ט"ו בשבט: מחג חברתי ליום כדוה"א היהודי

הכל מכירים את השיר הידוע "ט"ו בשבט הגיע - חג לאילנות", המצייר תמונת טבע מחוייכת של שקדיות לובשות לבן, שמש פז זורחת וציפורים מצייצות בחדווה. ואכן - ט"ו בשבט מצטייר בעינינו בהתאם - מסיבת יומולדת מוצלחת במיוחד לאילנות.

אך לא תמיד היה ט"ו בשבט בחזקת יומולדת לאילן. למעשה, זמן קצר מאוד בהיסטוריה היהודית הוא היה כזה. ט"ו בשבט עבר במהלך ההיסטוריה גלגולים שונים ומגוונים, וכל גלגול וגלגול צמח מתוך העבר וההווה, במסורת נפלאה של הכלה והתחדשות.

היוולדות בסימן חברתי

ט"ו בשבט מופיע לראשונה במשנה, במסכת ראש השנה פרק א',כ"ראש השנה לאילן" (לפי בית הלל), דהיינו, תאריך המשמש כ"קו גבול" המבחין בין פירות השנה הזו לפירות השנה הבאה לענייני מעשרות - המסים של אותם הימים.

קביעה זו של ראש השנה לאילן נעשתה מתוך התבוננות בטבע: בני ישראל שישבו בארצם, היו מחוברים לטבע שסביבם ולעונות השנה המתחלפות. הם הבחינו כי בסביבות אמצע חודש שבט כבר ירדו רוב גשמי אותה שנה והפירות החדשים מתחילים לצמוח. לפיכך נבחר ט"ו בשבט להיות הגבול בין הפריחה של השנה שעברה ובין הפריחה של השנה.

הדגש היה על סדר חברתי כלכלי - ביום זה אמור כל מי שיש לו גן לרדת אל גנו, לחשב את כל הפירות והרווחים שעשה במשך השנה ולהפריש את מה שהוא חייב להפריש לטובת כל אלו שאין להם גן לאכול ממנו. במקור אם כן, ט"ו בשבט אינו חג , אך לו היה חג היה עלינו לפרש "חג לאילנות" כחג לפרנסה מהאילנות - אנו חיים מתנובתם של העצים, ובעזרתם אנו גם עוזרים לאחינו החלשים.

חשיפה לחיי הרוח

בגלות נשכחה מטרתו הכלכלית-חברתית של החג והוא נשתמר רק במסורת בני אשכנז, כתאריך בו לא מתענים ומרבים באכילת פירות.

בסביבות המאה ה-16 חידשו המקובלים בצפת את היחס לאותו תאריך מיוחד על ידי עריכת סדר ט"ו בשבט - סדר הנערך סביב שולחן חגיגי לאור נרות ובמהלכו אוכלים תוך ברכה והתכוננויות מיוחדות 30 מיני פירות. בסדר ט"ו בשבט של המקובלים השתמשו בפירות הארץ על מנת להשפיע עליהם רוב חסד ולהעניק להם שפע, ועל מנת לתקן את המציאות הגשמית והרוחנית.

למעשה, חג האילנות קיבל כאן משמעות כפולה. הראשונה, "חג לאילנות הגשמיים", כלומר לפירות הארץ - על ידי אכילת פרי מפירות הארץ בברכה ותוך כוונה, אנו גורמים לכוח הממונה על צמיחת אותו הפרי להתמלא בשפע עימו הוא מגדל את אותו הפרי בשנית. לפיכך, ככל שמרבים באכילת פירות תוך התכוונות בסדר ט"ו בשבט, הרי שמחדשים את שפע הברכה והחיים לאותם פירות.

הדגש בט"ו בשבט של המקובלים הוא על הפן הרוחני של הטבע. האדם נתפס הן כשותף במעשה הבריאה והתחדשותה בכל יום, והן כבעל יכולת לתקן באמצעות פירות העולם עולמות נשגבים יותר.

התגייסות למפעל הציוני

עם שיבת העם היהודי לארצו ותחילת המפעל הציוני, שוב שינה ט"ו בשבט את אופיו ו"ירד אל הקרקע". העם, שביקש להתחדש בארצו, העניק לט"ו בשבט משמעות מעשית – תאריך בו יצאו כל ילדי ישראל, יטעו עצים בארצם ובכך יכו הם עצמם שורש באדמה הקדושה ויסייעו בבנייתה ובהפרחת שממותיה.

"ניטע כל הר וגבע

מדן עד באר שבע,

וארצנו שוב נירש,

ארץ זית יצהר ודבש

ט"ו בשבט הגיע, חג לאילנות"

חוצה גבולות

בשנים האחרונות, עקב עליית המודעות למשבר האקולוגי ההולך ומחריף בעולם, קיבל ט"ו בשבט תפנית נוספת על ידי רבים, והפך למעין "יום כדור הארץ" יהודי. 

כך, קהילות יהודיות רבות ברחבי העולם בחרו בט"ו בשבט כיום "חשבון נפש אקולוגי". ביום זה אנו מזכירים לעצמנו כי המציאות כולה מורכבת מיחסי גומלין, וכי לאילנות באשר הם יש תפקיד מרכזי בשמירת האיזון במערכת בה אנו חיים.

כריתת יערות והרס הטבע אינו אלא כריתת הענף שעליו אנו יושבים, ולכן יש לעצור תופעות אלו. בחג זה האדם מתמודד עם היותו אחד מהברואים ועם החובה והצורך לשמור על הבריאה מהרס. כך הפך ה"חג לאילנות" לחג לאילנות באשר הם ולפיכך לחג של העולם, בו האיזון נשמר והאדם והטבע חיים בהרמוניה.

ט"ו בשבט שלי ושלך

כיום על כל אחד ואחת מאיתנו מוטלת החובה והזכות להרכיב לעצמנו את ט"ו בשבט הייחודי לנו - הצירוף לנו האידיאלי בשבילנו של המשמעויות החברתיות, רוחניות, לאומיות וסביבתיות של החג.

יש מאיתנו שעורכים סדר מרשים ומתחבים לעולמות עליונים. אחרים נוטעים עצים באדמת ארצנו בליווי שירי מולדת, ויש גם את אלו שמנצים את החג להפגנה המונית נגד הריסת גבעה זו או אחרת והפיכתה לנדל"ן. כולם צודקים, כולם צדיקים , וכולם חוגגים את ט"ו בשבט כהלכה. חג שמח!