תומס בן השנה נפטר - איבריו הצילו חיים
הפעוט, שסבל ממחלת פרכוסים קשה מאז שנולד, איבד את הכרתו בביתו. אמו ביצעה בו החייאה, אך בביה"ח נקבע שהוא סובל ממוות מוחי והוריו החליטו לתרום את איבריו. אימו, לאה: "הוא תמיד חייך, למרות מצבו הקשה. אנחנו בטוחים שהיה רוצה לעזור לילדים אחרים"
הסוף העצוב של תומס הביא תקווה לחולים אחרים: אתמול הלך לעולמו תומס בלזצ'וק בן השנה וחודשיים לאחר מחלת פרכוסים קשה. משפחתו תרמה את איבריו להשתלה. שתי הכליות הושתלו בבת 14 והכבד הועבר להשתלה בגרמניה בשל הסכם שיתוף פעולה בין ארגון ההשתלות האירופאי והישראלי.
"ראיתי אותו נגמר מול העיניים שלי"
חייו של תומס היו לא פשוטים כבר מההתחלה. כשהיה בן שישה ימים בלבד החלה מחלת פרכוסים קשה ביותר לתקוף אותו. במשך חודשים ארוכים הוא היה מאושפז ביחידות לטיפול נמרץ, כשלכל אורך התקופה הוא סובל מפרכוסים בלתי נשלטים. באחרונה הוא הועבר לבית החולים אסף הרופא, שם הוחל טיפול בדיאטה מיוחדת המכונה "דיאטה קטוגנית", שאמורה היתה להביא להפוגה בפרכוסים, יחד עם תרופה חדשנית שהובאה מחו"ל.
תומס בלזצ'וק ז"ל. חייך תמיד
אך לפני 10 ימים לקה תומס שוב בהתקף פרכוסים קשה בזמן ששהה בביתו, שבעקבותיו הפסיק לנשום. אמו החלה מיד לבצע בו החייאה ובתוך כעשר דקות הגיעה למקום ניידת טיפול נמרץ והצוות המשיך בהחייאה, תוך שהוא מפנה את הפעוט ליחידה לטיפול נמרץ ילדים בבית החולים סורוקה.
אלא שמצבו של תומס כבר היה אנוש. הוא סבל מבצקת מוחית קשה לאחר התקף הפרכוסים והרופאים קבעו כי הוא נמצא במצב של מוות מוחי.
"כשהודיעו לנו על כך מיד הסכמתי לתרום את איבריו", אמרה ל-ynet לאה בלזצ'וק, אמו של תומס. "במשך שנה וחודשיים אני מאושפזת יחד איתו בטיפול נמרץ. אפילו לא הספקתי לשמוע אותו אומר 'אמא'. ראיתי אותו נגמר מול העיניים שלי והכאב הוא עצום. תומס תמיד חייך בין הפרכוסים וכולם התאהבו בו ממבט ראשון. רציתי שלפחות במותו הוא יוכל לעזור לילדים שמחכים לתרומת איברים ורוצים לחיות. אני בטוחה שזה גם מה שתומס היה רוצה".
הכבד: הוטס במבצע מיוחד לגרמניה
בשל משקלו הקטן של הפעוט לא נמצאו בישראל ממתינים לאיברים, פרט לכליות. הסיבה לכך שהכליות התאימו היא שכאשר הן קטנות מאוד קיימת האפשרות להשתיל שתי כליות בילד גדול יותר. לכן ניתן היה להשתיל את הכליות מגופו של תומס בילדה בת 14 שמאושפזת בבית החולים שניידר בשל אי ספיקת כליות, ושטופלה בדיאליזה.כאמור, לאחר שלא נמצאו חולים נוספים שמתאימים להשתלת הכבד, הוא הוטס במבצע מיוחד לגרמניה. להטסת הכבד לחו"ל נדרשו תיאומים מיוחדים. בין היתר נקבעה שעת הניתוח לנטילת האיברים מהתורם בהתאם לשעת ההמראה של המטוס משדה התעופה בן גוריון לשדה התעופה בדיסלדורף שבגרמניה.
את הכבד הנצילו ד"ר מיכאל גורביץ מבית החולים בילינסון, יחד עם פרופ' סולי מזרחי, מנהל מחלקה כירורגית א', ד"ר גורביץ העביר את הכבד במזוודת קירור עד לנתב"ג, שם המתינו נציגי המרכז הלאומי להשתלות. בעבודה משותפת והתגייסות של עובדי רשות שדות התעופה, עובדי חברת הנסיעות, אנשי ביטחון ודיילות, באה לסיומה שליחת הצידנית עם תרומת הכבד.
הכבד נשלח בשל הסכם שיתוף פעולה בין המרכז הלאומי להשתלות לבין ארגון ה"יורו-טרנספלנט", הכולל את בלגיה, הולנד, אוסטריה, גרמניה, לוקסמבורג, סלובניה וקרואטיה. משמעות ההסכם היא שהארגונים יציעו איברים זה לזה, כאשר נוצר מצב בו ישנה תרומה ואין מועמד מתאים. הוא מחייב את המדינות לסייע זו לזו כאשר ישנם חולים במצבים המוגדרים דחופים ביותר, כאשר לרוב מדובר במחלת כבד סוערת.
לפנייה לכתב/ת 
