופעה הזו להימשך, שחקנים יקבלו הוראות מפורשות להכניס את יבואה לעניינים, אם זה מבחינה מקצועית על כר הדשא ואם, תתפלאו, מחוץ למגרש. בבית"ר מעריכים שלוי לא יעמוד בצד ויראה כיצד החלוץ הזר שלו נעלם מהאופק, הוא יהפוך עולמות כדי להוציא את יבואה מהמשבר ולהפוך אותו ליעיל יותר.
הגיבושון יוצא לדרך
לסיכום, בבית"ר מספרים שההבדל הבולט בין רוני לוי לאורי מלמיליאן הוא בגישה לאימון. אורי הוא מאמן שדוגל בכך שהדברים יקרו בעצמם. לא צריך לדבר על כל דבר, לא צריך שיחות כדי לדרבן שחקנים, לא צריך הרצאות ושימוש בטכנולוגיה כדי להשיג תוצאה מסוימת. אם השחקנים מספיק רוצים שמשהו יקרה - הוא יקרה מעצמו.
רוני לוי, לעומת זאת, אימן בקבוצה כמו מכבי חיפה, עבד תחת יעקב שחר למעלה משלוש שנים והשיג תארים. הוא מאמן שבא בבוקר האימון ועוזב את המתחם רק בשעות הצהריים המאוחרות, זאת אחרי ששוחח עם שחקנים, דיבר עם הסקאוט והתייעץ עם רופא הקבוצה, דברים שהוא למד בתקופה הקצרה שלו באירופה, וכמובן גם במכבי חיפה.
לדוגמה, כבר אחרי 24 שעות בתפקיד הציע המאמן הטרי לערוך ארוחת גיבוש, והדגיש כי הוא דוגל במפגשי גיבוש כאלה. בחצי שנה האחרונה המצב בבית"ר היה לא טוב והלך והידרדר, מקצועית, מנטאלית וחברתית. למרות זאת, אף אחד לא חשב על ארוחה משותפת.
שלא תבינו אותי לא נכון, אף אחד בבית"ר לא יכול להתחייב שמעכשיו הקבוצה תצא לדרך חדשה, הנקודות יגיעו והקבוצה תסיים בפלייאוף העליון. בדבר אחד כן בטוחים בבית"ר: הגישה תהיה שונה. אם מדובר על הגישה של המאמן לשחקנים, הגישה של השחקנים למאמן ולמועדון, ואפילו הגישה של השחקנים לעצמם.
מלמיליאן לא הצליח בבית"ר, אבל זה לא בגלל שהוא לא מאמן טוב. האישיות המיוחדת שלו, כזאת שכבר קשה למצוא בעולם הכדורגל, כזאת שעשתה אותו
לשחקן הכדורגל שהיה, ל'נער מממילא', כנראה לא מתאימה לקבוצה שירדה מתהילתה ונאבקת נואשות לחזור לפסגה.
אורי כנראה לא מתאים לקבוצה עם סגל שאמור לתפוס את המקום השלישי, אבל משחקת כאילו הוא מתאים רק למאבקי ירידה. אורי הוא מאמן מצוין, אבל כנראה לא יותר מזה. בית"ר של היום נמצאת במשבר כל כך עמוק, שהיא חייבת מישהו שהוא גם מאמן טוב, אבל גם מעבר.
לפנייה לכתב/ת 
