החלום להיות אחות והחבר הסודי. סוניה בראיון נדיר

רעייתו המנוחה של נשיא המדינה הייתה ידועה בצניעותה והקפידה לאורך כל חייה לשמור על מרחק מהעיתונאים. היא חרגה ממנהגה רק פעמים ספורות, והעניקה ראיון נדיר שסיפק הצצה כמעט חד-פעמית אל חייה ולאישיותה. מה ששכנע אותה אז לגלות פתיחות בלתי רגילה היה נושא השיחה, שירותה בצבא הבריטי בשנות ה-40, שנגע מאוד ללבה.

• הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet
  

פרס הלכה אתמול (יום ה') בבוקר לעולמה בגיל 87. מי שמצא אותה בלא

רוח חיים היה נכדה, שנכנס לדירתה ברמת-אביב יחד עם מאבטח, אחרי שבמשך שעות ארוכות לא אספה את העיתון שהונח בבוקר בפתח דלתה. הלוויתה תתקיים מחר ב-11:00 בבוקר בבית העלמין של כפר הנוער בן-שמן.

ב-2006 העניקה ראיון אישי לד"ר ענת גרנית-הכהן, שיחה שהותירה בה זכרונות רבים. "הגעתי לסוניה ב-9 בינואר 2006 בדיוק, במסגרת עבודת הדוקטורט שלי על נשים ישראליות ששירתו בצבא הבריטי", סיפרה ל-ynet ד"ר גרנית-הכהן. "תחילה היא הסתייגה מלהתראיין, אבל בגלל שדובר כאן על נושא שהיה קרוב ללבה ואיש לא כתב עליו, היה חשוב שזה יקרה והיא הסכימה".

סוניה פרס עם הנשיא. התחמקה מהמצלמות (צילום: סער יעקב, לע"מ) 

סוניה פרס הייתה אחת מ-4,000 בנות היישוב בארץ שהתנדבו לשרת בצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה. היא התגייסה לשירותיו במחזור הראשון של ינואר 1942. "קשה היה להתעלם מעד כמה מרשימה הייתה האישיות שלה, מהסובלנות וגם מהפתיחות שלה. היא הייתה פשוט אשה מדהימה", סיפרה ד"ר גרנית-הכהן.

"בביתה ניצבו כל תמונות הנכדים. היא נהגה כאשה פשוטה, אחת מהעם. ראיינתי נשים רבות ששירתו בצבא הבריטי, שסיפרו על היחסים המתוחים שהיו בין המגויסות ה'צבריות' לבין העולות. סוניה עלתה ארצה בגיל צעיר מאוד, והיא הייתה אחת היחידות שהיו לה יחסים טובים עם העולות. היא מאוד הסתדרה איתן, ואחר כך במשך שנים הן נשארו חברות טובות שלה".

משקיפה מהצד‏ (צילום: משה מילנר,לע"מ)

1

2

3

4

5

6

7

בראיון ההוא סיפרה רעיית הנשיא כי התגייסה לצבא הבריטי כדי לעזור לעם היהודי, אבל גם בגלל סיבה נוספת. "החלום של סוניה היה להיות אחות", סיפרה ד"ר גרנית-הכהן. "אבא שלה לא רצה שהיא תיסע לביירות, שם היה בית הספר לאחיות". בסופו של דבר, הצליחה סוניה לעקוף את רצון אביה דווקא בזכות הגיוס, כשהחלה לשמש אחות צבאית בבית חולים.

את התפקיד היא לא המשיכה למלא במשך הרבה זמן. תקרית שבה התפתח עימות בינה לבין האחות הראשית בבית החולים שבו הוצבה, שבשיאה סטרה פרס למנהלתה אחרי שהטיחה בה עלבון צורב, הביאה אותה להחליף את החלוק הלבן במדי נהגת - לעיתים של אמבולנסים, אך גם של משאיות.

בראיון נוסף שהעניקה באותה השנה ל"ידיעות אחרונות", תיארה פרס בפירוט את התקרית. "היא אמרה לי: לכי לנקות את הארוניות ואל תיגעי בחולים, ילידה ארורה'. נפגעתי מאוד מהביטוי המעליב ונתתי לה סטירה מצלצלת".

חברה ב"הגנה", סייעה ללח"י

ד"ר גרנית-הכהן, שתפרסם בקרוב ספר על בסיס העבודה שכתבה, סיפרה כי ימיה של סוניה כנהגת שיקפו היטב את גדולתה כאדם. "יפה תבואה, נהגת האמבולנס הקבועה, שנמנתה על שורות הלח"י, לקחה חלק בהכנות לרצח הלורד מוין. בעוד שהמשטרה הבריטית חיפשה באופן אינטנסיבי אחר המעורבים במעשה, היו באוהל של תבואה מסמכים מפלילים והיא עצמה הייתה מאושפזת בבית חולים".

פרס, שהייתה חברה ב"הגנה", התעלמה מהמתח ששרר אז בין הארגון לבין הלח"י, וסייעה לפעילת המחתרת להציל עצמה מאימת שלטונות המנדט. "היא אמרה לי שמבחינתה תבואה הייתה חיילת במצוקה והרגישה שהיא חייבת לעזור לה", סיפרה ד"ר גרנית-הכהן. "היא סייעה לה לצאת מבית החולים, עזרה לה לאתר בביתה את המסמכים ולהשמיד אותם ואז החזירה אותה לבית החולים".

סוניה ושמעון פרס. פעלה נגד שלטונות המנדט (ארכיון ידיעות אחרונות)

בימיה בכפר הנוער בן-שמן, הפך אחד מחבריה לספסל הלימודים של סוניה למקורב מאוד אליה. היה זה מוּסיה (משה) תהילים-זאגער, שבמרוצת השנים יוכר כעיתונאי והיוצר דן בן-אמוץ. לאחר שנים, סיפרה לסוניה אחת מחברותיה שאחד מחבריה התגייס לשורות חיל הים הבריטי, וביקשה ממנה שתכתוב אליו בשמה מכתבי אהבה.

סוניה פרס נרתמה לעזרת חברתה, עד שבאחד הערבים התבקשה לצאת ולראותו. אחרי מסע שכנועים היא נאותה לתת את הסכמתה, והופתעה לראות כי אותו הבחור, שכבר ענה לשם דן בן-אמוץ, הוא מוסיה מבית הספר בבן-שמן.