גבר יכול לדעת מה תרגיש האשה לאחר מעשה?
היא לא רצתה שהמטפל האלטרנטיבי יפשפש באיבריה המוצנעים, אבל שתקה, כדי לא לאכזב אותו, והמשיכה לבוא אליו לטיפולים, עד שבסוף הגישה נגדו תלונה על אונס. היה כאן אונס? איך בכלל אפשר לדעת מה אדם רוצה באמת?
כך היה גם בטיפול הבא. האשה התנגדה בהתחלה, אבל, לדבריה, נכנעה בסוף לביטויי האכזבה שלו, וזה החדיר את ידיו לאיבריה המוצנעים וביצע בה מעשה סדום, בתואנה שמעשיו המיניים מגבירים את יכולת הריפוי שלו. התסריט הזה חזר על עצמו, פחות או יותר, גם בטיפולים הבאים, והאשה הפסיקה לבוא לטיפולים.
המטפל לא ויתר. הוא התקשר אל האשה מידי כמה ימים, בלי ששיחותיו נענו. היא התקשרה אליו בסוף מיוזמתה כדי להגיד שהיא מתעלמת ממנו, אבל המטפל המשיך בחיזוריו הטלפוניים, אמר לה שהיא כל עולמו, והאשה האמינה והחליטה לחזור אל שולחן העבודה שלו. במהלך הטיפולים הבאים, מעשיו המיניים נמשכו כרגיל, עד שהאשה התלוננה על אונס.
היה כאן אונס?
האם אשה כנועה לא יודעת מה היא רוצה באמת?
לא הוגן לקבוע עמדה בלי לדעת את כל הפרטים. מה היה שם בדיוק? אם המעשים נעשו להרגשתה בכפייה, למה היא חזרה פעם אחר פעם אל המקום הזה? היא חלשת אופי? הוא שלט בה בדרכים לא הוגנות? באיזה טיפולים מדובר? האם החוק האוסר יחסי מין בין מטפל למטופלת, רלוונטי גם לסוג הזה של טיפולים? יחד עם זאת, נראה שאפשר לדבר, בעקבות המקרה הזה, על חופש הרצון.
מקובל במקרים של אונס לא להתייחס רק לדרכים המקובלות של הבעת רצון. חוסר התנגדות ושמירה על קשר, למשל, אינם מובנים בהכרח כהסכמה מרצון ליחסי מין. מקובל, לצורך זה, לחפש סימנים אחרים לרצונה החופשי של האשה, כמו ניתוחים פסיכולוגיים של התנהגותה לאחר מעשה. כך, למשל, הסכמה למעשים מיניים רק כדי לא לאכזב את המטפל, יכולה להתפרש מבחינה פסיכולוגית כרצון לא חופשי.
אלא שההבחנה הזאת יכולה להיות מסוכנת. חופש הרצון נתון בדרך כלל למתקפה מתמשכת של "יודעי דבר". אנשי ערכים נוטים להגיד לאדם שמוותר מרצון על זכויות מסוימות, שהוויתור לא תואם את הרצון האמיתי שלו. הבולשביקים אמרו, בזמן המהפכה הקומוניסטית ברוסיה, שרוב העם לא יודע מה הוא רוצה ושרק הם, המעטים, יודעים מה העם רוצה. יש פסיכולוגים הנוטים לחפש מניעים נסתרים, לא מודעים בדרך כלל, כדי להבהיר שהרצון הגלוי של אדם מסוים הוא לא בהכרח הרצון האמיתי. שופטים פוסקים שאדם הרוצה במותו, לא רוצה באמת למות. ויש פמיניסטים שאוחזים בדעה שכל הזונות, ללא יוצא מהכלל, לא באמת רוצות להיות זונות, אפילו לא לפרק זמן קצר. האם אשה חלשת אופי, או אשה כנועה, אם זה הסיפור שלפנינו, לא יודעת מה היא רוצה באמת? אם אשה כזאת אומרת "כן", ה"כן" הוא לא באמת "כן"?
חבר דתי אמר לי באחרונה שאין לו ספק שהרצון האמיתי שלי הוא להאמין באלוהים. אני מרגיש אחרת, אבל הוא הציג בפניי סדרה ארוכה של נימוקים. הוא אפילו הרחיק לכת ואמר שבסופו של דבר הרצון האמיתי של כל יהודי הוא לקיים מצוות. הרגשתי חנוק. איך מביעים סלידה מאמירות כאלו בפני חבר טוב? אני מאמין לו שזה מה שהוא חושב, והנימוקים שלו היו מעניינים, לא מבוטלים, כי הוא בכל זאת אדם חכם, ועדיין הרגשתי שהוא פוגע בחופש הרצון שלי.
לעומת זאת, במקרים כמו פרשת קצב וכמו הסיפור של המטופלת, נראה שאין ברירה אלא להחליט עד כמה השמירה על מקום עבודה, ביחד עם האנס, או המשך הטיפולים אצל מטפל חודרני, אינם מלמדים בהכרח על רצון חופשי.
איך יודעים, אם כן, מה אדם מבוגר רוצה באמת?
המדע עלול להיות אויב מספר אחת של חופש הרצון
אולי המדע יכול לעזור. ככל שמחקרים מדעיים מלמדים על קווים דומים בין ההתנהגות המבולבלת של המטופלת לבין התנהגויות של נאנסות אחרות, נראה שאפשר לטעון שהמטופלת לא רצתה באמת בטיפולים שכוללים מעשים מיניים. לעומת זאת, המדע עלול להיות אויב מספר אחת של חופש הרצון. המדע יודע עלינו יותר מאיתנו. הוא יכול לספר עלינו דברים שמעולם לא ידענו ואולי לא נדע לעולם. יש לו בגלל זה נטייה להגיד לנו מה אנחנו רוצים באמת. האם אנחנו רוצים שהמדע יחליט בשבילנו מה אנחנו רוצים באמת?
חופש הרצון הוא לא עניין מדעי. כך ראוי שיהיה. אם אנחנו רוצים משהו, אז זה מה שאנחנו רוצים באמת. אם היה חשוב למטופלת לרַצות את המטפל שלה בגלל האכזבה שניכרה על פניו, אז זה מה שהיא רוצה באותו רגע, גם אם קשה לה מאוד שהוא מחדיר את ידיו אל איבריה המוצנעים. היא הרי אדם מבוגר.
העניין מסתבך רטרואקטיבית. מה נגיד על רצונה של אשה כנועה שלאחר מעשה מרגישה שפעלה בניגוד לרצונה? לפי איזו נקודת זמן נקבע הרצון החופשי - על פי ההסכמה בזמן המעשה או על פי אי הסכמה לאחר מעשה? הכיוון הכללי הוא להעדיף את הרצון המאוחר. זאת על פי ההנחה שמבט רטרואקטיבי מאפשר לרצון החופשי לראות תמונה רחבה יותר. אלא שאז העניין מסתבך לגבי הגבר השותף למעשה. הוא יכול לטעון שהוא לא מסוגל לכבד את הרצון של האשה אלא בשעת המעשה. איך אפשר בכלל לדרוש ממנו לדעת מראש מה האשה תרצה רטרואקטיבית?
התשובה מצויה בבלבול של האשה, בעצם בסוג הבלבול. יש התנהגויות מבולבלות שחייבות לעורר אצל הגבר חשד לגבי רצונה החופשי. זה המקרה הפעם. כאשר האשה מתנגדת לאופי החודרני של מעשיו של הגבר, גם אם בקול ענות חלושה, ואז מסכימה בגלל פניו המאוכזבים ואז, בהמשך, חוזרת ומתנגדת, במקביל לכך שהיא ממשיכה בטיפולים, ובסוף מפסיקה את הטיפולים וחוזר חלילה, הרי שהיא מבולבלת בצורה שחייבת להניא את הגבר ממעשיו.
חשד, בהקשר הזה, הוא כמו "לא".
